סוף סוף המדינה מקבלת על עצמה אחריות אמיתית על בטחונם התזונתי של אזרחיה, לא עוד פיילוט וניסוי, לא עוד קישוש תקציבים על בסיס חד פעמי. לראשונה הוגדר בתקציב המדינה סעיף תקציבי קבוע לנושא ביטחון תזונתי. חלק מהכסף ילך למיזם לביטחון תזונתי, הפרויקט הכי שאפתני והכי נכון שמבוצע כבר שלוש שנים בשיתוף פעולה עם אשל ירושלים. לפני 18 שנה לערך התחיל כך מפעל ההזנה בבתי הספר, התקציב שהיה בתחילה כ-200 מליון ש"ח לשנה הפך ברבות שהשנים לקרוב ל-900 מליון, גם זה לא מספיק ובכל זאת.
עכשיו חלק מהכסף הממשלתי הצבוע בתקציב יעבור להגדלת מספר המשפחות הנעזרות דרך קבע במיזם לביטחון תזונתי, החלק האחר ילך לתמיכות בעמותות המזון ובמפעל הקמחא דה פסחא. חלוקת המזון בחגי תשרי ובפסח. אני מודה שאני תוהה למה אי אפשר ללכת עד הסוף עם ההחלטה ולהעביר את כל האחריות, גם הביצוע, למדינה.
3 צפייה בגלריה
למה אי אפשר ללכת עד הסוף עם ההחלטה ולהעביר את כל האחריות, גם הביצוע, למדינה?
(צילום: דוברות עיריית ירושלים)
בנושאים כמו ביטחון תזונתי המשלה חייבת לקבוע את מדיניות הסיוע, לתקצב אותה באופן מלא או חלקי ולפקח על הביצוע שלה באמצעות גופים מפעילים כשהדבר המרכזי והחשוב הוא שהממשלה מפקחת על הביצוע. מוודאת שאין "מעשי קסמים" שגורמים לכך שהכסף הולך לאיבוד, ומגיע לאנשים שלא מגיע להם באמת.
לפני מספר שנים הוחלט לחייב עמותות מזון המבקשות לקבל סיוע מהמדינה, לחתום על תקנון אתיקה שבבסיסו עומדת הדרישה לשמור על כבודם של מקבלי הסיוע, וכן לדאוג לכך שהאוכל שהם מקבלים הוא אוכל בריא, מזין, תקין. האם כל עמותות המזון המקבלות סיוע מהמדינה חתמו על תקנון האתיקה. יש אומרים שכן, האם מישהו בודק את משמעותה של החתימה? האם הממשלה מבקרת את חבילות המזון, את הדרך שבה הן מחולקות?לצערי הרב לא.
"אז מה עושים? מאד פשוט. קודם כל מחליטים שכל תקציב הביטחון התזונתי של ממשלת ישראל יועבר רק דרך המיזם הלאומי לביטחון תזונתי וכי המערכת כולה תופעל באחריות המרכז לשלטון מקומי והרשויות המקומיות בפיקוח מקצועי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים".
המידע שמור בארוניות סגורות
במקרה של הביטחון התזונתי הבעיה הולכת וגדלה כשמתברר שמאות מליוני שקלים מחולקים בלי שום תיאום, בלי מרכז מידע אחיד שבו ברור מי זכאי, מי מקבל, ממי מקבלים. אין איגום משאבים שמאפשר ניצול יעיל יותר של התקציב כך שבמידה וקיים חוסר במקום אחד ותת ניצול במקום אחר, ניתן לנתב את הכספים מחדש, גם בין משרדים שונים. אבל הגרועה ביותר היא העובדה שדווקא ארגוני החברה האזרחית, עמותות המזון, שומרות את המידע אצלן בארוניות סגורות. הן אינן משתפות זו את זו, אינן בוחנות דרכים ליעל את עבודת המערכת פשוט כי הן מפחדות שבצורה שכזו הן יאבדו תורמים ותרומות.
3 צפייה בגלריה
"לנגד עיננו מתהווה, הלכה למעשה, דרך חדשה לטיפול בבעיית הביטחון התזונתי"
(צילום: ישראל ברדוגו)
"לשמחתי" בא משבר הקורונה וטרף במידה מסוימת את הקלפים. פתאום קמו יוזמות מקומיות שאינן תלויות במנגנוני ענק, שאינן מתהדרות בניסיון ל"הלחם בעוני". קבוצות מקומיות ואפילו ארציות של אזרחים שאכפת להם, שמנצלים קשרים עם בעלי עסקים מקומיים וארציים כדי לייצר מנגנוני איסוף וחלוקת מזון שאינם פוגעים בכבודם של האזרחים.
לנגד עיננו מתהווה, הלכה למעשה, דרך חדשה לטיפול בבעיית הביטחון התזונתי, הראשונה, דרך המלך, באחריות הממשלה, אספקת כרטיסים מגנטיים חודשיים לרכישת מזון לאוכלוסיות הזקוקות לכך ביותר בניהול של המחלקות לשירותים חברתיים ובהפעלה של גופים מומחים כמו אשל ירושלים. לא מדובר בחבילות מזון, שלגבי המוצרים שבהם הולכות ומתרבות התלונות על כך שהם כוללים מוצרים מקולקלים ממש (לא פגי תוקף שזהו מונח שיווקי) אלא במתן קבוע של כרטיסים מגנטיים, אם תרצו כרטיסי אשראי, המאפשרים לרכוש מזון ברשתות שונות, בזמן שנוח לקונים, מבלי שמצוקתם נחשפת לציבור הרחב. הכרטיסים לא מאפשרים לרכוש אלכוהול או סיגריות ובמערכת משוכללת יותר ניתן גם לקבוע בהם שחלק מהכסף חייב ללכת לרכישת מזון בריא וטרי כמו פירות וירקות.
המסלול השני הוא התרומות הפרטיות, אנשים טובים שבלי מנגנונים גדולים, בלי מערכות ניהול יקרות מצליחים לאסוף תרומות ומזון בשווה כסף ולחלק אותם למי שזקוק לעזרה גם אם זה אינו רשום בלשכת הרווחה המקומית אם בשל העובדה שמדובר במצוקה זמנית או פשוט מהפחד להיות מתויג כנזקק.
3 צפייה בגלריה
"הגיע הזמן להגיד די להעברת כספים ציבוריים לעמותות שאין לממשלה יכולת אמיתית ואולי גם רצון, לפקח על פעולתן"
(צילום: עידו ארז)
אז מה עושים? מאד פשוט. קודם כל מחליטים שכל תקציב הביטחון התזונתי של ממשלת ישראל יועבר רק דרך המיזם הלאומי לביטחון תזונתי וכי המערכת כולה תופעל באחריות המרכז לשלטון מקומי והרשויות המקומיות בפיקוח מקצועי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים.
הגיע הזמן להגיד די להעברת כספים ציבוריים לעמותות שאין לממשלה יכולת אמיתית ואולי גם רצון, לפקח על פעולתן. העברת האחריות למרכז השלטון המקומי יביא ליצירת מערכת מידע אחידה, לניהול נכון ואיגום של משאבים ומניעת לחצים פוליטים ואחרים, המתקיימים היום כאילו מדובר באנשי עסקים עתירי הון, של מנהלי עמותות המזון על שר הרווחה, חברי הכנסת וגורמים פוליטיים וגם מקצועיים אחרים.
