בשיתוף 'פתחון-לב'
"זה הולך להיות הפסח הכי קשה שהיה לנו" – כך אומר אלי כהן, מנכ"ל ארגון "פתחון לב", אשר מדווח על עלייה של יותר מ־20% במספר המשפחות החדשות שהחלו לבקש סיוע מאז שהחלה מלחמת חרבות ברזל – מפונים, אנשי מילואים שפרנסתם נפגעה, ואפילו בני משפחות של חטופים בעזה, שלקראת ליל הסדר נאלצים לפנות לארגוני סיוע לקבלת מזון.
"רבים מבני המשפחות האלה לא עובדים עכשיו, אלא מקדישים את כל זמנם ומרצם כדי לטפל בהשבת החטופים", מסביר כהן, "וכשלא עובדים – נוצרים חובות. צריך לזכור שקשיי החיים השוטפים לא נעלמים מחייה של משפחה רק בגלל שיקירה נחטף. האירוע הנורא הזה מצטרף לאתגרים הקיימים. לדוגמה, משפחה שמטפלת בילד בעל צרכים מיוחדים, ואח שלו נחטף. בעיה אחת לא באה במקום השנייה. צריך להמשיך לטפל בכולן. זה נותן את אותותיו, ולצערי הרב יש משפחות של חטופים שאנחנו מטפלים בהן".
לא רק המשפחות החדשות מהוות אתגר עבור ארגוני הסיוע. ב"פתחון-לב" מספרים כי קיימת עלייה של 23% בצורכיהן של משפחות במעגל העוני שכבר טופלו על ידי הארגון קודם לכן, ומצבן הוחמר כתוצאה מהמלחמה ומעליות המחירים הקיצוניות של מוצרי המזון. אם הייתם בסופר בחודשים האחרונים, יכולתם להיווכח בתופעה המדאיגה הזו: תוך זמן קצר חלה קפיצה של 50%-30% ברבים ממוצרי המזון.
בנוסף, קיימת בישראל גם סטגנציה של עליית המחירים לצרכן. גם אחרי התייצבות עלויות התפעול וירידת מחירי הייצור של החברות השונות, המחירים נשארים כשהיו ולא יורדים בהתאם. זה בולט במיוחד בשנה האחרונה, אבל צריך לשאול ביושר, מתי ראיתם לאחרונה ירידת מחירים?
התקופה שבה תופעת העוני הכי בולטת היא הימים שלפני ליל הסדר. "לקראת החג תמיד יש יותר פניות לסיוע", אומר כהן, "זה קורה משתי סיבות. קודם כל, זאת תקופה עם הרבה יותר הוצאות והקושי יותר גדול ומורגש. שנית, בפסח אנשים רוצים לספק לבני המשפחות שלהם קצת יותר, להעשיר את שולחן האוכל, שתהיה אווירת חג. הדברים האלה יחד מייצרים דרישה גדולה".
אתה נשמע פסימי.
"אנחנו בפסח הכי קשה שהיה לנו. אני 13 שנה בארגון. מעולם לא היה חג קשה כל כך. מרגישים בו את הנזקקות בצורה מאד מוחשית".
במה זה מתבטא?
"בדרישה לסיוע בהיקפים שלא פגשנו בעבר, גם בקרב אוכלוסיות שלא היו בעולמות האלה עד השנה הזאת, למשל משפחות שבהן שני ההורים עובדים".
ומה עושה המדינה? כהן טוען כי המהלכים הכלכליים האחרונים שיזמה הממשלה לא רק שאינם עוזרים לארגוני הרווחה ולשכבות החלשות, אלא דווקא מקשים עליהם עוד יותר.
"מתחילת המלחמה, החברה האזרחית כולה פועלת בהיקפים חסרי תקדים ונותנת מענה להמון נושאים. כך גם המגזר העסקי. אפשר לפתוח טלוויזיה ולראות שאפילו הפרסומות המסחריות נוגעות בנושאים חברתיים. ועל רקע זה די בולט ההיעדר של המגזר הממשלתי בסיוע. אנחנו רואים קיצוץ רוחבי של 5% בתקציבי הרווחה בתקציב המדינה החדש, וזה עומד ביחס הפוך לחלוטין לגידול בדרישה מצד האזרחים לסיוע. דוגמה נוספת לקושי שמערימה המדינה על האוכלוסיות החלשות ועל ארגוני הסיוע היא מס מעסיקים. האבסורד הוא שעמותות, שלא כמו עסקים, נדרשות לשלם מס על כל עובד שהן מעסיקות. והמס הזה עוד עלה בתקציב האחרון באחוז. כך שהנטל לא רק שלא קטן – הוא הולך וגדל".
לוואקום הזה, כפי שציין כהן, נכנסו גופים עסקיים גדולים. כך, למשל, בנק הפועלים הקים את קרן "פועלים לתקומה", שאליה הוקצו 100 מיליון שקל לשיקום קהילת עוטף עזה. נעמה הלוי פאר, מנהלת האגף לבנקאות חברתית בבנק הפועלים, אומרת כי "הערבות הדדית בחברה הישראלית מייצרת סוג של תקווה. כך, למשל, במהלך המלחמה מערך ההתנדבות של הבנק, שכולל אלפי עובדים, סייע באופן ישיר למאות אלפי בני אדם שנפגעו מהמלחמה וכאלה שנמצאים במרכזי מפונים בכל הארץ. אין אח ורע בעולם למה שעשתה החברה האזרחית והעסקית בשלושה חודשי מלחמה. ב־2023 תרמו הארגונים העסקיים מעל 250 מיליון שקל. מדובר בהיקפי סיוע חסרי תקדים. חברות בינלאומיות שיבחו את החוסן והיכולת שלנו לחזור מחורבן להתחלה של תקומה ונורמליזציה. אבל ההתאוששות היא לא הומוגנית. מבחינת הצרכנים יש איזושהי חזרה לשגרה מלפני המלחמה, אך באזורי העימות – עוטף עזה והצפון – אנחנו רואים שיתוק מאוד גדול. כשהמחירים יעלו, משקי בית רבים יהיו בבעיה, ויש כבר ניצנים של עליית מחירים, למשל בתחום הדיור – עקב מחסור של 100 אלף פועלים. בעולם התיירות הייתה החייאה מלאכותית בדמות מפונים, אבל זה לא תחליף לתיירות אמיתית, בטח לא מחו"ל. לקראת פסח, כולם נהגו להתארח בצימרים; השוק הזה משותק עכשיו לחלוטין".
הלוי פאר מציינת כי "אנחנו רואים כרגע התפתחויות לא הומוגניות בכלכלה, שמרחיבות פערים", ומזהירה כי "חלק גדול מהציבור יושפע באופן ישיר כלכלית מהמלחמה. כך, למשל, יש הרבה מאוד פצועים שנכנסים למעגל של נכויות ובני משפחות שעזבו הכל ועברו לטפל בפצוע. ויש תופעות נוספות שעוד יכו בנו, כמו גל שני ושלישי של נפגעי טראומה, כאלה שלא מרגישים את עצמם עכשיו פגועים, אבל בשנים הבאות יתקשו להתפרנס. לכל דבר כזה יש גם צד כלכלי מאוד משמעותי".
כהן חושש שהממשלה לא מפנימה מה קורה בשטח. "אנחנו פוגשים יום־יום במהלך הפעילות שלנו אנשי מילואים שהעסקים שלהם קרסו. יש בכלל תוכנית להצלתם אחרי שתרמו כל כך הרבה להגנת המדינה? או משפחות המפונים שנעקרו מבתיהן. זה הרי משפיע בכל כך הרבה מובנים. קחי לדוגמה אנשים משדרות שפונו בתחילת המלחמה לאילת. מישהו ימצא להם עבודה חדשה? העבודה הקודמת שלהם עדיין רלוונטית? ואם אלה שני גרושים, האמא צריכה לחזור לעיר בשביל פרנסה, אבל האבא רוצה להישאר במלון באילת – מה עושים? איפה יהיו הילדים? וזה רק מקרה אחד. יש עוד המון מקרים ששמים אנשים במצבים שהם לא רגילים אליהם ולא חשבו שיצטרכו להתמודד איתם. למדינה ולגופים מוסדיים קשה להתמודד עם כל המקרים הפרטניים האלה, וזה המקום שאליו אנחנו נכנסים – מטפלים במיצוי זכויות, מסייעים כלכלית ועוד. אבל היה ניתן לצפות שלאחר חודשים רבים ואינטנסיביים של מלחמה, המדינה תכניס את ידה לכיס ותדע לסייע למשפחות הרבות שנקלעו למצוקה כלכלית, כמו גם לארגוני הסיוע שהיו הראשונים לעזור – ובמקרים רבים היחידים. כאמור, זה לא קורה".
מה התחזית שלך לפסח הבא?
"לצערי, אני מאד לא אופטימי. אנחנו יודעים שקשיים כלכליים הם כדור שלג. בלי קשר למלחמה, משפחות שנכנסות למעגל העוני ולא מוצאות את דרכן החוצה ממנו תוך חצי שנה – הרבה פעמים מוצאות עצמן במעגל הזה לשנים ארוכות, הולכות ומסתבכות ולא מצליחות להשתחרר. אם לא ניתרם כולנו, ברמה הלאומית, להוציא אותן מהקושי הזה, אין לי ספק שרבות מהן יהיו איתנו גם בפסח של 2025".
בשיתוף 'פתחון-לב'
פורסם לראשונה: 07:00, 09.04.24
