אמא,
שבעה חודשים עברו מאז שעזבת. הגעת אליי לבית החולים ביום בו אסיף נולדה, הבאת לי שוקולדים, מיצים טבעיים ופירות. ידעת מה יעזור לגוף עייף.
בחג שמחת תורה לגמתי מהמיצים שקנית לי, מיץ רימון ומיץ תפוזים סחוטים וטבעיים. הגשת לי אותם אל מיטת היולדות. העברתי לידייך את אסיף, נכדתך החדשה, אספת את האסיף האחרון לגופך. כמה שמחת שהיא נולדה בריאה ושלמה, כמה שמחת שהלידה עברה בשלום ובקלות. ביום למחרת, בוקר שמחת תורה, לא ידעתי שבשעות בהן אני שתיתי במחלקת היולדות את המיצים שהבאת לי, את כבר התבוססת בדמך.
באותו יום ראשון השתחררתי מבית החולים וממיטת היולדות, ועם הצמיד עדיין על היד, קברתי אותך. כמעט התרסקתי בהלוויה
אמא שלי, חברת נפשי.
הגעגועים אלייך לא מרפים ממני. השבוע מטר המתוקה ראתה שבכיתי. זו הפעם הראשונה שהיא ראתה אותי בוכה. אני לא בוכה הרבה אמא, לא כמו שרציתי. מטר שאלה אותי למה אני בוכה, לא שיקרתי "אני מתגעגעת לסבתא מרסל" אמרתי לה. היא, בתמימותה, שאלה "למה?" התבוננתי בה וחייכתי. "נכון שאני אמא שלך? אז סבתא מרסל היא אמא שלי". לרגע קטן ראיתי היסוס, אולי חרדה שיבוא יום וגם אני לא אהיה פה, אז הוספתי "את תמיד תהיי מוגנת ובטוחה ילדה שלי, תמיד".
האמנתי בכל לבי שגם את בטוחה ומוגנת, אמא. עוד ביקשתי ממך להישאר בבוקר יום ראשון, מייד לאחר החג. רציתי להשתחרר מבית החולים ולשתות איתך קפה בקיבוץ. כבר אז מיהרת לעשות עוד מצווה, אמרת לי שהבטחת לשירה, אחותי, שתבואי לעזור לה עם כרמל, נכדתך. באותו יום ראשון השתחררתי מבית החולים וממיטת היולדות, ועם הצמיד עדיין על היד, קברתי אותך. כמעט התרסקתי בהלוויה, דור אחז בי ואמר "אני כאן איתך".
3 צפייה בגלריה
המפגש הראשון והאחרון של מרסל טליה עם נכדתה אסיף, שנולדה יומיים לפני הירצחה בעין השלושה
(פרטי)
רגע לפני שיצאת, ביקשתי ממך לברך אותי לפני השינה, ממש כמו שבירכת אותי ואת שירה כשהיינו ילדות. צחקת ואמרת לי "אני שמחה לראות שגם בגיל 29 את מבקשת ברכות"
אמא שלי, זוכרת שכאשר למדתי באולפנא בקריית ארבע הייתי מתקשרת אלייך כל ערב לאחל לך לילה טוב? אבא קינא, שאל למה אני לא מתקשרת אליו? מאז הקפדתי להתקשר לשניכם. לאחל לכם לילה טוב ולתת נשיקה דרך הטלפון. המשכתי כך גם שנים אחרי שאבא היקר קיפח את חייו בתאונה טראגית. נערה מתבגרת עם אהבה להוריה.
כשבאת לבקר אותנו בקיבוץ, בערבי שישי לאחר הארוחה, היית יוצאת לשנת הלילה בדירת אירוח. רגע לפני שיצאת לישון, ביקשתי ממך לברך אותי לפני השינה, ממש כמו שבירכת אותי ואת שירה כשהיינו ילדות. צחקת ואמרת לי "אני שמחה לראות שגם בגיל 29 את מבקשת ברכות". חייכתי ואמרתי לך שעל קריאת שמע איתך אני לא מוותרת.
היית אדם של טוב לב, צניעות, אהבת אדם, אהבת הארץ. לימדת אותנו ערכים של אומץ, יושר, חמלה וצדקה.
אמא, קראתי את תפילת שמע ישראל באותו היום. ביקשתי שהמלאך הגואל ישמור עלייך מכל רע. קרעתי קריעת שמע על המיתה מבלי שידעתי. אני מתגעגעת אליך בכל לבי ונפשי.
בתך, חברתך,
ליאורה
* * *
ליאורה בן צור, אם לשלושה מקיבוץ עין השלושה, בעבר עיתונאית ב"הארץ" וב"רדיו דרום" והדוברת של הכפר השיקומי "עדי נגב", היא ממייסדי עמותת עתיד לעוטף. 32 שעות אחרי לידת בתה, אסיף, נרצחה בקיבוץ עין השלושה אמה, מרסל טליה מחוות טליה וקריית ארבע, שהגיעה לבקר את נכדתה. השאירה אחריה ארבעה ילדים ותשעה נכדים.
.
