"נ' הגיעה אלינו לפני שמונה שנים, ממש בתחילת דרכה של 'המכללהּ' כעמותה רשומה. אישה בשנות ה-30 לחייה, שמאחוריה תקופה ארוכה של חיי הישרדות שכוללים דרות רחוב, התמכרויות וזנות.
"פגשתי אותה בפעם הראשונה בטקס הסיום של הקורס שבו למדה - הישג כביר בפני עצמו עבור מישהי שצריכה ללמוד להתמיד, להתמודד עם הסטיגמה ועם חוסר הביטחון ולהאמין בעצמה. מולי עמדה אישה מקסימה שלא הפסיקה לחייך ולא הוציאה מילה מפיה. בהמשך, הבנתי שזו תופעה מוכרת שמתרחשת אחרי שנים של התמכרויות".
במילים אלו מתארת טל חמווי גרנות - ממייסדות עמותת "המכללה", ומנכ"לית שותפה בפועל ביחד עם הפעילה החברתית איריס שטרן לוי - את המפגש המרגש עם נ', אליה עוד נחזור בהמשך.
לאורך השנים חמווי פגשה נשים רבות שבדומה לנ', גם הן הצליחו להיחלץ ממעגל העוני והאלימות שבו היו נתונות, והפכו לסטודנטיות מן המניין ב"המכללה" - בית הספר הראשון מסוגו בארץ, שהוקם ב-2016 במרכז הארץ, לשיקום תעסוקתי של נשים שורדות זנות ב"יום שאחרי".
"החל משנת 2010 קיים בישראל שיקום נפשי לשורדות זנות. השיקום מתמקד בגמילה מסמים ואלכוהול, מעניק טיפול נפשי בטראומה ופוסט-טראומה ומספק לבנות קורת גג ומיטה בטוחה", אומרת חמווי. "אנחנו, ב'המכללה', מתמקדות בשלב הבא של היציאה ממעגל הזנות על ידי עזרה אקטיבית ברכישת כלים, ידע ומיומנויות חדשות שיאפשרו להן להשתלב בחברה ולעבוד בעבודות עם אופק תעסוקתי, וגם יעצימו את תחושת המסוגלות שלהן".
לפרוץ תקרות מבטון
על פי ההערכות, בישראל יש למעלה מ-16 אלף גברים ונשים הנמצאים במעגל הזנות, כש-95% מהן נשים. בעבור נשים אלו, שברוב המקרים נכנסות לזנות סביב גילאי 14-12, הדרך להיחלץ מהמעגל שבו הן שבויות דורשת מהן לפרוץ תקרות מבטון - ואין שום דרך שיוכלו לעשות זאת מבלי שתהיה להן פרנסה טובה ויציבה.
אולם, לא מדובר בעסק פשוט; העיסוק בזנות גורר אחריו קשיים חברתיים וסטיגמות, שמקשים על הנשים להאמין ביכולתן לעבוד בעבודות נוספות מלבד מכירת גופן. אותן סטיגמות גם משפיעות על החלטת מעסיקים ומעסיקות לקבל נשים שורדות זנות.
בבית הספר, שנוסד כאמור על יד חמווי ושטרן וקרוי על שם העמותה שהקימו, לומדות סטודנטיות בגילאי 20 עד 60. "מרבית הסטודנטיות שלנו הן חסרות השכלה מלאה או ידע תעסוקתי ומגיעות אלינו ללא רשת ביטחון, רובן נפגעות אלימות מינית בילדות ומתמודדות עם פוסט טראומה, ולמרות זאת הן לא איבדו את החלומות ואת התקווה להגשים את עצמן ולשנות את חייהן לטובה", היא מוסיפה.
"מתוך התפיסה הזאת הצוות, יחד עם המתנדבות הרבות בעמותה, עושות הכול כדי שהסטודנטיות יצליחו להגשים את חלומן וירגישו לראשונה בחייהן שהן לא לבד, ואף יותר מזה - ילמדו לסמוך על עצמן ולהכיר ביכולות ובכוחות שלהן".
איזה מקצועות למשל אתן מציעות להן?
"יש אצלנו מגוון רחב של תחומי לימוד שיש בצידם אופק תעסוקתי ביניהם 'בק אופיס' ו-QA, לצד תחומים נוספים כמו הנהלת חשבונות, הדרכה בהוסטלים, מזכירות וניהול משרד, שיווק דיגיטלי, הכנה להוראת פילאטיס, תומכות חינוך לגיל הרך, תקשורת מול קהל, ניהול, אנגלית ועוד".
העיסוק בזנות גורר אחריו קשיים חברתיים וסטיגמות, שמקשים על הנשים להאמין ביכולתן לעבוד בעבודות נוספות מלבד מכירת גופן. אותן סטיגמות גם משפיעות על החלטת מעסיקים ומעסיקות לקבל נשים שורדות זנות
כשחמווי מדברת על תוצאות מדהימות, היא מתכוונת לכך שבשנת 2023 למדו ב"המכללה" 143 סטודנטיות ב-42 קורסים שונים. 85% מהן סיימו את הלימודים בהצלחה, 67% השתלבו בשוק התעסוקה.
"במהלך שמונה השנים שבית הספר פועל, רוב הבוגרות שלנו הצליחו להשתלב בשוק התעסוקה ופיתחו לעצמן קריירה חדשה", היא אומרת. "חלקן התברגו במשרות של 'בק אופיס' בחברות ביטוח ואופנה, יש אחת שמשמשת מזכירה במחלקה משפטית ברשות מקומית, אחרת היא עוזרת אישית בעירייה, יש כאלו שהן מוכרות בבית מרקחת, עובדות כסייעות פרטניות בבתי ספר, מלוות קשישים ועובדות בקופות חולים ועוד".
המלחמה הציפה טראומות מהעבר
בחזרה לנ': הזמן חלף, והיא המשיכה להתמיד וללמוד כל קורס שהוצע לה. אחרי שסיימה בהצלחה קורס בנושא 'פרחים וצמחי נוי' המיועד לעבודה במשתלות, היא גילתה את כשרונה ואת אהבתה לנושא - ותוך זמן קצר השתלבה בעבודה בתחום.
"במשך השנים ראינו אותה פורחת וצומחת. שוכרת דירה בכוחות עצמה, בה היא מתגוררת עד היום וזאת למרות שלא היה לה שום סיוע והיא גם לא הצליחה לממש את הזכויות שמגיעות לה", משתפת חמווי. "לאחר תקופה שבה עבדה באותו מקום עבודה, היא השתדרגה ועברה לעבוד במקום דומה שבו משלמים לה משכורת גבוהה יותר, והמשיכה להתמקצע בתחומה ולזכות להערכה מקצועית רבה.
"לאורך כל התקופה הזו היא המשיכה ללמוד אצלנו עוד ועוד קורסים, השתתפה בחגים שחגגנו יחד ושימשה דוגמה להתמדה ולהצלחה, כשחיוך תמידי על פניה", ממשיכה חמווי. "אבל צריך לזכור שלמרות הצלחתה ויכולתה לקיים חיים מיטיבים ועצמאיים, כמו רבות מהסטודנטיות שלנו, מדובר באישה שעדיין נאבקת על ההישגים שלה, ובכל רגע נתון יכול לקרות משהו רע ומטלטל שעלול לשבש את הכול".
אילו אירועים יכולים לשבש?
"למשל, המלחמה הנוכחית. נשים, לא כל שכן אלו הנמצאות בנקודה המוחלשת ביותר, הן הנפגעות העיקריות ממצבי קיצון. בסיטואציה הזו, כשהיא מרוויחה משכורת לא גבוהה במיוחד, ללא 'ספיירים', חסכונות או תמיכה כלכלית ובלי עבודה, שכן זו הופסקה מידית עם פרוץ הלחימה - היא עלולה למצוא עצמה באחת ללא קורת גג, כשהמשמעות היא שכל ההישגים האדירים שלה ירדו בבת אחת לטמיון וטראומות עבר יצופו מחדש".
וזה גם מה שקרה לנ'?
"לא אפשרנו לתרחיש הזה להתקיים. היה לנו ברור איזה אסון יקרה אם לא נסייע בשכר דירה לה ולסטודנטיות רבות אחרות. נאלצנו למצוא את הפתרונות הכלכליים שיאפשרו לנו לעזור להן, וכך היה. והנה, חצי שנה עברה ו-נ' עדיין גרה באותה דירה, ממשיכה להגיע ללימודים עם החיוך המאיר שלה, ומנצלת כל הזדמנות להתפרנס ולכלכל את עצמה למרות כל הקשיים והחסרים".
בית ספר לחיים
התפיסה שידע הוא כוח אמנם מנחה את "המכללהּ", אבל לדברי חמווי זה ממש לא מתחיל או נגמר רק בלימודים: "'המכללהּ' רואה את עצמה כ'בית ספר לחיים', ומעבר לקורסים הסטודנטיות מקבלות גם מענה לצרכים מורכבים וייחודיים העולים מקשיי החיים בזנות ואלימות", היא מספרת. "כל סטודנטית שמגיעה אלינו זוכה לליווי, להגנה ולמעטפת חמה, במטרה לאפשר לה להתרכז בלימודים".
איך באה לידי ביטוי התמיכה הזו?
"אנחנו דואגות להן לארוחות צהריים חמות, ובמגירות הפרושות ברחבי המכללה יש מגוון מוצרי מזון והיגיינה, שכל סטודנטית יכולה לקחת לעצמה לפי הצורך. הצוות במקום גם מעמיד עבורן סיוע כלכלי במקרי חירום, כפי שארע עם פרוץ המלחמה".
בדומה לעמותות רבות אחרות בארץ, ודאי אלו הפועלות למען האוכלוסיות המוחלשות בחברה, גם במקרה של "המכללהּ" - הצוות ברובו מורכב ממתנדבות. "לאורך שנות פעילותה, לקחו בה חלק למעלה מ-300 מתנדבות, מרביתן עושות זאת כבר שנים רבות. חלקן מלמדות קורסים, אחרות דואגות למיצוי זכויותיהן, ויש גם מי שאמונות על רווחתן של הסטודנטיות", אומרת חמווי.
שירה סובל, מורה לאנגלית בהכשרתה, מתנדבת בעמותה כבר שש שנים. אחת לשבוע היא מגיעה לבית הספר, ובמשך שעתיים מעבירה קורס באנגלית לעשרות נשים, שחלקן פוגשות את השפה הזרה לראשונה. במשך עשרה שבועות שבהן נמשך הקורס היא מלמדת אותן דקדוק ואוצר מילים, לצד העשרת הידע הכללי והתרבותי שלהן, ומתאימה את תכני הלימודים לצרכים שהיא פוגשת בשטח.
"בהתחלה חששתי כי אני לא מגיעה מרקע טיפולי, אבל החששות התבדו מהר מאוד כשהבנתי שמדובר בנשים שבסך הכול מבקשות לרכוש ידע שלא היה להן ולהשתלב בעולם", משתפת סובל. "כמתנדבות אנחנו לא נחשפות לסיפור שלהן כדי לא להגיע אליהן ממקום שיפוטי, וההוראה כולה נעשית בגובה העיניים. בעבור הנשים האלו זו חוויה מעצימה, כי לרוב המפגש שלהן הוא עם פונקציות טיפוליות כמו עובדות סוציאליות או עם מערכת אכיפת החוק כמו שוטרות - וכאן זה מפגש אחר, ללא שיפוט ולא פטרונות".
איך הן מגיבות לך?
"התגובות שאני מקבלת מהן מאוד חיוביות. בתור מישהי שמגיעה מתחום ההוראה, מעולם לא נתקלתי בכל כך הרבה הערכה מצד התלמידים שלי. העשייה הזאת ממלאת אותי בצורה יוצאת דופן, ואני מרגישה שאני מקבלת יותר משאני נותנת".
רבות מהסטודנטיות שלומדות ב"המכללהּ" לא הצליחו להתמיד במסגרות לאורך זמן. חלקן הגדול מתמודדות עם תחושות של חוסר מסוגלות והיעדר אמונה עצמית, ואחד מהתפקידים המרכזיים של המתנדבות הוא לייצר עבורן סביבת למידה ומערך תמיכה מחזק שיסייע להן לבנות מסוגלות עצמית.
לילך וסרמן, יועצת ארגונית ומנהלת קורס בבית הספר שהגיעה להתנדב בבית הספר לפני כשנה ולאחר שנים של התנדבות במסגרות סיוע אחרות לנשים, היא זו שאמונה על כך שלסטודנטיות תהיה חוויית למידה טובה, מעצימה ואפקטיבית.
לילך וסרמן: "אנחנו עוטפות את הסטודנטיות כדי שיחוו את הכוחות שלהן, מלוות אותן בצעדים הכי קטנים ומסייעות להן להחזיק מעמד ברגעים המורכבים יותר, כשקשה להן להתמיד. אנחנו עושות זאת בצורה פומבית, כשכולן שותפות בתהליך ההעצמה האחת של השנייה, וזה מוכיח את עצמו"
"התפקיד שלי הוא שתהיה להן חוויית הצלחה. אנחנו עוטפות אותן כדי שיחוו את הכוחות שלהן, מלוות אותן בצעדים הכי קטנים ומסייעות להן להחזיק ברגעים המורכבים יותר, כשקשה להן להתמיד", אומרת וסרמן. "אנחנו עושות זאת בצורה פומבית, כשכל הסטודנטיות שותפות בתהליך ההעצמה האחת של השנייה, וזה מוכיח את עצמו".
איך אתן מסייעות להן ברגעי שבירה?
"בתחילת המלחמה ערכנו מפגשי למידה סביב שימוש בזום, כדי שהבנות יידעו איך להשתמש בכלי הזה, שהוא הכרחי עבורן כדי לצרוך שירותים שונים. אחת הסטודנטיות לא הצליחה להבין את אופן השימוש בזום, וזו הייתה חוויה מאוד מתסכלת בשבילה. באיזשהו שלב התיישבתי לידה, וכל הסטודנטיות האחרות בכיתה הפנו אליה את תשומת הלב והתגייסו, בעזרת הידע הבסיסי שלהן, כדי לעזור לה ולמעשה לסמן לה שהן לא משאירות אותה מאחור.
"ברגע שאותה סטודנטית קיבלה תמיכה רחבה גם מהצוות וגם מיתר הסטודנטיות, היא סיימה את השיעור כשהיא אומרת 'לא האמנתי שאצליח, אבל בסוף זה בכלל לא היה קשה', וזה הסיפוק הכי גדול שלי כמנהלת קורס".
"הארוחה החמה היחידה באותו שבוע"
לצד הקורסים והלימודים השוטפים, מעמיד צוות העמותה לשירות הסטודנטיות עורכות דין ורואות חשבון, גם הן מתנדבות כמובן, המסייעות להן במיצוי זכויותיהן מול הביטוח הלאומי ומחלקת התעסוקה ומלוות אותן בהליכים מול הבנקים ורשויות המס.
רחל פלוטניצקי, חשבת ומנהלת כספים בחברות תעשייה, מתנדבת ב"המכללהּ" כבר שלוש שנים ומסייעת לסטודנטיות בהתנהלות מול ביטוח לאומי ומס הכנסה.
"הייתה לנו סטודנטית בגיל פרישה שצברה חובות על שמה כתוצאה מעסק שפתחה, וסגרה כעבור יומיים. דאגנו להגיש את הדיווח הנכון וביקשנו הפחתת חוב בהליך מול ביטוח לאומי, כשבסופו של ההליך החוב צומצם מ-25 אלף שקלים ל-8,000 שקלים בלבד", מספרת פלוטניצקי. "יש לנו סטודנטיות שלא קיבלו דמי אבטלה או כאלו שצברו חובות בשל חוסר מודעות לנושא, ובכל המקרים אני מנהלת ביחד איתן את ההליך מול הרשויות".
9 צפייה בגלריה
רחל פלוטניצקי. "יש בנות שצברו חובות ולא קיבלו דמי אבטלה בשל חוסר מודעות"
(צילום: באדיבות "המכללה")
בנוסף לפגישות הפרטניות שהיא עורכת עם הסטודנטיות, פלוטניצקי מעבירה סדנאות לסטודנטיות בתחום מיצוי זכויות בעבודה: מחלה, חופשה, שימוע, פיצויי פיטורין, תאונת עבודה, פנסיה ועוד. במקביל, היא מעבירה גם סדנת הכנה להנהלת חשבונות.
"ההתנדבות ב'המכללהּ' מאפשרת לי לעזור לנשים שלרבות מהן אין עורף כלכלי או חברתי, והרבה פעמים הן לבדן בעולם. אני רוצה להיות שם בשבילן, עבורי זה סיפוק גדול וזכות עצומה שיש לי את היכולת לסייע להן", מוסיפה פלוטניצקי.
כחלק מטיפול ההוליסטי שבו דוגלת "המכללהּ", מקבלות הסטודנטיות גם ארוחה חמה מדי יום, שמבושלת על ידי מתנדבות העמותה. בין המתנדבות גם אפרת רומן, יזמת בתחום ה"פמטק" (טכנולוגיות עבור צרכים של נשים - א"ה), שמתנדבת כבר שלוש שנים בבית הספר ומדי שבוע מכינה ארוחה חמה וטבעונית לעשרות הסטודנטיות שלומדות בו.
"לרבות מהסטודנטיות זו הארוחה החמה היחידה שלהן באותו שבוע, ויותר מזה - מדובר בנשים שאף אחד אף-פעם לא בישל עבורן ארוחה", אומרת רומן. "דווקא בגלל שהיא כל כך פשוטה, בסיסית ומזינה - יש בהתנדבות הזו משהו ממלא כל כך.
"כל המהות של 'המכללהּ' היא לתת לנשים האלו תחושה של ערך ושל מסוגלות, ובאמצעות הבישול והארוחה המשותפת, נוצר ביטחון פיזי וגם חיבור בין כל היושבות סביב השולחן", היא מוסיפה. "אחד מהדברים הכי מעוררי התפעלות בבית הספר הזה, הוא ההתייחסות לסטודנטיות כנשים ולא כמקרי מצוקה".
בימים אלו גייסו ב"המכללה" כספים באמצעות קמפיין מימון המונים, לטובת המשך הפעילות של המכללה ופתיחתו של סניף נוסף בחיפה. למידע נוסף על התנדבות בעמותה, ולתרומות - באתר.
