כבר שלוש שנים רצה לי תמונה בראש: אבא יושב עם הבת שלו, ערב יום הזיכרון. הילדה בכיתה ד', ולא באמת מבינה איך להתחבר ליום הזה. על השולחן פתוח ספר קומיקס מלא בתמונות של אחים ואחיות, מלא בסיפורים קטנים של חיים ושל געגוע.
והם קוראים ביחד. וצוחקים. ושותקים. ואומרים "ואוו" ו"איזה עצוב" ו"קורע!"
וסיפור אחד של חייל אחד נחרט בליבה של הילדה. ובבוקר שעולה הצפירה היא מביטה לשמיים וחושבת עליו. והוא נשאר איתה כמו מצפן קטן - הולך איתה לכל מקום.
וברגעים חשוכים היא נזכרת בו ופתאום נדלק אור קטן בעיניים.
היא לא לבד.
אחרי שאלירז אחי נהרג שאלתי את עצמי איך אני יכול להתמודד עם האובדן, הכאב והגעגוע שכמו ים ללא סוף איים להטביע אותי. התשובה שלי הייתה לבחור בחיים של עשייה ומשמעות.
לפני 7 שנים הקמתי ביחד עם נוי פרי אחות של סמ"ר טל יפרח ואחים ואחיות שכולים את עמותת "האחים שלנו" כדי שהקול שלנו יישמע. כדי שתהיה קהילה לאחים, שיהיה בית ליוזמות וחלומות, בית לתקווה ועשייה שמצמיחה חיים מתוך השבר הנורא.
השנה בזכות העמותה הגשמנו את החלום, הענקנו חיים לגעגוע: לראשונה בישראל הוצאנו ספר קומיקס, "כל העולם היה בינינו" - 14 סיפורים מרגשים, חוויות וזיכרונות אישיים של אחים ואחיות שכולים קיבלו חיים חדשים באמצעות איורים של מאיירים ומאיירות מובילים.
רצינו לספר לכולם איזה אחים ואחיות מדהימים היו לנו.
זו הדרך שבה אנו בוחרים לזכור אותם.
בחיוך, בדמעה, בצחוק ובגעגוע.
אנחנו מזמינים אתכם לקחת איתנו חלק במסע: לקרוא, לספר, להעביר הלאה את הסיפורים והרגעים המיוחדים שהיו רק לנו. האחים שלנו.