בשיתוף מפעל הפיס
(צילום: אריק מרמוק)
עמי דדאון רק בן 21 וכבר זכה בשלוש מדליות אולימפיות, שתיים מהן מזהב, באולימפיאדת טוקיו. הכישרון הענק הזה הוא בחור צעיר ונחוש, שמתחרה בשחייה פראלימפית בנבחרת הצעירה מגיל 11 ובנבחרת הבוגרת מגיל 16 ומביא לישראל כבוד רב.
"זה התחיל כפעילות שיקומית בהידרותרפיה ומשם הדרך לשחייה באופן רציני הייתה קצרה", הוא מספר על תחילת הדרך. "היה לי קשה ללמוד שחייה, אבל ברגע שזה הבשיל, הגעתי מהר מאד לנבחרת הצעירה ומשם לבוגרת. מהשחייה למדתי הרבה דברים כמו עמידה בזמנים, אחריות, עצמאות, ולהתגבר על מגבלות הגוף והנפש. השחייה הפכה אותי להרבה יותר שלם מבחינת אישיות".
דדאון מתחרה עכשיו, יחד עם חבריו לנבחרת, במסגרת משחקי המכביה ה-21, אליה הגיע מייד אחרי שהתחרה באליפות העולם לשחייה פראלימפית. זו המכביה השנייה שלו. "אחרי אליפות אירופה, אליפות עולם ואולימפיאדה, המכבי נראית קטנה יותר, אבל זו תחרות חשובה לעם היהודי וחשוב לי מאד להשתתף בה", הוא אומר.
"אנחנו צריכים להיות יותר סבלניים"
כשאנחנו שואלים אותו על שילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה הוא אומר מנסיונו ש"אנחנו צריכים להיות יותר סובלניים, ולכל אחד – עם מוגבלויות ובלי". באופן כללי הוא ממליץ לכול המתחרים לרדוף אחרי החלום שלהם, למצוא בדיוק במה הם טובים ולמצוא את האיזון בין הספורט והחיים הפרטיים.
"כל אחד צריך למצוא את התשוקה שבו ולהשקיע בה, להגיע איתה לטופ, בין אם המטרה היא אולימפיאדה או כל דבר אחר. הספורט יכול להעצים ולתת דברים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר", הוא אומר מניסיונו ומבלי להתייחס בהכרח למוגבלות ובכל זאת מציע לאנשים עם מוגבלויות שכדי להשתלב בחברה "חשוב איך אתה תופס את עצמך ואיך החברה תופסת אותך. האמונה בעצמך וההשתלבות היא בינך ובין עצמך קודם כל ורק אחר כך בתוך החברה".
"הספורטאים – פראלימפיים או לא – מתמודדים עם כל האתגרים", אומר מניסיונו הרב יעקב ביננסון, מאמן נבחרת השחייה הפראלימפית ורכז הספורט התחרותי, ב'אילן' חיפה. "הם הגיעו לספורט עם תשוקה. ההבדל ביניהם ובין ספורטאים רגילים הוא שהם צריכים מערכת תמיכה מאד רחבה, למשל של ההורים. לא תמיד זה קיים ולא תמיד זה יוצא לפועל. בארץ יש מעט ספורטאים פראלימפים כי כדי לגדל כאלה צריך לתמוך במשפחות עם ילדים עם צרכים מיוחדים. רק כך נגדיל את מספר הספורטאים הפראלימפים. כדי לקדם ספורט פראלימפי צריך יותר מתקנים, יותר מאמנים, יותר מדריכים שילכו בדרך אל המטרה התחרותית וההישגית".
אל המקום של העזרה, עליו מדבר בנניסון, נכנס מפעל הפיס, ששם לו למטרה לעודד אנשים עם מוגבלויות בחברה, בנושאים כמו תעסוקה והוא גם תומך בחיזוק והעצמה של הספורט הפראלימפי במגוון תחומים, כמו זה עכשיו, במשחקי המכביה.
חשיבות המכביה עבור הספורטאים הפראלימפים
ביננסון מאמן מאז שנת 2000 וזו המכביה הששית שלו כמאמן. "בהתחלה צחקתי על האולימפיאדה של היהודים", הוא מספר בחיוך, "אבל ב-2013 שמעתי את שמעון פרס ז"ל אומר שזה מקום טוב לשידוך של כל היהודים ובאמת, במכביה הכרתי את אשתי. וברצינות, זו דרך טובה לגבש בין כל היהודים מכל העולם, דרך הספורט".
ביננסון מסביר שלספורטאים הפראלימפים חשוב להשתתף בכל התחרויות, "כשספורטאים, מכל סוג, מגיעים לרמה תחרותית, הם צריכים להתחרות. המכביה נותנת לנו אפשרות לעשות את זה. זו זכות שלנו להשתתף במכביה", הוא אומר ומוסיף: "עבור הספורטאים הצעירים המכביה מאד מרגשת ונותנת להם הרבה מוטיבציה. זו הזדמנות לתחרות בינלאומית בלי לצאת לחו"ל".
"מפעל הפיס גאה לקחת חלק באירוע הספורט הגדול של ישראל, תוך התמקדות במקצים הפראלימפיים שיתקיימו במסגרתו", אומר מנכ"ל מפעל הפיס, עו"ד בני דרייפוס. "הצבנו את שילובם של אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החברה כיעד עליון וכפועל יוצא מכך אנו מפעילים מיזמים ארציים ומקומיים רבים מאד למען שילוב מלא בקהילה, במשק, בתקשורת וכמובן גם בספורט. אנחנו שולחים לכלל המתחרים במקצים הייעודיים חיבוק גדול וברכת הצלחה בשמנו ואני בטוח שגם בשמם של כל אזרחי ישראל".
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 14:06, 21.07.22
