בשיתוף יוזמת ז'נבה
יש בעולם קונצנזוס כמעט מלא בשאלה מי "הטובים" ומי "הרעים" במלחמה העקובה מדם באוקראינה. רוב עצום של מדינות העולם מגנה את הפלישה הרוסית, מתייצב לצד העם האוקראיני ותומך או מצטרף לסנקציות הקשות נגד רוסיה. למרות זאת, דבר אחד היה ונשאר ברור: צבאות המערב לא יגנו על אוקראינה ולא יבטיחו את המשך קיומה העצמאי.
נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הכריז כי בכל מקרה ובכל תסריט, לא ישלח את חייליו - ביבשה, בים ובאוויר -כדי להילחם למען אוקראינה. גם מדינות אירופה החזקות לא מעלות על הדעת לערב את צבאותיהן. עם זאת, קיים קונצנזוס שאם רוסיה תעז לתקוף, ולו בטיל אחד או בחייל אחד, מדינה שחברה בנאט"ו (ובהן שכנותיה - ליטא, לטביה ואסטוניה שהיו חלק מברית המועצות ההיסטורית) - יביא הדבר לתגובה צבאית מידית. זה הקו האדום של העולם המערבי.
הסדר העולמי החדש שנבנה בימים אלה משקף את הלקח המערבי מהכישלונות בעשורים האחרונים בשליחות כוחות הרחק מהבית. לצד הלקח הזה, מחזקות אירופה וארה"ב את הערבות ההדדית ביניהן. כלל האצבע העדכני קובע: מדינה חברת נאט"ו מוגנת, מדינה שאינה חלק מהברית - פגיעה הרבה יותר.
אמנת נאט"ו קובעת ש"המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן". המשפט שלא נכתב, אך עולה בבירור מהמלחמה באוקראינה, קובע שהתקפה על מדינה שאינה חברה לא תהווה עילה להתערבות צבאית. את הלקח הזה ישראל חייבת להפנים.
אם ישראל תותקף בעתיד, על ידי איראן למשל, אנחנו עשויים לקבל את אהדת העולם, אך לא הרבה יותר מזה. לצד חיזוקו המתמיד של צה"ל, ישראל חייבת לעשות הכול כדי לא להגיע למצב של אוקראינה. אלא שנאט"ו לא תקבל לשורותיה מדינה המצויה בסכסוך. קבלת שדרוג משמעותי עד השתלבות בארגון מחייבת מאמץ אמיתי לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים. את השלום והביטחון לישראל תביא נסיעה לרמאללה, לא למוסקבה.
אלא שלא רק לאוקראינה אנחנו עלולים לדמות בעתיד. גורמים רבים בעולם כבר עורכים את ההשוואה בינינו לבין רוסיה. אחרי שתסתיים המלחמה באוקראינה, יגברו השאלות והביקורת סביב המשך השליטה הישראלית על מיליוני פלסטינים. שר החוץ לפיד כבר הביע חשש שעוד ב-2022 נראה המשכים לדו"ח אמנסטי שהגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד. נוכח המתרחש עכשיו בזירה הבינלאומית ובהיעדר תהליך מדיני באזורנו, תחזיתו של לפיד עלולה להתאמת מהר וקשה מהצפוי.
סנקציות יכולות לבוא לא רק ממדינות (תסריט פחות צפוי בכל הנוגע לישראל), אלא גם מחברות ענק ששולטות על הכלכלה העולמית. תפריט הסקציות של העולם נכתב בימים אלה: הגבלות על אישים, צעדים נגד המערכת הכלכלית והבנקאית, הפסקת סחר, מניעת תעופה חופשית, חרמות טכנולוגיים, הדרה מאירועי ספורט ועוד. בכפר הגלובלי בו אנחנו חיים - אלה הן סנקציות שספק אם ישראל תוכל לעמוד בהן.
הדרך הבטוחה להימנע מהגעה למצבה של רוסיה היא השגת הסכם מדיני עם הפלסטינים שישים קץ לסכסוך. הסכם כזה, לכשעצמו, יחזק את ישראל מול איומים ביטחוניים וישדרג ללא הכר את מעמדה הבינלאומי.
ראוי לזכור שהפלסטינים כבר הסכימו, הן במו"מ הרשמי והן במודל הלא רשמי של יוזמת ז'נבה, שמדינתם תהיה ללא צבא – מפורזת בגדה המערבית וברצועת עזה. האיום, במקרה של הסכם, לא יבוא משם. אך הסדר עם הפלסטינים יגביר את יכולתנו להתמודד מול איומים אחרים. מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה לחודש פברואר לא מבשר טובות באשר להתקרבות שלנו להסכם. ישראל צריכה לשנות כיוון, לקדם תהליך מדיני ולעשות הכל כדי להגיע להסכם. זו הדרך להבטיח את ביטחוננו גם בסדר העולמי החדש.
בשיתוף יוזמת ז'נבה
