בשיתוף איחוד הצלה
"אתה רץ באמצע שדה, חושך מוחלט עם אלונקה, עם פצוע קשה, והדבר היחיד שאתה חושב עליו הוא רק שאני לא אפול, שהפצוע לא ייפול איתי" – כך מספרת סיון משיח, 42, תושבת אלעד, נשואה ליובל ואמא לחמישה ילדים, פיזיותרפיסטית שיקומית ומתנדבת כפרמדיקית באיחוד הצלה, על אחד מרגעי הלחץ והדאגה באותה שבת שחורה.
סיון משיח, פרמדיקית מתנדבת באיחוד הצלה
(צילום: ירון ברנר)
"רק כשהגענו לבית החולים הבנו שמשהו באמת גדול קורה פה"
"בשבת בבוקר בעלי העיר אותי אחרי ששמע את היירוטים של כיפת ברזל וחשב שקורה משהו משמעותי", מספרת משיח. "אני יורדת דרומה עם עוד מתנדבים, והתחנה הראשונה שלנו היא צומת חלץ. תוך שניות נכנס פצוע קשה לאמבולנס ואנחנו מתחילים פינוי". באותם רגעים, מספרת משיח, צוות המתנדבים לא באמת קולט מה קורה. "אתה פשוט רואה פציעות ירי, טראומה קשה, ואנחנו מפנים לברזילי. רק כשהגענו לשם אתה מתחיל להבין שמשהו גדול יותר קורה. כשמקבלים אותך מאוד יפה בבית חולים, עם וסטים, זה אף פעם לא סימן טוב". משיח נכנסת עם הפצוע לחדר ההלם, שם היא נחשפת לחיילים פצועים נוספים שהוכנסו לאחר מכן, "כולם מורדמים ומונשמים. זו הנקודה שבה אני מתחילה להבין שמשהו גדול קורה פה".
"בשדרות נתקלתי בדממת מוות. לא היה את מי להציל"
התחנה הבאה של משיח היתה שדרות. "אנחנו נכנסים לעיר ונתקלים בדממת מוות", היא נזכרת. "אפילו הציפורים לא צייצו. אנחנו רואים ברחוב גופות מפוזרות על הכביש, כל אחד מהנרצחים נותר קפוא במה שעשה באותו זמן. אישה אחת טיילה עם הכלב. מישהו היה בדרך לתפילה עם הטלית. אישה אחת היתה על כיסא גלגלים. ואין את מי להציל".
בכניסה לבסיס שובה, התחנה הבאה של משיח נשמעה אזעקת צבע אדום. "אנחנו נשכבים על הרצפה ואני אומרת 'שמע ישראל', מתפללת שאקום עם שתי ידיים ושתי רגליים", היא מספרת. "האזעקה נגמרת, אני מתרוממת ומודיעים לנו שבטרסה מאחורינו יש התקלות עם מחבלים. חיילים עולים לשם ונלחמים, בזמן שאנחנו פשוט שוכבים על הרצפה ומחכים שהכוח יחסל את החולייה".
"נסענו בכביש שמספר את הסיפור של הנרצחים"
לפני שמשיח יצאה לכיוון כפר עזה, "נהג האמבולנס אמר לי להתכונן. ואני אומרת לו, חיים, מה יש לי להתכונן, אין יותר גרוע ממש שראיתי היום. הוא אומר לי שיש. אנחנו נכנסים לכביש 232, ומתברר לי שהוא צדק. בכביש הזה ראיתי סיפור של אנשים שהיו בדרך ל-, בדרך מ-, ופשוט נרצחו".
משיח והמתנדבים ממשיכים לקבל פצועים ומפנים אותם למנחת המסוקים, "ופתאום אתה קולט שאתה לא בן 18, ולא בדיוק ספורטאי", היא משתפת. "לאחד הפצועים עשו קונוטומיה, שזה הנשמה דרך הצוואר. ואתה רואה בעיניים שאין כבר חיים באדם הזה. והם לא מפסיקים, מתעקשים לעשות את הכי טוב שלהם, החיילים של 669 מעלים אותו למסוק. שום תסריט, שום סרט שראיתי עד היום, לא מגיע לקצה קוצו של היום הזה".
מהשבת השחורה ל-5 ימים רצופים של סיוע רפואי, הומניטרי ונפשי
החזרה הביתה באותו יום הייתה אתגר בפני עצמו. "קודם כל התקלחתי כדי להסיר את כל שאריות הדם שהיו עליי", היא מסבירה. "בימים שהגיעו אחר כך התחלנו להתפנות למשימות יותר הומניטריות, כמו הכנסת מזון לחיילים במוצבים מרוחקים, הבאת ציוד רפואי וחיזוק החוסן אצל חיילים שנחשפו למראות. מדובר על ילדים בני 18 שנחשפו לדברים ששום נשמה לא יכולה להיחשף אליה, בטח בלי שום הכנה מוקדמת".
בסופו של דבר, משיח העבירה את חמשת הימים הראשונים של המלחמה בפעילות מסביב לשעון, עם הפוגות קלות בבית "כדי להכין שניצלים, להכניס מכונת כביסה ולחבק את הילדים", היא מספרת. "זכינו ביום הזה להציל מאות, אם לא אלפי אנשים. קשה לאמוד את כמות האמבולנסים, הצוותים, הציוד והחיים שניצלו ביום הזה. עבדנו בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים בשטח, ועשינו בדיוק את מה שלשמו נוצרנו".
"יצא לי לראות אירועים קשים מאוד, אבל כולם יחד לא מתקרבים למה שקרה ב-7 באוקטובר"
אלי ביר, מייסד ונשיא 'איחוד הצלה', משתף כי "הייתי ב-2001 הראשון שהגיע לאירוע של 'אסון ורסאי'. טיפלתי במהלך חיי בהרבה אירועים קשים מאוד. למרבה הצער, כל האירועים האלו יחד לא מתקרבים למה שהמתנדבים שלנו ראו ומה שראיתי בעצמי באותה שבת".
ביר הבין שמשהו גדול קורה "כשהודיעו לי שאחד המתנדבים שלנו נפצע קשה מירי של מחבל, כשברקע יש אזעקות ללא הפסקה. חמישה מתנדבים שלנו היו בתוך מסיבת הנובה, ואחד המתנדבים נחטף לעזה ועדיין נמצא שם".
איחוד הצלה, שנוסד ב-2006, מטפל בכל שנה בממוצע בכ-2,000 קריאות, הודות ל-7,000 מתנדבים, 80 אמבולנסים, 250 רכבי חירום, 1,200 אופנולנסים ושני מסוקים.
היעדים של הארגון במבט לעתיד הם הגדלת כמות המתנדבים ב-30% בשנתיים הקרובות ורכישת מאות כלי רכב וטיס לחירום - על מנת להגדיל את הכיסוי של הארגון בשגרה ובחירום. לדברי ביר "היעד הוא לתת מענה לכל קריאה, בכל מקום, תוך 90 שניות לכל היותר. בחלום שלי יש מתנדב או מתנדבת של 'איחוד הצלה' בכל רחוב".
בשיתוף איחוד הצלה
