לצבי גרינבלט היה חלום. הוא רצה להנגיש את עולם האסטרונומיה החביב עליו לילדים בעלי לקויות ראייה. עוד לפני שעלה לישראל, בשנת 1996, מכר את הרכב שהיה ברשותו בדרום אפריקה ובכסף שקיבלת רכש לעצמו טלסקופ משוכלל, אותו הביא עמו ארצה.
"העולם של האסטרונומיה מאוד קשור לעולם הרומנטיקה", מתאר גרינבלט את אהבתו לתחום שעוסק בגרמי השמיים והיקום. "בשניהם משתמשים באותן המילים. גם בשירים, בספרות בעברית ובאנגלית בנושאי הרומנטיקה, יש תמיד מילים שקשורות לאסטרונומיה – 'הירח המלא', 'הכוכבים', אני מאוד נהנה למצוא את הקשר בין אמנות – ספרות, ואסטרונומיה. אם אני מוצא את זה אצל שייקספיר או ביירון – זה עושה לי טוב. אני נהנה מזה", הוא מודה.
צפו בסרטון המציג את הפעילות עם הילדים ודגמי הירח:
גרינבלט, שבקרוב יחגוג את הסיבוב ה-63 שלו סביב השמש, חלם כבר לפני 40 שנה לעבוד עם לקויי ראייה, אבל רק לפני כארבעה חודשים, בשיחת מסדרון תמימה עם קולגה בעבודה, התחיל החלום לקרום עור וגידים ולהפוך למציאות.
"לקח לנו ארבעה חודשים להוציא את הכול לפועל", מציינת בגאווה ירדן גור (38), שותפתו לדרך של גרינבלט. "זה מדהים - אלה דברים שנולדים בשיחת מסדרון, ואז מתחילים לחפש איך לעשות את זה. מוצאים את הפלטפורמה, מוצאים את החיבורים, ולאט לאט זה נרקם".
ואכן, ללא תמיכת מקום העבודה של השניים, חברת הסטארט-אפ הישראלית "סמפריס" (Semperis), שמספקת עזרה ראשונה במקרים של אובדן מידע דיגיטלי ועוזרת לארגונים להגן על המידע שלהם, ולשחזר אותו לאחר פריצות סייבר, לא היו מצליחים השניים להרים את הפרויקט השאפתני - לראות מעבר לענן הדיגיטלי ולהוריד את הירח עבור אלה שאינם מצליחים אפילו לראותו.
"יש לנו בסמפריס, תכנית שנקראת 'The good semperian'", מציינת גור, "זאת תכנית התנדבותית בה לוקחים יוזמה של בנאדם וממנפים אותה. החברה נותנת את המימון לכל מיני יוזמות אישיות שאנשים מביאים מעולמם. לכל בנאדם שבא עם רעיון, החברה נותנת את הכלים, התמיכה ואת ימי ההתנדבות כדי להצליח. צבי נתן את השראה לתוכנית והוא פורץ הדרך שלנו – הוא כתב תוכנית מסודרת עם הפעילויות ועם הלוגיקה של הדברים והשקיע אינסוף שעות כדי שזה יהיה הכי מושלם שיש".
לגשר בין עולמות
הרעיון מאחורי המיזם מרחיב הלב של גרינבלט הוא כאמור לגשר על הפער ולהנגיש את עולם האסטרונומיה לילדים עיוורים או לילדים עם לקויות ראייה. גרינבלט, שכבר השלים שני תארים באסטרונומיה, החליט ללכת עם הלב שלו, לחבר בין תשוקתו לבין חלומו, ולגשר על הפער שבין העולמות. "יצרנו קשר עם עמותה שנקראת 'אופק לילדינו', עמותה שדואגת לרווחתם של ילדים עם לקויות ראייה ברמות שונות ועיוורים, והם נתנו לנו הרבה אמון בדבר הזה", מספרת גור בהתרגשות.
"צריכים קפיצת אמונה כשאתה מדבר על להראות כוכבים לילדים עיוורים, והם נתנו לנו את התמיכה והאמינו בנו גם, וביחד, 'סמפריס' ו'אופק לילדינו' הצליחו להעמיד תשתיות לערב הזה".
עמותת "אופק לילדינו" הוקמה ב-1997, במטרה לענות על צרכיהם של ילדים עם עיוורון או לקות ראייה ובני משפחותיהם. בישראל לבדה קיימים כ-4,000 ילדים כאלה והעמותה מהווה עבורם ועבור הוריהם כתובת ראשונית ומרכזית, והיא גם הארגון היציג לנושא בישראל. "אופק לילדינו" היא מקור תמיכה שמספק לילדים תחושת שייכות וגם תמיכה וייצוג בנוגע להתמודדות, לשיקום ולשילובם בחברה.
"לוקח הרבה זמן כדי להבין שאנחנו צריכים לשנות את השפה שלנו. להפוך את זה מאוד קרוב לילד. לפני 40 שנה עלה לי הרעיון לעבוד עם אנשים שלא רואים כמו שאני רואה, אנשים שיש להם מגבלה, ואנחנו יכולים להחליף עבורם את חוש הראייה בחוש המישוש ובחוש הריח", מציין גרינבלט.
"זה פתח להם את העיניים"
5 צפייה בגלריה
"הדפסה של מודל אחד בלבד לוקחת בין 50 ל-100 שעות עבודה, וזה עוד לפני שמוסיפים עליו כיתוב בברייל"
(צילום: אמיר גור)
את כל הדגמים של הירח, דגמים שמומנו על ידי חברת סמפריס, ייצר גרינבלט במדפסת תלת-ממד, כאשר הדפסה של מודל אחד בלבד לוקחת בין 50 ל-100 שעות עבודה, וזה עוד לפני שמוסיפים עליו כיתוב בברייל. "הרבה אנשים עזרו לי", מצטנע גרינבלט בדרכו, "נכון, עשיתי הרבה עבודה, אבל לא לשכוח שהיו לי הרבה מתנדבים שעברו הדרכה וביחד למדנו איך לעשות את זה ועשינו את הפעילות מעוררת ומסקרנת. סיפקנו להם מודל תלת-ממד של הירח, ככה הם יכולים להרגיש את הירח, את המכתשים ואת קרני הירח – הילד זורק את הכדורים מול הפנים שלו והקמח עולה לו לאף – הוא יכול להריח את זה. הוא מקבל את ההרגשה. הוא יכול גם להרגיש את החור בקמח, ודרך זה להבין איך מכתשים נוצרו".
הערב הראשון של המיזם התקיים בביתו של גרינבלט בפתח תקווה. "היה מאוד ביתי, משפחתי, כיפי ומחבק", מסכמת גור את החוויה, "אשתו של צבי, סילביה, אירחה אותנו ואנשים לא רצו ללכת". אבל לא הכול פשוט כשפורצים את הדרך, כך מספרים השניים. "היו לנו הרבה חששות - שהזמן לא יספיק, שהילדים לא יתחברו לזה. זה מצריך גם מההורים להאמין ביוזמה הזאת, וגם להגיע, להקדיש את הערב ואת הזמן שלהם. אנחנו לא 'האגודה לאסטרונומיה בישראל' או משהו כזה, אנחנו בסך הכול צבי גרינבלט וחבר המתנדבים שסביבו", מעדכנת גור וגם מתלוצצת על כך שבנוסף לקשיים הברורים שהיו בדרך, גם מזג האוויר לא הקל עליהם כשהשמיים התמלאו לפתע בעננים. "היה שלב שבו עמדנו ועשינו 'פווו' לעננים", מוסיפה גור. "אבל בסוף זה היה מושלם", מסכם גרינבלאט.
5 צפייה בגלריה
מתנדבי הפרויקט, מימין: צבי גרינבלט, דב מנדלוביץ', ירדן גור ואיילת גרינבלט
(צילום: אמיר גור)
"צבי דאג להכין מסגרות מיוחדות שניתן למלא באופן אחיד בקמח, ואז זרקנו פנימה את הגולות, והילדים – ראית את הגירוי החושי של ילדים שיש להם לקות ראייה, איך הם ממששים כל דבר. גם לי התחשק למשש. זה מושך. הם התעסקו עם הקמח וזרקו את הגולות ואז הוציאו וזרקו שוב, והתעסקו עם המכתשים שנוצרו. אז צבי הסביר להם שהקמח שניתז אלה הן אותן קרני ירח שאנחנו עומדים לראות, והדבר המדהים הוא שבסופו של הערב הם באמת ראו את קרני הירח שהם הכינו בתחילת הערב, רק האמיתיות".
"ממש כמו הילדים", מספרת גור, "גם אנחנו לא רואים את הכול. אנחנו רואים גלי אור אבל אנחנו לא רואים את כל הספקטרום. למעשה, במהלך ההדרכה, זה הדבר הראשון שאנחנו מנסים לספר ולהסביר להם – שגם אנחנו לא רואים את כל הירח. אני ואתה לא יכולים לראות את הצד האפל של הירח. זו הפעילות הראשונה שצבי הגה, כדי לחבר אותם לזה שכולנו נמצאים באותה הסירה וכולנו לא רואים".
"למי שיש לו קצת ראייה, נתנו משקפת מאוד חזקה, וגם טלסקופ מאוד חזק, ובסוף הם הצליחו לראות משהו. נתנו להם, לא סתם לראות דרך הטלסקופ, אלא גם להשתמש בו ולעשות את הפוקוס. הם היו שם חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה – לא הייתה מגבלה בזמן, וכל ילד חזר הביתה עם המקסימום שאנחנו יכולים לתת לו. ככה הם מקבלים את ההרגשה שזה לא סתם שתי שניות, לראות וביי. המטרה הייתה להוסיף קצת אור לחיים של הילדים אלה, ואור זו מילה מאוד חזקה – כי אין להם את החוש של האור, אז רצינו לתת להם אור בלב, ואני חושב שהצלחנו", מסכם גרינבלט בהתרגשות, "זה פתח להם את העיניים".
5 צפייה בגלריה
"תחשוב על ילד שחושב שזה בלתי אפשרי, ואז הוא מגלה שזה אפשרי – מה זה מלמד אותו על החיים"
(צילום: אמיר גור)
"הייתה הרבה הכנה לערב הזה, ולערבים שעוד יבואו", מנסה גור לסכם, "כי אנחנו רוצים להמשיך ולמנף את זה ולהגיע בסופו של דבר לכל ילד שיש לו לקות ראייה, שיוכל לבוא ולפתוח את האופקים שלו ולגלות. זה כמו לפתוח עוד חדר במוח", הוסיפה.
החלום של השניים הוא להפוך את הפרויקט לנחלת הכלל - לשתף פעולה עם בתי-ספר, עמותות נוספות וגופים גדולים יותר בנושא האסטרונומיה, גופים שיוכלו לספק גם מרחב נגיש עבור הפעילות וגם טלסקופים נוספים, שיאפשרו לילדים יותר זמן לצפות בירח ולגעת בכוכבים. "אנחנו נמצא את הדרך להנגיש את הנושא הזה", מסכמת גור. "תחשוב על ילד שחושב שזה בלתי אפשרי, ואז הוא מגלה שזה אפשרי – מה זה מלמד אותו על החיים".
