שכונת רמת אשכול בעיר לוד זינקה אל מרכז תשומת הלב הציבורית באמצע חודש מאי, אז היתה מוקד לחיכוכים בין האוכלוסייה הערבית לזו היהודית באזור. הרוחות בשכונה מסרבות לשכוך גם היום. החשדנות בין המגזרים רבה, ואירועי אלימות קטנים, שנמשכים כל העת, מתחזקים את הפחד ואת העוינות ההדדית. אם לא די בכך, גם מהלכים שונים שמבצעת עיריית לוד מוסיפים לאווירה המתוחה.
רמת אשכול הוקמה בשנות השבעים כשכונה יהודית מבטיחה ונקראה בשמו של ראש הממשלה השלישי. היא הוקמה על חלק משטחה של לוד העות'מאנית, שנמחקה ברובה בשנות ה-50. שני עשורים לאחר הקמתה, בראשית שנות ה-90, היא התרוקנה מיושביה היהודים בעקבות תהליך משולב: מצד אחד יותר תושבים ערבים רכשו דירות בשכונה, ומהצד השני יותר יהודים מכרו את דירותיהם בשכונה, ועברו למודיעין ולשוהם, הערים החדשות שהוקמו בסמיכות. התנועה הזו הורידה את מחירי הדירות, וזה אפשר גם למשפחות ערביות מעוטות יכולת לשפר דיור ולעבור לדירה בשכונה. בתוך כמה שנים הפכה רמת אשכול לבעלת רוב ערבי. חברת הדיור הממשלתית עמידר רכשה בה דירות, ובהן שיכנה עשרות משפחות שעלו מאתיופיה במבצע שלמה, לצד משפחות שעלו מרוסיה, בעיקר זוגות מבוגרים.
5 צפייה בגלריה
מגודר, בתוך מתחם ביה"ס, וזמן רב איש אינו פוקד אותו. מקאם מוחמד ג'סר המוזנח ברמת אשכול, מבחוץ
(צילום: יותם יעקבסון)
5 צפייה בגלריה
השיח' הקבור במקום, היה מורה סופי חשוב מטריפולי שבחר למות בלוד נוכח עברה כמרכז סופי. המקאם מבפנים
(צילום: יותם יעקבסון)
היום, ביחס הפוך לנתוני האוכלוסייה הכללית בלוד, כ-70 אחוז מתושבי השכונה הם ערבים ורק כ-30 אחוז יהודים. בעשור האחרון החל לפעול בלוד גרעין תורני נמרץ, ועשרות רבות של משפחות יהודיות, מהציונות הדתית-לאומית, עברו להתגורר גם ברמת אשכול.
מקאם לדאגה
בליבה של רמת אשכול ניצב אחד המבנים העות'מאניים היחידים ששרדו בעיר, מקאם מוחמד ג'סר, הקרוי בשם השיח' הקבור במקום. ג'סר היה מורה סופי חשוב מטריפולי שבלבנון, ובוגר לימודי איסלאם באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר. מסופר עליו שהגיע ללוד אחרי שהשלים מסע עלייה לרגל אל האתרים הקדושים: נבי מוסא, אל-אקצא וכיפת הסלע ומערת המכפלה. בלוד הוא בחר כמקום שבו ימות, נוכח עברה כמרכז סופי חשוב. ככל הידוע, הוא נקבר שם בשנת 1845.
אבל, נוכח המתיחות המאפיינת את יחסי הקבוצות בעיר, גם מה שהיה מקובל לחשוב שהוא אמת לאורך עשרות רבות של שנים מקבל היום פרשנויות חדשות. כשהשתתפתי בסיור של "בשבילוד", עמותת התיירות שמפעיל הגרעין התורני בתמיכת העירייה, הסביר המדריך, ששימש בעבר גם כרב המכינה הקדם-צבאית, כי הטענה של המוסלמים, ולפיה יש במקאם קבר - היא שקרית. "הייתי בפנים ואין שם כלום!", הבטיח לקהל, שרובו מטיילים חובשי כיפה.
אם יש או אין שם קבר - זה זמן רב איש אינו פוקד את המקאם, שהיה בעבר אתר חשוב לעלייה לרגל של מוסלמים. במאה השנים האחרונות עבר האיסלם הארץ-ישראלי שינויים מפליגים, שבמסגרתם הוקע פולחן הקברים והלך ונעלם. התנועה האיסלאמית המשיכה את המגמה הזו. כך המקאם של מוחמד ג'סר, כמו רבים אחרים, נתפס כשארית המוסלמית של לוד, שברובה נמחתה כלא הייתה.
המבנה החרב מוקף היום חומה גבוהה, ובין שרידיו זרועים קוצים גבוהים. אבל, כמו כל פיסת נדל"ן, גם במקרה של מקאם עתיק מה שחשוב הוא לוקיישן-לוקיישן-לוקיישן: שטחו של המקאם כלול במתחם בית הספר הערבי היסודי אלראזי, וגובל ממערב בשטחה של המכינה הקדם-צבאית מעוז וגן הילדים שמפעיל הגרעין התורני.
5 צפייה בגלריה
היה בעבר אתר מוסלמי חשוב לעלייה לרגל. המקאם העתיק בין ביה"ס הערבי לבין המכינה של הגרעין התורני
(צילום: יותם יעקבסון)
בסיור של "בשבילוד", עמותת התיירות שמפעיל הגרעין התורני בתמיכת העירייה, הסביר המדריך, ששימש בעבר גם כרב המכינה הקדם-צבאית, כי הטענה של המוסלמים, ולפיה יש במקאם קבר - היא שקרית. "הייתי בפנים ואין שם כלום!"
חוששים ששיקום האתר יפגע בו
כפי שהבנתם, כאן הסיפור מתחיל להסתבך: באלראזי לומדים כ-330 תלמידים. בעברו הוא היה אחד משני בתי ספר יהודיים, שפעלו זה לצד זה. עם השינויים בהרכב האוכלוסייה, הוא הפך לבית הספר הערבי היסודי של שכונת רמת אשכול. לפני כמה שבועות הושלכו אבנים מרחבת בית הספר הסמוכה למקאם, אל עבר גן הילדים של הגרעין התורני, מעבר לגדר. איש לא יודע מי השליך את האבנים ומה היה המניע, אבל על רקע המתיחות הרבה בעיר, התגובות של כל הצדדים הנוגעים בדבר הוסלמו.
ראש העירייה יאיר רביבו ביקר במקום והציע למנהלת בית הספר לגדר את הרחבה, לנעול אותה בשער ולהחזיק במפתח שלו, כדי למנוע מתלמידים להיכנס למתחם. ההצעה שלו עוררה התנגדות עזה אצל ההנהלה וועד ההורים של בית הספר, שטענו כי מדובר בקיפוח ובהפקעת שטחים.
בירור הסטטוס הרשמי של השטח עם עו"ד בן מיוסט, מנכ"ל החברה הכלכלית של העירייה, העלה כי על פי תוכנית המתאר החדשה של האזור (תמ"ל 2019), כל רצועת האדמה, הכוללת את המקאם ונמצאת בתחומי בית הספר, עתידה לשמש למעבר מהבלוקים הצפוניים של השכונה אל עבר הפארק הארכיאולוגי, שמוקם מדרום לבית הספר ולמכינה. לדברי מיוסט, תוכנית הפיתוח נעשית בתיאום עם הווקף וכוללת גם שיקום של המקאם.
אבל שיתוף הפעולה עם הווקף מעלה ביקורת מצד תושבים בעיר. תיסיר שעבאן, פעיל חברתי וחבר בהנהגת ההורים של בית הספר, מספר כי בווקף חברים היום רק שני נאמנים: קשיש כבן 90, השוהה רוב הזמן אצל בתו בארה"ב, ואדם שהיה עד לאחרונה עובד העירייה. מכאן עולה החשש לניגוד עניינים. מיוסט טוען כי לווקף אין טאבו על השטח, ולכן "לעירייה יש סמכות להחריב את המבנה", אולם זו לא הכוונה, וכי בדעת המתכננים לשקם אותו ולאפשר לציבור גישה אליו, לראשונה זה זמן רב.
גם בעניין הזה מוצאים תושבי השכונה המוסלמים בעייתיות: הווקף, שמצוי בגירעון כספי, אכן הסכים לפני כמה שנים לתוכנית השיקום שהציעה העירייה למתחם, אבל התושבים עצמם לא מוכנים להפוך את האתר הקדוש לאתר חולין פתוח. הם חוששים שהנגשתו לציבור תביא לחילולו ולהחרבתו ההדרגתית. לטענתם, הקרקע עצמה לא שייכת לווקף, ומשום כך לא ניתן יהיה להקצות מקום לתפילה שכן לא יוכלו לדאוג ליצירת חיץ בין המעבר הציבורי העתידי לבין המקאם. להמחשת הטיעון הם מביאים את מקאם סמעון, שנמצא באמצע כיכר השוק. המבנה אכן שומר, אבל הוא נעול בקביעות, והאפשרות לבקר או לקיים בו פולחן הופקעה.
5 צפייה בגלריה
בעבר היה אחד משני בתי ספר יהודיים שפעלו בשכונה. הכניסה לביה"ס היסודי אלראזי ברמת אשכול
(צילום: יותם יעקבסון)
5 צפייה בגלריה
המוסלמים חוששים שיהפוך שוב ליהודי, ותלמידיו יועברו לביה"ס אל-מנאר. בתוך ביה"ס אלראזי
(צילום: יותם יעקבסון)
שיתוף הפעולה עם הווקף מעלה ביקורת מצד תושבים בעיר.תיסיר שעבאן, פעיל חברתי וחבר בהנהגת ההורים של בית הספר, מספר כי בווקף חברים היום רק שני נאמנים: קשיש כבן 90, השוהה רוב הזמן אצל בתו בארה"ב, ואדם שהיה עד לאחרונה עובד העירייה. מכאן עולה החשש לניגוד עניינים
חוששים שבית הספר ייסגר
ייתכן שהחזרה-בהם של התושבים המוסלמים מההסכמה לשקם את מקאם מוחמד ג'סר נובעת מחשש לאבד אותו. ייתכן שהם רואים בו מעוז אחרון ואם יופקע משטחו של בית הספר אלראזי - כבר לא יישאר בידיהם שום כוח לעצור את העיריה מלפנות אותו.
פ', חבר בוועד ההורים של בית-הספר, ומ', מורָה בעיר, טוענים כי סגן ראש העירייה יוסי הרוש, הבהיר מפורשות שיש בכוונתו למחוק את סמל המוסד של בית הספר ולהפוך אותו לאגף בבית הספר היסודי אל-מנאר, הפועל בשכונה הסמוכה. הם טוענים גם כי למנהלת אל-מנאר הוצע לנהל גם את בית הספר אלראזי. מדוברות העירייה נמסר שאין כל תוכנית לסגור את בית הספר.
לדברי נציגים מוועד ההורים של אלראזי, כל הצהרות העירייה על כך שבבית הספר עתיד לקום בקרוב אגף חדש (בתקציב שהעביר לדבריהם משרד החינוך כבר לפני שנתיים) נכונות, אך בכוונת העירייה לבנות את האגף החדש רק אחרי שבית הספר יהפוך יהודי, חלק מקומפלקס החינוך של הגרעין התורני בשכונה. הם מבססים זאת על תקדים: בשנת 2014 הוצאו ילדי החינוך המיוחד מגן "אשל", הועברו לקרוואן, והגן עצמו נמסר להפעלת הגרעין התורני.
מעיריית לוד נמסר כי אין תוכנית כזו, והתקציב המדובר ממשרד החינוך כלל לא הועבר. "משרד החינוך מתקצב הרחבות ואגפים על פי נתונים הנמצאים בידו ושיקול דעתו המקצועי", נאמר בתגובה העירייה. לעומת זאת, באחת מקבוצות הוואטסאפ של תושבי העיר ענה סגן ראש העירייה: "קיבלנו החלטה לבנות אגף חדש באלראזי כדי להקטין את העומס. לצערי הרב עדיין אין לנו אישור ממשרד החינוך למהלך".
פ', נציג ועד ההורים של אלראזי, סיפר שהעירייה ערכה שינויים בהסדרי הרישום אליו, כך שכיום רק תושבי הרחובות אקסודוס ומחנות קפריסין יכולים לשלוח את ילדיהם אליו, בעוד על התלמידים מרחובות אחרים מערימים קשיים. מהלך זה מקטין בפועל את מספר הנרשמים לבית הספר, ומייתר אותו בהדרגה.
התיאור הזה של מהלך העניינים מחדד מאוד נקודה חשובה: האווירה המתוחה בין יהודים למוסלמים בעיר מגבירה ממילא את החשדנות כלפי כל מהלך של הרשויות, ועל כן הסברה נכונה ושקיפות של אגפי העירייה בכל הנוגע לתוכניות הפיתוח היו יכולות למנוע אי הבנות או מתיחות נוספת, שעלולות להידרדר.
כתבות נוספות על מרקם החיים המשותפים בלוד:
יותם יעקבסון הוא חוקר תרבות, מרצה, כותב ומצלם, מורה דרך בישראל ומדריך באסיה. יזם של פרויקט תיירות חברתית בלוד ומפעיל סיורים בעיר.
