בחדר מלא באנשים קשובים שורר מתח עדין. שתי נשים, שתי תקופות, וכאב אחד שחוצה דורות. מאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, בה נחטפו יותר מ-240 ישראלים מבתיהם, נוצר חיבור מפתיע בין שורדי השואה לבין משפחות החטופים. דרך יוזמת "מדליקים את האור" של "זיכרון בסלון", הם מוצאים זה אצל זה הבנה עמוקה, שרק מי שחווה אובדן וטראומה כה קשים יכול להכיל.
במפגש המרגש הזה, אל מול קהל המשתתפים, יושבות זו מול זו לני ווסלי, שורדת שואה שאיבדה את משפחתה בהולנד, ונופר בוכשטב, שאחיה יגב בוכשטב נחטף מביתו בקיבוץ נירים ונרצח בשבי.
כבר בתחילת המפגש ביקשה נופר שכל הנוכחים ירגישו חופשי לשאול הכול. דרך השיחה הפתוחה והכנה נחשף סיפור של כאב בל יתואר, אבל גם של תקווה, חוסן ובחירה בחיים - בחירה שמתבטאת דווקא בעשייה למען אחרים.
"הגיבור שלי הוא המטה"
לני, שנולדה ב-1936 בהונגריה, איבדה את משפחתה בשואה וניצלה בזכות תושייה יוצאת דופן ואנשים שבחרו לעזור לה ולא לעמוד מנגד. מולה יושבת נופר, שאחיה יגב נחטף, כאמור, בבוקר ה-7 באוקטובר מביתו בקיבוץ נירים.
יגב (35) נחטף יחד עם אשתו רימון בוכשטב-קירשט (36), ששוחררה בסוף נובמבר בעסקת החטופים הראשונה לאחר 53 ימים בשבי. הקשר עם הוריו של יגב, שהתגוררו בסמוך לבני הזוג, נותק בשעות הבוקר של אותה שבת, בעודם מסתתרים בממ"ד. כעבור כמה שעות, כשאביו של יגב הגיע לדירת בנו וכלתו בליווי כוחות צבא, הוא מצא אותה ריקה עם קליעים על הרצפה. גם חמשת הכלבים וארבעת החתולים שהם גידלו לא נמצאו.
ב-20 באוגוסט גופתו של יגב חולצה ממנהרה בחאן יונס, ולמחרת הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנירים. בוועדה לטיפול בשורדי שואה שנערכה בכנסת ב-9 בספטמבר אמרה אסתר, אמם של יגב ז"ל ונופר, כי קיבלה את דוח הנתיחה של בנה, שקבע כי הוא הוצא להורג. "הבן שלי נחטף חי. הוא היה צריך לחזור חי, והוא חזר מת. נרצח. תבינו מה עובר על משפחה שמקבלת את הדוח וההודעה, שקבעו כי הוא הוצא להורג.
"הצבא הגיע קרוב לאזור המנהרה, והם הוצאו להורג. זה מה שקורה בלחץ הצבאי", המשיכה אסתר. "הלחץ הצבאי לא מחזיר חטופים בחיים, הוא הורג אותם. אני לא חושבת שהצבא אשם בזה, זו מדיניות הממשלה".
"לא ידענו מה לעשות, איך בכלל יוצאים מהמיטה?", משתפת נופר בכאב. "אחרי שבוע הזמינו אותנו ממטה המשפחות, ואחד המתנדבים אמר שהביאו את אנשי המקצוע הכי טובים בארץ, ושיעשו הכול כדי להחזיר את האהובים שלנו הביתה. הגיע מישהו, שמבחינתי ייצג את המטה, ואמר שאנחנו לא לבד ושהם יעזרו לנו להחזיר אותם. הבנו שיש איתנו עוד אנשים ועוד משפחות, ושנצטרך לעשות דברים כדי שזה יקרה. אז הגיבור שלי הוא המטה".
להדליק את האור בתוך החושך
את יום הולדתו האחרון של יגב , ציינו נופר ואמה בדרך מיוחדת - הן חילקו עוגות לילדי עמותת "אליפלט", הפועלת למען ילדי הפליטים, ולעמותת "רפואת רחוב" שמתנדביה הרופאים מספקים טיפול רפואי לחסרי וחסרות בית ברחובות תל אביב-יפו.
"דווקא זה שהבאנו עוגות באותו יום, לי מאוד להעביר את היום הזה", מספרת האחות השכולה. "גם ביום ההולדת הקרוב שלו נעשה מיזם דומה - נחלק עוגות לעמותות שונות, ונתרחב. בסופו של דבר העשייה לא מקלה על הכאב, אבל היא עוזרת לשים אותו בצד ולהתמקד במשהו אחר".
לני מהנהנת בהבנה: "כשהייתי ילדה בשואה לא הייתה פסיכולוגית שתעזור, כל המשפחה נרצחה וההורים היו צריכים להתחיל הכול מחדש. אף אחד לא ידע שהדרך הכי טובה להתמודד עם הקושי הנורא היא בעזרת עשייה, כמו שנופר מספרת".
"צריך לטפס שלב אחר שלב"
במפגש אחר במסגרת היוזמה, נפגשו חנה גפרית, שורדת שואה, ולואיס הר, שנחטף לעזה וחולץ שנחטף לעזה וחולץ במבצע מיוחד.
הר (70), שנחטף מניר יצחק ב-7 באוקטובר, הוחזק בשבי חמאס במשך 129 ימים. בליל ה-12 בפברואר 2024, בשעה 1:00 לפנות בוקר, הוא חולץ יחד עם גיסו פרננדו סימון מרמן (60), במבצע נועז של כוחות שב"כ וימ"מ, בשיתוף חיל האוויר ומעטפת של כוחות שייטת 13 ואוגדה 98 עם חטיבת השריון 7. הכוחות הגיעו בחשאי לבניין בלב רפיח שבו הוחזקו השניים בקומה השנייה, ובמבצע שארך כשעה הצליחו לחלצם בשלום.
לואיס, שכאמור חווה על בשרו את אימת השבי, אומר: "נוכל להתחיל להחלים באמת רק כשאחרון החטופים יחזור הביתה". חנה מוסיפה מניסיון חייה: "אפשר לשבת ולהגיד שהחיים נגמרו, ואפשר גם אחרת. צריך לטפס שלב אחרי שלב, בלי לוותר".
ובחזרה למפגש בין לני ונופר: "מה שקרה ב-7 באוקטובר הוא פוגרום, לא שואה. אסור להתבלבל", מדגישה לני, "זה אולי מזכיר, אבל זה לא אותו הדבר". נופר מוסיפה: "גם אני, כמו רבים, עמדתי מן הצד שנים מול משפחות מנגיסטו, שאול וגולדין, שיקיריהם חטופים בעזה. היום אני מבינה כמה חשוב שנעמוד יחד".
"לפעמים נדמה שהעולם מתחלק לשני חלקים - אלה שנושאים את כאב העבר ואלה שחווים את כאב ההווה", מסכמת מורן ציפר גולדנברג, מנכ"לית-שותפה "בזיכרון בסלון". "אבל יש כאן סיפור אחד, משותף, של חוסן, של תקווה ושל בחירה להמשיך קדימה יחד. דווקא עכשיו, כשהחושך כבד כל כך, יש לנו הזדמנות להדליק יחד את האור".
