בשיתוף קבוצת שטראוס
live
צפו בסיפורו של מפעל המלוחים בשדרות מאז ה-7/10
(צילום ירון שרון, עוז מועלם)
בימוי ועריכה: אסף קוזין. צילום: ירון שרון. מנהלת פרויקט: ניצן כהן. מנהלת תוכן: סלעית מבטח
הרבה דמעות התערבבו בחטיפים של מפעל המלוחים בשדרות מאז ה-7 לאוקטובר. תפוחי האדמה מגיעים אל המפעל משדות החקלאים בעוטף מסביב - וגם הכאב. העובדים, תושבי יישובי העוטף, ספגו מהלומה קשה, שכול ואובדן במתקפת חמאס – ואת הסיפורים האישיים הקשים שלהם הם נושאים איתם מדי יום אל פס הייצור. "השביעי באוקטובר עדיין נוכח כאן, אנחנו מחזקים שרירים שלנו שלא היו קיימים לפני ואנחנו מטפלים בדברים שלא התאמנו עליהם", משתף אריאל בן-יעיש, מנהל המפעל, "יש עובדים שלא חזרו לעצמם".
מיקומו של המפעל בשדרות אינו בחירה אקראית. "חומר הגלם העיקרי שלנו לתפוצ'יפס, לדוריטוס ולצ'יטוס הוא תפוח אדמה", מסביר בן-יעיש, "אנחנו משתמשים בכמעט ארבעים אלף טון של תפוח אדמה בשנה, ורוב רובו מגיע מחקלאי העוטף, ולא בכדי בחרנו למקם כאן את המפעל גם מתוך ציונות וגם מתוך קרבה לחקלאים".
6 צפייה בגלריה
אריאל בן יעיש, מנהל מפעל המלוחים בשדרות. "נמצאים כאן מתוך ציונות וקרבה לחקלאי העוטף"
(עוז מועלם)
ב-7 לאוקטובר, בעוד הכאוס שורר בשדות הנגב המערבי, גויס אריאל המנהל, לוחם גולני, למילואים והגיע אל כפר עזה. "נחשפנו למראות לא פשוטים", הוא משחזר. "בזמן שהייתי שם דיברתי עם יעקב, מנהל תחום שלנו במפעל, והוא ביקש ממני לאתר את החדר של אחיו בכפר עזה ולהיכנס פנימה. מצאתי את המקום וראיתי שם מראות קשים. יעקב ביקש ממני לאסוף את הדברים של אחיו מהחדר, ומצאתי שם ספר תנ"ך מגואל בדם, עם חור של קליע".
התמונה הקשה הזאת היא קצה של רשומון שמתחיל אצל יעקב ברגשטיין – מנהל תחום מלוחים במפעל, עוד בשעות הבוקר המוקדמות בקיבוץ שלו עלומים. "בשש וחצי היו אזעקות. יש לי ארבעה ילדים קטנים והם נכנסו ביחד עם אשתי לממ"ד. אני בכיתת הכוננות של עלומים ואנחנו מבינים כבר אז שיש מחבלים בתוך הקיבוץ ויש כבר הרוגים ופצועים", משתף יעקב.
"אחי לא ענה – והבנתי שאני מתחיל מלחמה אחרת לגמרי"
ברגשטיין יצא להילחם עם כיתת הכוננות, כשהוא מותיר את אשתו וילדיו בבית. "אשתי היתה ביד אחת עם פאזל וביד שנייה עם סכין", הוא מספר על הפחד שהחזיק בזמן הלחימה כשהוא חרד לגורל יקירו. באזור 18:30 בערב החל לחפש את אחיו שחף, שהתגורר בכפר עזה. "בפעם הראשונה נכנסתי לחמ"ל, הטענתי את הטלפון, ואז אני רואה שכולם מחפשים אותו. שם אני מבין שהתחלתי מלחמה אחרת לגמרי".
6 צפייה בגלריה
יעקב ברגשטיין, מנהל תחום מלוחים במפעל בשדרות. נלחם בכיתת הכוננות בקיבוץ עלומים ב-7/10
(עוז מועלם)
באותה עת, המנהל שלו אריאל נלחם ומפנה נפגעים מכפר עזה ויעקב יוצר קשר: "הוא הגיע לחדר של אחי, וזו בעצם פעם ראשונה שמישהו אומר לנו מה הוא רואה. החדר היה עם דם ונראה שהיתה פגיעה. הבנו שאם הוא חטוף הוא בטוח נפצע והמצב לא טוב. היתה לנו תקווה שהוא נחטף עוד בהתחלה. אבל בשישי בבוקר התקשרה אליי מנהלת הקהילה של הקיבוץ ואמרה לי: 'תרכז את ההורים והאחים' - והגיעו מהצבא...".
ריטה סטחוב, מנהלת איכות ייצור במפעל, מתגוררת בשדרות. עוד טרם המתקפה היא התכוננה ללכת להליכת בוקר, אבל ברגע האחרון החליטה לוותר ונשארה בבית עם בנה. "הייתי מחוברת לחדשות לערוצים בשביל להבין מה קורה", היא מספרת ומדגישה: "לא פחדתי, זה לא היה פחד, כאילו פחד כנראה מגיע יותר מאוחר, זה היה כעס בשעות הראשונות - כאילו אין לי יכולת לשנות, להשפיע, לתקן משהו".
מתוך הכעס החליטה ריטה לחזור כמה שיותר מהר לעשייה ומצאה בה סוג של נחמה ונקמה: "לא יכולתי לתפוס נשק וללכת להילחם, לא יכולתי לעשות כלום – אז כשפנו אליי מהמפעל ושאלו אם אני יכולה לבוא אמרתי: 'בטח שכן' והגעתי הנה".
את אדהה (דן) אלפה מנתיבות תפסה השבת השחורה בבית הכנסת. "מתחילים להתפלל ופתאום הרב שלנו מגיע ואומר: 'תקשיבו, בדרך פגשו אותי כמה אנשים - המצב במדינה לא טוב, מי שרוצה תתקפלו הביתה ומי שרוצה שיישאר להתפלל', הוא משחזר.
דן גויס למילואים ובמפעל המלוחים נרתמו לעזרה: "היו לי חששות דאגתי לילדים – ואז פה נכנסו המנהלים, הם הרימו טלפון ושאלו: אתה צריך משהו לאישה? לשלוח לילדים חטיפים, לשלוח משחקים?".
"נפל קסאם ועובדים מהמפעל באו לעזור להורים שלי"
ריטה מתארת חוויה דומה: "נפל קסאם ובבית של ההורים שלי כל החלונות התפוצצו, היו זכוכיות בכל מקום. צוות של המפעל הגיע לנקות בבית של ההורים שלי, לא שלי, בבית של ההורים שלי, הם נתנו כתף, תמכו ועזרו".
ירדן שחר, האגרונומית, עדיין לא הגיעה למפעל ב-7 לאוקטובר אבל את תוצאות אותה שבת היא חשה היטב. "נכנסתי לתוך כאוס", היא מספרת. "85% מתפוחי האדמה של שטראוס מגיעים מהעוטף, מהקיבוצים שנפגעו הכי קשה, מעלומים בארי עין השלושה – אלה האנשים שלנו, המגדלים של שטראוס".
"באותה שבת המחבלים נסעו בשדות, פגעו בתשתיות של מים, דרסו את התוצרת", מספרת שחר, שנמצאת בקשר קרוב עם החקלאים. "הרבה מהשדות היו בשלבי זריעה ראשונים והם בעצם נדרסו ואי אפשר היה לעבוד בהם יותר. שטראוס עשתה הרבה פעולות למען החקלאים – והם הם חזרו לזריעות כמה שיותר מוקדם. בסביבות פברואר-מרץ 2024 כבר היה תפוח אדמה מקומי שנזרע בעוטף – וגם זה סוג של ניצחון".
יותר משנה וחצי אחרי העובדים מביטים גם קדימה בתקווה. "ה-7 לאוקטובר עם כל הפחד, החשש והקושי – גם חיבר אותנו למקום בקשר עמוק ואנחנו מקווים שיחזור להיות פה טוב", אומר יעקב וירדן מוסיפה: "הלוואי שתחזור האופטימיות, שנצא מהשכול שאנחנו חווים ושנרפא".
מתכון בהשראת המפעל: קריספי צ'יקן בציפוי תפוצ'יפס / רחלי קרוט
קריספי צ'יקן בציפוי תפוצ'יפס
(רחלי קרוט)
סמנו והוסיפו מצרכים לרשימת הקניות
בחר הכל
5
חזה עוף חתוכים לגודל הלחמנייה
1
ביצה L
½ כוס
קמח
3/4 כפית
פפריקה מתוקה
½ כפית
אבקת שום או שום גבישי
½ כפית
מלח
1/2-2/3 כוס
מים קרים
2 שקיות
תפוצ'יפס
שמן לטיגון
בקערה בינונית שמים קמח, ביצה, תבלינים ו-1/2 כוס מים ומערבבים. הבלילה צריכה לצאת בסמיכות של טחינה אבל לא סמיכה מדי. אם צריך אפשר להוסיף עוד ¼ כוס מים ולערבב שוב:
מועכים את תכולת 2 שקיות התפוצ'יפס לצ'אנקים קטנים ומעבירים לקערה:
מצפים כל חזה עוף בבלילה, נפטרים מעודפי בלילה ומצפים בתפוצ'יפס:
מטגנים במחבת, עם שמן בגובה 2 ס"מ, מ-2 הצדדים עד הזהבה:
מגישים בתוך לחמנייה עם ירקות, מיונז ורטבים שאוהבים:
:רשימת קניות עבור המתכון
"לא יכולתי לתפוס נשק להילחם – אבל לחזור לייצר מזון יכולתי": סיפורו של מפעל בשדרות בין אובדן לתקווה
:קישור למתכון
https://www.ynet.co.il/activism/article/rkpd711enjx
