שלום חברה,
רבים, רבים מנשוא, מחללי אסון שמחת תורה הם שכני מהיישובים הסמוכים, הם בני האדם עימם גדלתי, אותם היכרתי משחר חיי, ליוויתי אותם ואת בני זוגם, את הוריהם ולעתים את סביהם, את בני זוגם, בניהם, נכדיהם וניניהם. לנגד עיני עוברים בסך יפי בלורית וכסופי שיער, אמיצים וחרדתיים, "יבשים" וזוללי חיים, רמי מעלה ו"עמך".
ואת נכנסת לי ללב.
כראש המועצה, הכרתי את אישך, ובניך ובני זוגם, כולם פעילי כלכלה וקהילה מרכזיים. עימך, נפגשתי באקראי, למשל, בשדות המשותפים של מפלסים וכפר עזה, אני בריצות שבת צופות פני עזה ואת, מצלמה על צווארך, צועדת בשלווה בוטחת, תרה אחר יופי מזדמן.
3 צפייה בגלריה
"אנחנו מתנחמים כעת שזו וזה הלכו לעולמם ונפטרו מעימנו חפים מהכרת הזוועה". בלהה אפשטיין ז"ל
(באדיבות המשפחה)
אסון גדול פקד אותנו, בלהה.
את נפלת על משמר ביתך בראשית מסע הרצח וזכית שלא להתוודע לעומק החורבן, בטרם התבשרנו על נטע ועל ניצן ועל אופיר ועל בני משפחה ועל שכנים ועל חברים ועל אהובים, ששורתם הארוכה נוגעת באופק. ראי, במה אנחנו מתנחמים כעת, בלהה, בימים הנוראים ובלילות הטרופים, בכך שזו וזה, ההיא וההוא, הלכו לעולמם לפני שנים ואולי אך חודשים וימים ספורים טרם השבר, כשהתקווה הגדולה לתנופת היצירה עוד שררה, על כך שהם נפטרו מעימנו חפים מהכרת הזוועה.
ואנו, בלהה, כיצד נזקוף קומתנו השחוחה מצער, כאב, אימה, תסכול, זעם וייאוש?
אנחנו, אם נצליח שלא לשקוע, אם נצליח שלא לשכוח, נוכל להעלות ברגעי השפל את דמותך, את תבונת ראשך ותבונת ידייך, את אהבת האדם שבך ואת צניעותך.
אנחנו, אם נצליח שלא לשקוע, אם נצליח שלא לשכוח, נוכל להעלות ברגעי השפל את דמותך, את תבונת ראשך ותבונת ידייך, את אהבת האדם שבך ואת צניעותך. את, חברה ותיקה, תהיי מעכשיו כמוסת הפלא שאדלה מכיס נשמתי, כשהקושי יאיים להאפיל על הסיכוי, כשחולשה תסדוק את יסודות האמונה והאהבה שבי
3 צפייה בגלריה
"את תזכירי לי את חשיבותה של משפחה, את רבדיו המרובים של 'בית'". בלהה ז"ל עם בעלה, עמוס אפשטיין, שהיה מנכ"ל מקורות ושימש דירקטור בחברות ציבוריות
את, חברה ותיקה, תהיי מעכשיו כמוסת הפלא שאדלה מכיס נשמתי, כשהקושי יאיים להאפיל על הסיכוי, כשחולשה תסדוק את יסודות האמונה והאהבה שבי.
את תהיי איתי, ותזכירי לי שיש בני אדם שהרוע לא דבק בהם. שאפשר לחיות חיים ארוכים מבלי לרכל ולקטר, בלי לחפש אשמים. חייך יספרו לי שניתן, כדרך חיים, גם לעת כאבי גוף ונפש, לדבוק באהבת הזולת, בהתבוננות חומלת על בני האדם שפוסעים לצדנו, ביכולת ההקשבה וברצון הנתינה.
את תזכירי לי את חשיבותה של משפחה, את רבדיו המרובים של "בית", את היכולת שהיתה לך לפנות מקום לכל אחד, מקום בלב, מקום בזמן, מקום במרחב, את הקסם שבנוכחות משמעותית מבלי להידחק, מבלי להתאמץ, בעיקר מתוך כבוד לזולת ומתוך אחריות אליו.
3 צפייה בגלריה
"את, חברה ותיקה, תהיי לי כמוסת הפלא כשהקושי יאפיל על הסיכוי". ח"כ אלון שוסטר, לשעבר ראש המועצה האזורית שער הנגב ושר החקלאות
(פרטי)
אלמד מהחיבוק שידעת להעניק לקרובים, אלמד מהחיוך הרך, מההתעניינות חסרת הציניות, מהענקת המתנות, מהשמחה שבעצם המתן
בראשית מסעך לימדת מתמטיקה והורית דורות של תלמידים. בהמשכם גילית תחביבים ופיתחת כישורי אמנות, וטכנולוגיה, תרבות ויצירה.
את תורי לי את היופי שבריבוי הגוונים, את המזור שטמון סמוך כל כך, בכפות ידינו, בחושינו, בלבנו, מזור לנשמתנו שלנו ומזור לנשמתם של אהובים. אלמד מהחיבוק שידעת להעניק לקרובים, אלמד מהחיוך הרך, מההתעניינות חסרת הציניות, מהענקת המתנות, מהשמחה שבעצם המתן.
את יודעת מה? אלמד גם מהקשיחות, מאמירת האמת המיטיבה, שהייתה בך. אריק, גיסך פדוי השבי ממלחמת יום הכיפורים, מספר שעם חזרתו אמרת לו ש"הפסטיבל סביבך לא יימשך לעד", בבחינת עוּר, אדם, הנח את שהיה והכן עצמך להמשך המסע. אגב, אריק הזכיר לנו את חוש ההומור העדין ששחרר ממך קורטוב של אירוניה אנושית; אמרת "אם משהו לא עובד, תקרא את ההוראות"...
לאחר האסון, סיפר לי עמוס, האיש שלך, שבעבר, בעקבות אחת מהנפילות של רקטות שחוויתם סמוך לביתכם בכפר עזה, מצאת בין ההריסות, ספר עם שיר של שימבורסקה, הפולניה, כלת פרס הנובל לספרות, שיר שהיא הקריאה לך ובו אנחנו יכולים, אם רק נבחר בכך, למצוא את הנחמה שבהמשכיות החיים, בדחיקת הריסות צערנו למען חדוות הצמיחה שמגיעה, גם אחרי הרע מכל.
סוֹף וְהַתְחָלָה / וִיסְלָבָה שִׁימְבּוֹרְסְקָה
(תרגם מפולנית: רפי וייכרט)
אַחֲרֵי כָּל מִלְחָמָה
מִישֶׁהוּ חַיָּב לְנַקּוֹת.
סֵדֶר כָּלְשֶׁהוּ
הֲרֵי לֹא יִתְרַחֵשׁ מֵעַצְמוֹ.
מִישֶׁהוּ חַיָּב לַהֲדֹף אֶת עִיֵּי הֶחֳרָבוֹת
אֶל צִדֵּי הַדְּרָכִים,
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲבֹר בָּהֶן
עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת מֵתִים.
מִישֶׁהוּ חַיָּב לְבוֹסֵס
בַּטִּיט וּבָאֵפֶר,
בִּקְפִיצֵי סַפּוֹת,
שִׁבְרֵי זְכוּכִית
וּסְמַרְטוּטִים מְדַמְּמִים.
מִישֶׁהוּ חַיָּב לִגְרֹר קוֹרָה
כְּדֵי לִתְמֹךְ בַּקִּיר,
לְהַתְקִין זְכוּכִית בַּחַלּוֹן
וּלְקַבֵּעַ דֶּלֶת עַל צִירֶיהָ.
זֶה אֵינֶנּוּ פוֹטוֹגֶנִי
וּמַצְרִיךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת.
כָּל הַמַּצְלֵמוֹת נָסְעוּ מִכְּבָר
לְמִלְחָמָה אַחֶרֶת.
אֶת הַגְּשָׁרִים צָרִיךְ בַּחֲזָרָה
וְאֶת תַּחֲנוֹת-הָרַכֶּבֶת מֵחָדָשׁ.
הַשַּׁרְווּלִים יִקָּרְעוּ לִגְזָרִים
מֵרֹב הַפְשָׁלָה.
מִישֶׁהוּ וּמַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ
עוֹד נִזְכָּר אֵיךְ הָיָה.
מִישֶׁהוּ מַקְשִׁיב
וְנָד בְּרֹאשׁ שֶׁלֹּא נִתְלָשׁ.
אַךְ כְּבָר בִּסְבִיבָתָם
יַתְחִילוּ לְהִסְתּוֹבֵב כָּאֵלֶּה,
שֶׁזֶּה יְשַׁעְמֵם אוֹתָם.
מֵעֵת לְעֵת מִישֶׁהוּ עוֹד
יַחְפֹּר מִתַּחַת לְשִׂיחַ
טִעוּנִים אֲכוּלֵי-חֲלוּדָה
וְיַעֲבִיר אוֹתָם לַעֲרֵמַת הַשְּׁיָרִים.
אֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ
מַה הִתְרַחֵשׁ כָּאן וּמַדּוּעַ,
חַיָּבִים לְפַנּוֹת מָקוֹם לְאֵלֶּה
שֶׁיּוֹדְעִים מְעַט.
וּפָחוֹת מִמְּעַט.
וְלִבְסוֹף, שׁוּם דָּבָר.
בָּעֵשֶׂב, שֶׁכִּסָּה
אֶת הַסִּבּוֹת וְהַתּוֹצָאוֹת,
מִישֶׁהוּ חַיָּב לִשְׁכַּב לוֹ
עִם שִׁבֹּלֶת בֵּין שִׁנָּיו
וְלִבְהוֹת בָּעולם.
גם את השורות המופלאות הללו, אשא לעד, כתשורה שהנחת לנו.
מי ייתן, בלהה, שהמצפן הפנימי שלך ישמור עלינו, ידריך אותנו בין עיי החורבות בנתיב הפינוי והבינוי והריפוי. מי ייתן, בלהה ונצליח, איש וכמוסתו הכמוסה, אישה ושושנת הרוחות של נפשה, לקום מהריסות הבית.
אלון
* * *
אלון שוסטר, חבר קיבוץ מפלסים, הוא ח"כ מטעם המחנה הממלכתי. בעבר היה שר החקלאות ולפני כן ראש מועצת שער הנגב. בלהה אפשטיין בת ה-81 היתה המטפלת והמורה המיתולוגית שגידלה דורות של ילדים בקיבוץ כפר עזה. היא נרצחה בביתה בשעות הראשונות של מתקפת החמאס על יישובי העוטף. באותו יום נרצחו בקיבוץ גם חתנה, אופיר ליבשטיין, ושני נכדיה ניצן ליבשטיין ונטע אפשטיין.
.
