לפני ארבע שנים החוזה של ספיר חוניו ובעלה בדירתם בעמק חפר עמד לפוג. הם היו כבר עם זוג תאומים וחיפשו חופש, שקט וחיים ברווחה כלכלית גבוהה יותר - קיבוץ הרגיש הדבר הנכון. לגמרי במקרה קיבל עמית המלצה מחברים שהיו בתהליך קליטה בקיבוץ סופה בעוטף. "ראינו מקום עם פוטנציאל", מסבירה ספיר, "וזה בכלל לפני שגילינו על עוד זוג תאומות נוסף בדרך".
אבל ספיר לא היתה רגועה לגמרי. כששאלה על המצב הביטחוני, תיארו לה את הבסיסים המקיפים את הקיבוצים, גדר המערכת התת קרקעית ומסוקי הקרב המוכנים בכוננות במידת הצורך - וגם בתקופות שמתחמם בגזרה יש פינוי מאורגן .
כשבני הזוג הגיעו לביקור היכרות ראשוני, הם מיד התאהבו בקיבוץ וספיר לא האמינה עד כמה שהמקום מושלם. "חשבנו בהתחלה שאולי התחרפנו וכשיעבור הזמן נבין שזה סתם היה רגעי, אבל בכל פעם שהיינו באים לבקר זה היה עם טעם של עוד", היא משחזרת. ספיר מתארת מרחבים וחופש: "את באה לגור פה בסוף העולם ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה מבלי שזה מעניין אף אחד".
לצד כל אלה נחו גם שיקולים כלכליים והטבות מס, שיאפשרו למשפחה הצעירה לחיות קצת יותר עם אוויר לנשימה, אבל מבחינת ספיר ובעלה זה היה לא יותר מבונוס: "בכל מקרה זה לא היה משנה את ההחלטה שלנו, אבל אולי לא היינו נופלים מהרגליים לגמרי כשקרה מה שקרה".
2 צפייה בגלריה
ספיר חוניו עם זוג התאומות בימים יפים יותר בקיבוץ סופה. "הרגשתי שהופקרנו"
(מהאלבום המשפחתי)
"התפללתי, התחננתי על החיים שלנו"
ב-7 באוקטובר הם מצאו את עצמם בממ"ד עם ארבעת ילדיהם, בלי נשק בזמן שמחבלים מסתובבים בקיבוץ. "אני לא יודעת יותר מדי תפילות, אבל מצאתי את עצמי מתפללת ללא הפסקה, מתחננת על החיים שלנו", היא מספרת על אותו יום נורא. במשך 36 שעות חיכו לחילוץ והעדכונים היחידים שקיבלו במשך הזמן הזה היו מכיתת הכוננות, מחבריהם וממשפחתם.
עד היום ספיר לא מצליחה להבין את הנתק שהיה עם הצבא באותה שבת שחורה וההרגשה היא שלא הוצגה בפניה תמונה מדויקת של המצב הביטחוני: "הרגשתי שהופקרנו ושזה לא מזיז לאף אחד כי זו בעיה שלנו שבחרנו לגור שם בכלל. הרגשתי נבגדת מאוד", משחזרת ספיר, "ועם ההרגשה הזאת הייתי הרבה מאוד זמן".
הימים הראשונים לאחר החילוץ מהממ”ד היו מעורפלים מאוד ולוו בתקופה ארוכה של חוסר ודאות בשהות בבית מלון באילת. מאז חודש ינואר נמצאים ספיר ובני משפחתה ביחד עם חלק מתושבי הקיבוץ בדירות זמניות ברמת גן, כשבאופק אין עדיין צפי לסיומה של תקופת הפינוי. נכון לעכשיו יימשך הסיוע למגורים קהילתיים, על פי המתווה האחרון שאישרה מנהלת תקומה. מתי יחזור כל יישוב בחזרה לדרום, תחליט המנהלת עם הודעה של 60 ימים מראש.
יש סיכוי שתחזרו שוב לסופה?
"כן, אבל זה מאוד קשה לדעת וזה משתנה כל יום. יש סבירות גדולה שנחזור לעוטף, אבל יכול להיות שאנחנו צריכים התחלה חדשה, זאת אומרת מקום שלא היה לנו בו חוויות שליליות. לא משנה כמה סופה זה מקום נהדר, בכל פעם שאני נכנסת לבית שלי שם, עצוב לי בלב".
מה השיקולים כיום כשאתם מדברים על מגורים?
"בגדול אין מקום בטוח בארץ ויש כל מיני שיקולים שמתלווים למשוואה כמו חינוך , תרבות ושיקולים כלכליים, במיוחד עכשיו כשאנחנו משפחה עם ארבעה ילדים. שיקול נוסף מרכזי אצלי ואצל עמית זה הקרבה לטבע, אולי אפילו נרצה להתקרב לים".
כחלק מהמסע שלה למדה ספיר על החשיבות של קהילה עבורה, ועכשיו במבט קדימה היא לא מוכנה לוותר גם על זה: "הבנתי שחיי קהילה זה משהו שמאוד חשוב לי ולמשפחתי. הקהילתיות שימשה עוגן מרכזי בחיים שלנו וממשיכה להיות עוד יותר במיוחד בתקופה הקשה הזו".
