למעלה מחצי שנה עברה מאז מתקפת הטרור הרצחנית שביצעו מחבלי חמאס, ורבים משורדי הטבח שפונו מבתיהם שביישובי העוטף עדיין לא שבו הביתה. בין המפונים ישנם גם לא מעט בני נוער שהתחבאו במשך שעות בממ"ד ונלחמו על ידית הדלת מול מחבלים חמושים. לחלקם אין בית לחזור אליו, וחלקם איבדו בני משפחה וחברים קרובים שנרצחו או נחטפו על ידי המחבלים.
חודש לאחר מתקפת הטרור, במטרה לספק עבור בני נוער מפונים מכל הארץ את ההפוגה לה הם זקוקים כל כך במציאות המורכבת שנכפתה עליהם, הוקם פרויקט "Boost Camps" - מיזם ייחודי של מחנות נוער, שנועד לסייע לנערים ולנערות בהתמודדות עם הטראומה מהטבח ומהפינוי מהבית.
"בחודש הראשון לאחר מתקפת הטרור, רוב המאמצים התרכזו סביב סיוע אזרחי שכלל פינוי אנשים מבתיהם, מתן ציוד למפונים וסיוע לפצועים ולחיילים, וכארגון חינוך עם תשתית ארוכת טווח - לא כל כך מצאנו את עצמנו בשלב הזה", אומר דני רוזנר, ממנהלי פורום "Summer Camps ישראל" - הארגון שעומד מאחורי הקמת הפרויקט בשיתוף פעולה עם מספר רשויות מקומיות ותנועות נוער הפועלות תחתיו, בהן: "גשר", "רמה", "הבונים דרור", "מרכז מעשה", "קימאמה" ותוכנית "מסע ישראלי".
"במהלך החודש השני למלחמה, בעוד במלונות המפונים החלו להיפתח גני ילדים ובתי ספר יסודיים - מצבם של חטיבות הביניים והתיכונים עדיין לא התאזן ותלמידים רבים היו מפוזרים בכל הארץ, שכבות גיל הופרדו ונוצר נתק בין בני הנוער לבין מערכת החינוך", מוסיף רוזנר. "בנקודת הזמן הזו סברנו שמחנות קצרים ישרתו את המטרה להחזיר להם את החיוך ואת שמחת החיים, בין אם באמצעות יצירת מפגש מחודש ובין אם באמצעות מגע עדין בטראומת הפינוי שחוו".
"המניע להקמת הפרויקט נבע מתוך הבנת התופעות המדאיגות שהתפתחו בתקופה האחרונה בקרב בני הנוער, אלו שלא יודעים מתי יחזרו לביתם ואלו שהיו חודשים בבתי המלון וכעת חוזרים למקום בו חוו את הנורא מכל באותה 'שבת ארורה'", מוסיפה עדן שאול, מנהלת מחנה "קימאמה".
"התקופה האחרונה עבורם היא חוויה קשה של התמודדות עם בדידות ותלישות שמייצרת תופעות של צריכת חומרים ממכרים, הסתגרות בחדרים, ניתוק ממערכת החינוך ומהלימודים וכמובן עלייה בסף החרדה והדיכאון בניסיון להתמודד עם הטראומה".
"החופש להיות אני"
מתחילתו של המיזם בחודש נובמבר ועד כה התקיימו כ-35 מחנות, כולל שבעת מחנות "אביב" שנערכו בתחילתה של חופשת הפסח. במחנות, שנערכו בין חמישה לשלושה ימים בכפרי נוער בארץ ובהדרכתם של מדריכי תנועות הנוער השותפות - השתתפו כ-4,000 חניכים וחניכות מרשויות מפונות מהצפון ומהדרום בליווי צוותי חינוך מהיישובים מהם הם מגיעים.
בין הרשויות המקומיות שכבר לקחו חלק בפרויקט נמנות שער הנגב, אשכול, אופקים, שדרות, חוף אשקלון, קריית שמונה, נהריה ונתיבות.
"המחנות מושתתים על מגוון ערכים, כשהעיקרי שבהם הוא 'החופש להיות אני'. כלומר, מקום נטול שיפוטיות וביקורתיות, בו כל חניך וחניכה יכולים להרגיש בנוח להתחפש, לרקוד, להופיע ולחזור להיות ילדים, מה שתרם מאוד לחוויה שלהם", אומרת שאול.
במחנות אין מסכים בכלל, מה שמעצים את החוויה של ה"כאן ועכשיו", או כפי ששאול מתארת זאת: "להסתכל בעיניים אחד של השני, ולא לברוח הצידה לעולם החיצון. המטרה היא להעניק מרחב עוטף ומרגש בסביבה מלאה באהבה ואנרגיה טובה, להפחית את החרדה ואם אפשר אז גם ליצור קשרים חיוביים וחזקים עם שאר החניכים במחנה".
רוזנר: "המחנה מספק לחניכים מרחב שמרחיק אותם מסיר הלחץ במלון או מהקהילה, שהרבה פעמים פגועה בעצמה, וכן מעינם הפקוחה של הוריהם שרבים מהם פיתחו חרדה עצומה בעקבות הטראומה שחוו באותה שבת"
נוצרו קשרים כאלו בין החניכים?
שאול: "בטח. בכל מחנה משתתפים בין 150-30 חניכים מרשויות שונות, וחלקם נקשרו מאוד זה לזו. גם אלו שיש ביניהם היכרות מוקדמת עוד מילדות, גילו דברים חדשים אחד על השנייה. נדמה שלראשונה, מאז אותה שבת איומה, בני הנוער הרגישו שווים ולא שונים".
במסגרת השבוע שבו הם נמצאים במחנה עוברים בני הנוער פעילויות גיבוש, סדנאות, מפגשי שיח ועוד. מעין "מציאות מקבילה" שבה אפשר ליהנות אחרי תקופה ארוכה שבה רבים מהחניכים לא זכו לזה.
"המחנה מספק לחניכים מרחב שמרחיק אותם מסיר הלחץ במלון או מהקהילה, שהרבה פעמים פגועה בעצמה, וכן מעינם הפקוחה של הוריהם שרבים מהם פיתחו חרדה עצומה בעקבות הטראומה שחוו באותה שבת", מסביר רוזנר. "כל אלו מאפשרים לבני הנוער להיות עצמם, לפרוק מתחים ללא חשש ומעל הכול - להרגיש רצויים, מוגנים ושמחים, למרות המציאות המורכבת שהם נאלצים להתמודד עמה בחצי השנה האחרונה".
היו גם רגעים קשים או מרגשים?
רוזנר: "בהחלט. החל מסיפורים על קרובי משפחה שנרצחו או נחטפו, דרך מורות מקיבוץ בארי שתוך כדי המחנה התבשרו על אחד מחברי הקיבוץ שהוכרז כחלל ונאלצו לעזוב כדי להתייחד עם הקהילה, ועד למפגשים המרגשים במחנה בין חניכי שדרות שפונו מביתם, ולא נפגשו מאז מתקפת הטרור על עירם".
בועה של שפיות
איתי ריסנפלד (18), חבר תנועת "הבונים דרור" ממקסיקו ומדריך במחנה, היה ב-7 באוקטובר באשקלון. למרות החרדה והרצון לחזור לביתו ממנו פונה עם תחילת המלחמה, כל מה שעומד לנגד עיניו מאז אותה שבת הוא הרצון לתרום ולהיות חלק משיקום המדינה. "הדרכתי חניכים מהעוטף, ואין לי ספק שהמחנה היה עבורם בועה של שפיות ונורמליות אחרי כל מה שהם עברו", הוא מספר.
"הפעילויות המשותפות סייעו להם להכיר אחד את השנייה, כשאירוע השיא מבחינתי היה מלחמת מים ספונטנית שהתחילה באחת ההפסקות - ביטוי של נעורים, אושר ושמחה", מוסיף ריסנפלד. "היה כיף להכיר אנשים חדשים, לראות את הגיבוש שנוצר ביניהם ולדבר איתם על יהדות מקסיקו ועל החברה הישראלית".
4 צפייה בגלריה
"מרחב שמרחיק אותם מסיר הלחץ במלון". מחנה לנוער מאופקים
(צילום: באדיבות מחנה רמה ישראל)
"הרגשתי טוב במחנה. המדריכים והצוות היו נחמדים מאוד, והעניקו לנו תחושה נעימה ומחבקת", מצטרפת גם ת', חניכה מהמועצה האזורית שער הנגב. "היה טוב להתנתק לרגע מכל מה שקרה באותה שבת, ועל הדרך גם הכרתי חברים חדשים שעברו את אותו דבר כמוני ומבינים מה עובר עליי מאז, וזה עזר לי להרגיש שאני לא לבד".
יש רגע שזכור לך במיוחד?
ת': "ערב אחד ישבנו ליד החדרים - כל הילדים והמדריכים - ניגנו בגיטרה ושרנו יחד שירים בעברית ובאנגלית, והמדריכים שרו גם בספרדית. זה היה רגש מרגש ונוגע ללב".
"זה פשוט מדהים שהצלחנו להגיע לכל קצוות הארץ, מהצפון ומהדרום, ולגעת בכל כך הרבה בני נוער", מוסיפה שאול. "במחנה, החניכים לומדים על ערך הרעות וקבלת האחר, וגם איך לצאת מאזור הנוחות המוכר לטובת מקומות אחרים שיכולים לעשות לנו טוב.
"מבחינתי, ההצלחה של המחנה מתבטאת בזה שהחניכים לא רוצים לחזור הביתה והחיבוק האחרון שאנחנו, המדריכים, מקבלים מהם - הוא אינסופי כאילו אנחנו מכירים שנים. החיבור בינינו הדדי והוביל לכך שהם בליבנו ואנחנו בליבם, וזו זכות גדולה שנפלה בחלקנו", היא מוסיפה ומסכמת: "בני ובנות הנוער שהשתתפו במחנה הם מושא להערצה, על כך שבחרו בחיים ובתקומה אחרי ולמרות האסון שחוו".
לאור הביקוש והצלחתם של מחנות החורף והאביב, שעבורם גייס הפורום מעל לשלושה מיליון שקלים, בימים אלו יוזמי הפרויקט מתחילים להיערך למחנות הקיץ הצפויים להתקיים בחופש הגדול. "הבנו שהפרויקט הצליח ברגע שהחניכים סיפרו שהשהות במחנה העניקה להם אווירה לנשימה וסייעה בהפגת תחושת החרדה", אומר רוזנר.
ענת בן דרור, ממנהלי הפורום, מוסיפה: "בני הנוער המפונים צמאים להפוגה הזאת במחנות, במיוחד לאחר חצי שנה כל כך מורכבת. אנחנו שמחים להעניק להם את האפשרות להתאוורר, ליהנות ולבלות עם חבריהם".
