מבצע "אמץ משפחה" של עמותת תכלית בשיתוף עם ערוץ המעורבות של ynet מזמין את הגולשים לתרום ישירות למשפחה הזקוקה לעזרתם.
מאחורי המבצע, שמתקיים כבר 12 שנה, והביא למאות רבות של חיבורים עומד מנכ"ל עמותת תכלית, אהרון כהן. במסגרת המדור "מעורבים" המציג פעילים חברתיים מתחומים שונים, ראיינו אותו כדי להבין מהו סיפורו של האיש ועמותת החסד שהקים.
שם מלא, גיל, מהיכן, נשוי, ילדים?
אהרון כהן, 58, מירושלים, נשוי +11, מנכ"ל עמותת תכלית.
כמה זמן אתה עוסק בזה? האם אוהב את העבודה?
מאוד אוהב, 22 שנה במסגרת העמותה וקצת קודם במיזמים אחרים.
ספר על הרגע הראשון שבו חשבת על הקמת העמותה, איך הגיע הרעיון? בעקבות מה?
גדלתי בירושלים, בגבול של מאה שערים ומוסררה בתקופת הפנתרים השחורים, בבית דתי, לא חרדי, עם 7 אחים. גרנו בשני חדרים,עם שירותים בחוץ בלי מקלחת. אמא הייתה מחממת מים בפרימוס, ושופכת עלינו פעם בשבוע, אבא היה פועל בניין. היינו עניים אבל לא הרגשנו עוני כי לא היו פערים גדולים כמו שיש היום.
כתבות במסגרת מבצע "אמץ משפחה"
בחגים היו חלוקות מזון - "קמחא דפסחא", אמא שלחה אותי לעמוד בתור להביא מצות וכמה מוצרים שחילקו אז. עמדתי בדוחק בתור במשך ארבע שעות. זו זכורה לי כחוויה לא נעימה במיוחד.
כשגדלתי הורדתי את הכיפה, שירתתי בצבא בגדוד 202 של הצנחנים. השתחררתי ועסקתי כמתווך, הצלחתי, משרד גדול, עובדים, כולם השוויצו במכירות ולא אהבתי את זה. מאסתי בזה, חיפשתי משהו ערכי.
הקמתי מיזם רפואי - בדיקות לחץ דם בכל הארץ, הקמתי 50 תחנות ברחוב מדן ועד אילת, שיעזרו להימנע מה"מוות השקט", זה היה לא רווחי אבל מעניין. הקמתי מכון רפואי של בדיקות ראשוניות שונות, סוכר וכו', הקמתי סניפים בשלוש ערים, הרחבתי את הסניף בירושלים למשהו מרשים ביותר, הצלחתי.
הייתי רווק, בליין, ואז אחי היה צריך השתלת לב בחו"ל. נסעתי וליוויתי אותו, אבי נפטר באותו זמן וזה היה אירוע מכונן ממנו התחלתי לחזור בתשובה. התחלתי עם כיפה סרוגה, עם הזמן היא קצת השחירה, ותמיד היה חסר לי הקטע של החסד, של לעזור לזולת.
יום אחד חבר ואני הקמנו ערב התרמה לנזקקים והוא הציע להקים ארגון חסד ולחלק בו סלי מזון. אמרתי שאני מוכן, אבל בשום פנים ואופן לא רציתי לשחזר את החוויה שלי מהילדות. רציתי לחלק מזון, אבל בלי להלבין פנים. החלטתי לחלק רק תווי קנייה. נישאתי לחוזרת בתשובה, סגרתי את החברה, שכרתי חדר קטן בשכונת הבוכרים בירושלים, הדפסתי בדפוס תווי קניה וסגרתי עם סופר בירושלים שמי שמגיע עם תו עם חותמת שלי, אני אשלם עליו אחר כך.
איך הגעת לציבור הנזקקים?
שאלתי עובדות רווחה ורבנים, וחייתי את השטח. אני זוכר שראיתי אז אישה קונה דגים והמחיר יצא גבוה לה מדי, היא ביקשה להוריד מהכמות עוד פעם ועוד פעם עד ששלפה כמה שטרות ומטבעות ושילמה את כל מה שהיה לה. פניתי אליה ואמרתי שאני מכיר ארגון שמחלק תווי קניה לחגים, והיא מאוד שמחה ובאה, וזה עבר מפה לאוזן.
יצאתי סוג של "רובין הוד" כי כל מי שבא חתמתי לו, שילמתי מהכסף שלי, ובחג הראשון זה היה מאוזן. בחג השני הגיעו הרבה יותר אנשים ולא יכולתי להגיד לא, אספתי תרומות, אבל חילקתי הרבה יותר ממה שהיה לי, הצטבר חוב בסכום של עשרות אלפי שקלים ולא היה לי איך לשלם. בסוף לקחתי הלוואות, ושילמתי, אבל זה לימד אותי להיות זהיר ושקול.
האזינו לראיון של אהרון כהן עם חמיס אבולעפיה ושלומית שרביט ברזילי בתוכנית יש מקום לכולם:
למה קראתי לעמותה "תכלית"?
קצר ולעניין, עזרה תכלס.
מה קרה אחר כך?
גדלנו והתפתחנו, אחרי שנתיים, עברנו למקום בגבעת שאול עם ארבעה חדרים, בקומה שלישית. במשרדים שמנו את הסחורה. הייתי מבקש תרומות מחנויות ומחלק. אנחנו עדיין מחלקים תווי קנייה, אבל יותר קל לאסוף פירות וירקות מחנויות ואיתם לייצר סלי מזון. עברתי לשוק הסיטונאי בירושלים, ביקשתי תרומות וקניתי כמויות גדולות ואני מקבל הנחות עצומות ולכן זה זול בהרבה ויכול לתרום ליותר.
בהתחלה רק הילדים שלי היו עוזרים לי לארוז. בהמשך הגיעו חיילים שבאו מגדוד לוטן בימי חמישי לעזור לארוז, עברנו למקום אחר בקומת קרקע, הגענו אז ל-700 סלים בשבוע.
והיום?
היום אנשים, מכל המגזרים, מקבלים סלי מזון ב-58 נקודות ברחבי הארץ. חוץ מזה 500 איש מקבלים עד פתח הבית (מבוגרים, חולים וכו') מדובר בכ-1,600 סלים בשבוע, כל שבוע מגיעים למשרד גם כמה עשרות אנשים שלוקחים ישירות מכאן.
הגענו למאות מתנדבים שעזרו באריזת הסלים וחלוקתם, היום אני קונה ב-35,000 שקלים בשבוע. יש שתי משאיות, וטנדר והחלוקה מבוצעת על ידי נהגים.
יש גם מאה סלים שאני והילדים שלי מחלקים בשכונה שלי בחמישי בלילה, ועוד 15 בתים של מקרים קשים במיוחד שאני מגיע אישית בשישי ומחלק להם אוכל מוכן שאני אוסף ממסעדות.
יש לנו גם פרויקט עם מסעדות בכל הארץ, אם מישהי בעכו מבקשת עזרה אני מתקשר למסעדה בעיר ומבקש מהם לתרום לה ארוחה שבועית תרומת קבלה על התרומה. 250 מסעדות בארץ כבר זורמות איתי על זה. יש קבלה עם סעיף 46 על כל תרומה מאדם או עסק שמתקבלת. הכל שקוף.
כמה עובדים יש בעמותה? כמה מתנדבים?
יש כ-30 עובדים חיוניים בשכר בין מינימלי לסביר, מנהלי חשבון, מחסנאים, נהגים וכו' ומאות רבות של אלפי מתנדבים. אם יש פתרון של התנדבות, תמיד נעדיף מתנדבים.
ספר על מבצע "אמץ משפחה", מה מיוחד בו?
הרבה אנשים מעוניינים לתרום אבל חוששים מהביורוקרטיה הקשורה בזה ותוהים כמה באמת מגיע ישירות לנזקקים. המבצע קיים בשת"פ עם ynet כבר שנים ומקבל תגובות חיוביות מאוד.
כך התורם יכול לבחור את סגנון החיים או אזור המגורים של המשפחה לה הוא תורם, לפעמים הם יוצאים לקניות משותפות בסופר, מוזמנים לארוחות חג וכו'. במהלך השנים נערכו מאות חיבורים, הרבה מאוד ממשיכים עד היום. רק בחודש האחרון חיברנו בין עשרות רבות של משפחות ותורמים.
תן דוגמה לסיפור שנגע לך ללב במיוחד?
לפני כעשר שנים פנה אליי גולש ynet בבקשה לאמץ משפחה מהצפון. חיברנו אותו למשפחה במצב קשה: אב לא מתפקד, אמא חולת סרטן ושמונה ילדים. הוא התקשר והתקשר ולא נענה. פנינו גם אנחנו וגילינו שהאם בדיוק נפטרה ושהילדים פוזרו במשפחות אומנה.
התורם החליט לעלות לצפת, הוא עבר ילד ילד וקנה לכולם בגדים וצעצועים חדשים, כל אחד בהתאם לצורך. עד היום הוא בקשר עם כולם וממשיך לתרום להם בעלויות של אלפי שקלים. כשפגשתי אותו אחרי הביקור הראשון הוא אמר שזה היום המאושר בחייו ושהוא זכה להיות האדם הנכון במקום הנכון. התרגשתי.
לו היית ראש הממשלה, או שר הרווחה, מה היית עושה שונה? האם יש מקום להתערבות ממשלתית במיזם כמו שלך?
אני מרגיש כמו חייל בשדה הקרב שהשאירו אותו בלי נשק.
למה אנחנו צריכים לשלם למבנה לעמותה שכירות של אלפי שקלים בחודש? וגם ארנונה? נכון שיש לנו הנחה, אבל עדיין, זה כסף שיכל להגיע ישירות למשפחות. הרי אנחנו עושים בפועל את העבודה שהמדינה לא עושה. אז לפחות שיעזרו לנו לעשות את זה.
איך הקורונה משפיעה על פעילות העמותה?
בעיקרון הגענו למצב טוב של מאות מתנדבים שכבר היינו צריכים להגיד לאנשים שאין צורך יותר. עכשיו אנחנו נאלצים לשלם לעובדים כי בגלל הקורונה אין מתנדבים יותר. וזה כואב.
חוץ מזה, וללא ספק, יש עכשיו הרבה יותר בקשות סיוע, גם מאנשים שהיו תורמים בעבר ולא חשבו שאי פעם יגיעו למצב של בקשת עזרה. המצב הוא קשה, קשה מאוד.
מה דעתך על כך ששר בממשלה אומר שאין אנשים רעבים ושזה "חרטא"?
מזמין אותו שיבוא איתי לסיבוב מתי שהוא רוצה ואחרי זה נדבר. אם הוא לא חוזר דומע סימן שמשהו אצלו לא תקין.
אפשר לשאול מה המשכורת שאתה מקבל ?
בטח. 7,500 שקלים לחודש. הייתי יכול להיות מנכ"ל או איש שיווק בכיר או איש נדל"ן, מכרתי בזמנו 14 דירות בחודש, והייתי יכול להרוויח הרבה יותר.
ואשתך? איך מגיבה לזה?
אשתי מפרגנת ועוזרת לי. היא גם עובדת בעמותה, בשימור תורמים ומטפלת בפרויקט ההסעות לבתי חולים שארגנו, שמחבר בין ילדים חולים לנהגים מתנדבים בכל הארץ. היא מרוויחה 3,900 שקלים וחוץ מזה היא גם מורה להתעמלות.
כשאני בא הביתה בערב שבת ויודע שעוד אלמנה קיבלה סל, או עוד משפחה תחגוג כמו שצריך, הסיפוק הוא עצום. הילדים שלי יודעים מה זאת צניעות, אנחנו גרים בשכירות, עם אוטו משומש, ואני שמח.
- להתנדבות, בקשת תמיכה או הצעה לתמיכה במשפחה, באזור מגורכם או עונה לקריטריונים לבחירתכם, חייגו *6031 או היכנסו לאתר תכלית.
