בשיתוף מפעל הפיס ועמותת שווים
להתקבל לעבודה נחשקת זה לא עניין פשוט באופן כללי. על אחת כמה וכמה קשה להתקבל לתחום מבוקש כשאתה אדם עם מוגבלות. קורס העיתונות־יח"צ של פרויקט "שווים בתעסוקה", שיתוף פעולה של קבוצת "ידיעות אחרונות", מפעל הפיס ועמותת "שווים", מכשיר בימים אלה 20 אנשים עם מוגבלויות שונות, בתקווה לשלב בתחומים אלה קולות רעננים, חדשים, ובתקווה גם מחדשים.
משתתפי הקורס מקבלים כלי עבודה בסיסיים בתחום ולומדים בין השאר מה הופך סיפור לידיעה עיתונאית, כתיבה חדשותית ומגזינית, תחקירנות, היבטים משפטיים ואתיים בענף, תפקידי הדובר ועוד. מאות אנשים הגישו מועמדות לקורס, ולאחר כמה סבבי סינונים נבנתה נבחרת מגוונת ועתירת כישרונות. "המטרה שלנו היא שלפחות מחציתם יקבלו עבודה בכלי תקשורת או משרדי יחסי ציבור מובילים", אומר יון פדר, העורך הראשי לשעבר של ynet ומי שבנה את תוכנית הקורס.
אחד ממשתתפי הפרויקט הוא עידו זן בן ה־39. זן סובל מדלקות חוזרות ונשנות באברי גוף שונים, שגורמות לכאבים בלתי נסבלים ולירידה בתפקוד. "לפני חצי שנה עוד הייתי משותק", הוא מספר, ואז מפרט: "המחלות הופיעו לראשונה כשהייתי בן 25. זה התחיל עם קרוהן, אבל מאז בכל שנתיים פרצה לה מחלה אוטואימונית אחרת והרופאים לא הצליחו לגלות מה גורם לזה. ניסיתי את כל התרופות הקיימות, ועכשיו, חוץ מהשתתפות בניסויים גם אין טיפולים להציע לי".
זה לא עצר את עידו מלהגשים את תשוקתו לכתיבה. בשנים האחרונות הוציא לאור שלושה ספרי סיפורת ושירה. למצוא עבודה שהוא אוהב זה כבר סיפור אחר. "אני מקווה שהקורס יפתח לי דלתות שבעצמי לא הצלחתי לפתוח ושאוכל להתבטא בעיתונות עם הנושאים שמתאימים לי ומעניינים אותי, ושגם יגיעו לאנשים שזה מעניין אותם", אומר עידו, "אני גם מקווה שאצליח לחדד את הכישרון שלי ולהבין באיזה כלים אני יכול להביא את התוכן שלי ליותר קהלים. מטבע מוגבלויותינו קשה לנו להגיע למסגרות לימוד קונבנציונאליות. הקורס הזה מאוד מהודק ומדויק, ונותן לי הזדמנות ללמוד לימודים מלאים ולהתמקצע. זה לא יסולא בפז".
ספיר בנימין (30) לוקה בניוון שרירים בכפות הרגליים והידיים בעקבות מחלה אוטואימונית. "אני מתקשה לכתוב ביד ולכן כותב אך ורק בהקלדה במחשב או במסך מגע. קשה לי לשמור על שיווי משקל, אבל בזכות מיכשור מתאים אני הולך כמעט רגיל", הוא אומר.
לפני שנת הקורונה סיים ספיר תואר ראשון בספרות השוואתית ועכשיו הוא לומד לתואר שני. "הייתי רוצה להשתלב בעולם העיתונות או היח"צ בתפקיד שתואם את יכולות הכתיבה וההבעה הגבוהות שלי", הוא אומר, "הקורס רק בתחילתו, אבל כבר למדתי את חשיבות תפקידם של העורכים, שיכולים להפוך מידע שמגיע מכתב שטח לידיעה עיתונאית. לפני הקורס לא ידעתי הרבה על הדרך שבה עובד עולם התקשורת מבפנים – וזה עולם מרתק".
מלי לוי (27) מתגוררת במעונות הסטודנטים של מכללת יזרעאל, שם היא לומדת תקשורת בשנה האחרונה של התואר הראשון. למלי יש שיתוק מוחין ברמה קלה והיא מוגבלת מעט בהליכה. "מילדות אני מתעניינת באקטואליה ובאנשים", היא מסבירה, "חשוב לי להשפיע ולספר סיפורים של אנשים והחלום שלי הוא להיות מסוגלת להשפיע. אני מאוד אשמח להשמיע קול של אנשים עם מוגבלות, אבל לא רק. אשמח להיות קול לכל מיני אנשים ולכל מיני סיפורים שצריכים לצאת החוצה. בכל מקרה, ברור שבעולם התעסוקה בכלל ובתקשורת בפרט אין מספיק ייצוג לאנשים עם מוגבלויות". ומה היה החלק שהכי הרשים אותה עד עתה בקורס? הרצאתה של העיתונאית והסופרת ענת לב אדלר. "החוזק והעניין שלה נתנו לי השראה", היא אומרת.
אלי כהן (32), יליד כפר־סבא, גר בחמש השנים האחרונות בחיפה, שם סיים לפני שנה לימודי הנדסה בטכניון. "בגיל 16 איבדתי את השמיעה", הוא מספר, "זה קרה פשוט ביום אחד, ללא הסבר. התעוררתי בוקר אחד ולא שמעתי. עד אז הייתי תלמיד טוב אבל עם המגבלה נוצר לי קושי לימודי וחברתי, וכתוצאה מכך סיימתי את הלימודים ללא תעודת בגרות".
אחרי שירות לאומי במד"א הוא השלים בגרויות והתקבל לטכניון, שם סיים בהצלחה תואר בעזרת מרכז הנגישות של המקום. "מגבלת השמיעה מלווה אותי לאורך כל היום, מהרגע שאני פוקח את העיניים ועד שאני הולך לישון (בחלומות משום מה אני עדיין אדם שומע). אחרי שנים, חזרתי גם להתאמן באומנויות לחימה ויש לי חגורה סגולה בג'ו ג'יטסו ברזילאי", מספר כהן. ממה הוא הכי נהנה עד כה? "מהשיעור עם עידן מוטולה על מה הופך סיפור לחדשות ומהסדנה עם אילן יצחייק על כתיבה מגזינית".
שון יורמן (25), שמתגוררת בהרצליה, היא סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת רייכמן. יש לה שיתוק מוחין והיא מתניידת בכיסא גלגלים וקלנועית, אבל זה ממש לא עוצר אותה. "בלימודים אני רוכשת כלים תיאורטיים ופרקטיים, אבל צריך גם ניסיון", היא מספרת, "אני רוצה למצוא עבודה בתחום התקשורת והקורס הוא הזדמנות לצבור ניסיון שכזה ולפתוח דלתות. כסטודנטית לפני סיום התואר הייתי עד עכשיו באופוריה. חשבתי שהנה, העבודה מחכה לי בתקשורת. בזכות הקורס אני מבינה שהתואר לא מספיק. אני מקווה שהקורס יעזור לנו למצוא עבודה ויעזור לחברה לקבל יותר אנשים עם מוגבלויות ולשלבם בשוק על סמך כישרונם".
קורן צאובר (23) הייתה בצבא תומכת לחימה. כשהשתחררה עשתה מכינה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. היום היא סטודנטית לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. "גפי צד ימין שלי עם שיתוק מוחין", היא מגלה, "אבל מי שמסתכל מבחוץ לא יבחין בכך. השאיפה שלי היא להיות כתבת פוליטית. אשמח גם להיות שחקנית, אבל אלה שתי שאיפות מקבילות, זה לא או או. אני אוהבת את תהליך הלמידה בקורס ומרגישה שאני לומדת למקד את הכתיבה שלי. ניסיתי הרבה זמן להיכנס לעולם התקשורת אבל זה עולם סגור. ברגע שראיתי את הפרסום לקורס, הבנתי שזו הדרך שלי להיכנס. זו מדרגה עבורי והזדמנות ללמוד. לאנשים עם מוגבלויות קשה להיכנס להרבה מקומות, וזו עוד דרך".
אליסה ברסקי בת ה־27 יודעת בדיוק באיזה תחום היא רוצה לעבוד. היא מתמודדת עם שיתוק מוחין, מה שלא עוצר אותה מלהגיב על כל עוולה שנראית לה ראויה לתשומת לב ציבורית. "אני מקבלת החלטות בזכות עצמי, דורשת את מה שמגיע לי ולא משחררת עד שאני משיגה את היעד", אומרת ברסקי. בעיות הנגשה שהיא מזהה גורמות לה לכתוב, וגם הצורך להשמיע קול עבור שוויון נשי. היא פתחה בלוג, ובו היא כותבת על ההתמודדות שלה עם המגבלה האישית, על הרזון, חוסר הביטחון והדרכים להתגבר על כל אלה.
היא מחפשת עבודה בתחום התקשורת הדיגיטלית ומעוניינת לשמש קול במאבק לשוויון מגדרי. "אני רוצה לממש את מלוא הפוטנציאל שבי, למצוא עבודה בתחום ולהשפיע על אחרים, להיות הפה של הקולות הפחות נשמעים בחברה", היא אומרת, "בקורס למדתי שכתבים צריכים להגיע עם אש בעיניים על מנת שיעוררו סקרנות לקרוא, שחשוב תמיד לחשוב מה מעניין את הקוראים. ההכשרה הזו נותנת לנו כלים פרקטיים ומציגה באופן ממוקד את מה שעיקרי וחשוב בתחום התקשורת והיח"צ. הקורס מוכיח שאפשר ללמוד ולהתמקצע – ונקווה שגם למצוא עבודה – בחודשים ספורים".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס ועמותת שווים
פורסם לראשונה: 08:00, 25.11.21
