העיר העתיקה בירושלים, הנחשבת למוקד היסטורי ותרבותי המושך אליו מיליוני מבקרים מכל העולם, אינה רק סמל דתי ותיירותי כפי שסוכני תיירות מנסים להציגה, אלא גם אזור המשמש בית לאוכלוסייה תוססת המורכבת מפאזל של ארבעה רבעים - יהודי, מוסלמי, ארמני ונוצרי.
בצל המתיחות הפוליטית הרבה, שמורגשת היטב באזור המורכב הזה ובפרט מפרוץ המלחמה, לראשונה הוקם בעיר העתיקה פורום יוצא דופן שמאגד נציגים מארבעת הרבעים. ומה הופך את הפורום ליוצא דופן? העובדה שנציגיו אינם עוסקים במסגרתו בסוגיות אידיאולוגיות, פוליטיות או דתיות, אלא תופסים אותו כקבוצת עבודה שמתעסקת בשאלות יומיומיות, כמו למשל מה עושים בנוגע לתחבורה בסמטאות הצפופות? כיצד דואגים לנגישות עבור הקשישים והנכים המתגוררים באזור? ואיך מוודאים שהרחובות נקיים?
3 צפייה בגלריה
נציגי פורום תושבי העיר העתיקה. מימין לשמאל: שושנה שה-לבן, זכריה משרקי, אלברטו פרי וקיבורק נלבנדיאן
(צילום: עמית שאבי)
"החלטנו להתאגד כדי להיות בעמדת כוח גדולה יותר מול הרשויות", אומר אלברטו פרי, נזיר פרנציסקני ותושב הרובע הנוצרי. "לכולנו יש בעיות משותפות כמו אשפה, תאורה, תחבורה וחניה. אם למישהו פרטי יש בעיה, לא יהיה לו קל לקבל תשובות מהגורמים המוסמכים, אבל כשיש פורום שמייצג אותו - הסיכוי שהוא יקבל פתרון מהיר ויעיל יותר עולה באופן משמעותי".
למרות האתגרים העצומים שבפניהם ניצבים ארבעת הנציגים, אלברטו מדגיש כי הפורום יצר שיח פרקטי שלא היה קיים קודם לכן, שבו תושבים מכל הדתות והרבעים באזור העיר העתיקה יכולים לדבר על המצוקות שלהם, ולנסות למצוא פתרונות משותפים.
"זו התקדמות גדולה. שושנה למשל (יו"ר המנהל הקהילתי של הרובע היהודי - רג"ש), הזכירה לנו שבחגי תשרי האזור שלנו צפוי להיות מלא במבקרים", הוא מספר. "לפני הפורום לא ידענו כלום על חגי תשרי. עכשיו אני יודע ומתכונן לכך מראש, ואף הצעתי לתושבי הרובע שלי להתנהל מעט אחרת בימים אלו".
לדבריו, האתגר שניצב בפני נציגי הפורום הוא לא רק מול הרשויות, אלא גם בתוך הקהילות השונות בעיר העתיקה. "לא כולם שמחים מהשיח המשותף. אנחנו יודעים שיש תושבים שמבחינתם אנחנו לא מייצגים אותם, ויש גם לא מעט קשיים פוליטיים ודתיים שמפריעים בדרך, אבל כשאנחנו מצליחים לדבר על הבעיות שלנו ביחד - זו תחושה של הישג.
"לאחרונה קיימנו את הפגישה הרביעית או החמישית עם ראש העיר, והוא שומע אותנו ובעיקר מקשיב לנו, ואנחנו רואים תוצאות ונמשיך לנסות ולשנות. לפעמים זה קשה, אבל ארבעתנו לא מהסוג שמוותר בקלות".
כל תושבי העיר העתיקה יכולים להיות חלק מהפורום?
אלברטו: "כדי להשתתף בפורום חייבים להיות גמישים ועם ראש פתוח. אם מגיע מישהו שלא מסכים אפילו לשבת לידי כי אני נזיר נוצרי, אז כמובן שזו בעיה וככה אי-אפשר יהיה להתקדם".
אלברטו פרי, נזיר פרנציסקני ותושב הרובע הנוצרי: "אנחנו יודעים שיש תושבים שמבחינתם אנחנו לא מייצגים אותם, ויש גם לא מעט קשיים פוליטיים ודתיים שמפריעים בדרך, אבל כשאנחנו מצליחים לדבר על הבעיות שלנו יחד - זו תחושה של הישג"
מה המשמעות של מגורים בעיר העתיקה עבורך?
"הנצרות היא חלק מהזהות של ארץ הקודש. הכול התחיל פה. זה משמעותי לגור כאן ובמיוחד בסמוך לכנסיית הקבר בעיר העתיקה – המקום הכי קדוש לנצרות. למרות זאת, הרגשות משתנים בהתאם לתקופה; כשרק עברתי לכאן, כל רגע היה מיוחד ומרגש מאוד עבורי. לקח לי כמה שנים להבין איפה אני נמצא, ואת התרבות והפוליטיקה הישראלית.
"אני זוכר שכמה שבועות לפני 7 באוקטובר, הנושא היחיד כמעט שכולם דיברו עליו בעיר העתיקה היה היריקות וההשפלות כלפי אנשי דת נוצרים", הוא מוסיף. "זה לא תמיד היה ככה; כשהגעתי הנה לפני 17 שנה, לא חששתי לעטות את הגלימה שלי ולצעוד ברחובות העתיקה".
"המודרניזציה מבריחה אותנו"
שושנה שה-לבן, יו"ר המנהל הקהילתי של הרובע היהודי, מארחת אותי בביתה הסמוך לבית הכנסת "החורבה". "בעלי ואני גרים כאן מ-1987. חודש לפני פריצת האינתיפאדה הגענו לפה וגידלנו את ילדינו בין החומות", היא מספרת. "צריך המון אידיאולוגיה ויכולת הקרבה כדי להצליח לחיות כאן. אנחנו לא גרים בעתיקה בשביל התיירות והרעש, אלא מתוך תחושת שליחות והמשכיות היסטורית - למעשה, אנחנו כוהנים שגרים מעל לבתים שבהם התגוררו הכוהנים בתקופת בית המקדש".
את החיים בעיר העתיקה היא מתארת כמאתגרים במיוחד. "אנחנו 'חולי' היסטוריה, אבל לאט-לאט המודרניזציה מבריחה אותנו; החנויות יקרות בגלל התיירות. יש כאן רעש, צרחות מסביב לשעון, ריח של אוכל ומוזיקה ללא הפסקה. ולפעמים, ההגעה מחוץ לחומות פנימה יכולה לקחת בין שעה לשעתיים, כי יש איזה אירוע פומבי וכל הכניסות חסומות".
שושנה ובעלה, בשנות ה-60 לחייהם, אינם מחזיקים ברכב בשל מחסור חמור בחניה בסביבת ביתם. בכל פעם שהם עורכים קניות גדולות מחוץ לעיר העתיקה, עליהם לצעוד קילומטרים רבים תוך כדי שהם סוחבים עגלת קניות כבדה עימם. אולם, נראה שזה לא מאוד מטריד אותם, ובטח לא מה שיגרום להם לחפש מקום מגורים נוח יותר במרכז העיר.
ומה בכל זאת מאוד מטריד את שושנה ובעלה? העומס התחבורתי באזור. "זו בעיה שמקשה על כל תושבי העיר העתיקה", היא משתפת, "לפני שנה, אחת מהתושבות נפטרה לאחר שהאמבולנס לא הצליח להגיע בזמן לרובע שבו היא מתגוררת, בשל עומסי התנועה במהלך סיורי הסליחות.
"המשטרה קבעה שהמחסום של שער יפו ייסגר למבקרים בתקופת החגים, כדי למנוע מצב שבו רכב חירום לא יוכל להיכנס. רב הכותל התנגד, זה הגיע לאן שזה הגיע - וההחלטה של המשטרה התהפכה", מוסיפה שושנה. "לצערי, יש בינינו כאלה שחושבים שתפילה יותר חשובה מחיי אדם".
שושנה שה-לבן, יו"ר המנהל הקהילתי של הרובע היהודי: "המשטרה קבעה שהמחסום של שער יפו ייסגר למבקרים בתקופת החגים, כדי למנוע מצב שבו רכב חירום לא יוכל להיכנס. רב הכותל התנגד, וההחלטה של המשטרה התהפכה. לצערי, יש בינינו כאלה שחושבים שתפילה יותר חשובה מחיי אדם"
את מרגישה שאתם מצליחים לעשות שינוי באמצעות הפורום?
"אנחנו עושים שינוי כבר מעצם העובדה שאנחנו יושבים ביחד. גם אם אנחנו לא מצליחים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים - הישיבה המשותפת היא כבר הישג גדול בפני עצמה.
"אף פעם לא חיו רק יהודים במדינה, גם לא בתקופת בית ראשון ובית שני, תמיד גרנו כאן לצד בני דתות ולאומים נוספים", היא אומרת. "אנחנו לא מוותרים על התורה ובטח שלא מוותרים על היהדות, אבל חלק חשוב מהתורה הוא לקבל את האחר. ולכן, בואו לפחות נסכים היכן שאפשר להסכים, ונמצא פתרונות לבעיות היומיומיות שמטרידות את כולנו".
"אם יורד גשם - הוא מטפטף על כולנו"
זכריה משרקי, בן 53 ותושב הרובע המוסלמי שהתגורר בו כל חייו, מאמין שהפורום הוא הזדמנות ייחודית עבור התושבים. אנחנו נפגשים בשער שכם, משרקי מתנייד על קולנועית לאחר ששבר את רגלו, ונראה מתוסכל מאוד. "נחנקנו", הוא מכריז. "כל יום אנחנו מקבלים גזר דין חדש מהעירייה. לא רואים אותנו ולא שומעים אותנו. הפורום זה המקום היחיד שבו מקשיבים לנו בתור ערבים".
במשך רבע שעה זכריה הטיח את הביקורת שלו על החיים המורכבים בעיר העתיקה: "כשאני נוסע לעשות קניות, אני צריך לקרוא לכל הילדים שלי כדי שיעזרו לי לסחוב את השקיות הביתה. אני מרגיש כמו סַבָּל. לאחרונה נשברה לי הרגל, אז קניתי קולנועית כדי להצליח להתנייד בין הסמטאות הצרות, כי אין לנו שום דרך אחרת להתנייד כאן.
"גם למד"א אין את היכולת לפנות אנשים מהעיר העתיקה, וכמובן שאין לנו מקומות חניה", הוא מוסיף, "בכל חודש אני משלם מאות שקלים לחניון שנמצא מחוץ לחומות. היעדר החניה זו גם הסיבה שאף איש מקצוע לא מוכן להגיע אלינו, כי איפה הם יחנו? אפילו רהיטים אני לא יכול לקנות הביתה, כי איך הם יגיעו אליי אם אין אפשרות להחנות במרחק סביר מהבית שלי?"
זה נשמע מאוד לא פשוט לחיות ככה. למה בעצם לא לעבור לגור באזור אחר בעיר?
"אני לא יכול לחיות מחוץ לעיר העתיקה. זה הבית שלי. אם אצא מכאן - אמות".
על אף היעדר הנגישות, המחסור בחניות ובתשתיות מותאמות עבור קשישים ונכים, ותחושת הניכור מצד הרשויות שנמשכת כבר שנים רבות - זכריה מאמין שהפעם, בזכות הפורום שהקימו ובו הוא לוקח חלק כנציג הרובע המוסלמי, יש תקווה לשינוי: "כולנו, כל תושבי ארבעת הרבעים, נמצאים יחד באותו הסבל. כך שאם יורד גשם, הוא יורד על כולם", הוא אומר. "בישיבות עם ראש העיר אני שם לב שהוא מקשיב לנו, ואני מקווה שבקרוב דברים יסתדרו ואולי גם יצליחו להשפיע לטובה על היחסים בינינו, תושבי כל הרבעים".
"שיתוף פעולה סביב אינטרסים"
קיבורק נלבנדיאן, תושב הרובע הארמני, עו"ס ועו"ד פעיל בקהילה הארמנית, מסכים עם דבריהם של חבריו לפורום. "אני גר ברובע הארמני למעלה מ-30 שנה", הוא מספר, "המגורים כאן הם הביטוי להזדהות שלי כתושב הרובע, והמשכיות של מורשת ארמנית בת אלפי שנים".
עם זאת, בדומה לחבריו לפורום, הוא מודע היטב לקשיים הנלווים למגורים בעיר העתיקה: "אין כאן כמעט שירותים בסיסיים. ביקור של טכנאי מדיח כלים הופכת לבלתי אפשרית רק בגלל שאנחנו גרים ברובע הארמני. לא יהיה מוגזם לומר שהתושבים כאן סובלים מאפליה מתמשכת של שנים".
איך עוד באה לידי ביטוי האפליה הזאת כלפיכם?
"אנחנו מתעוררים מדי יום בארבע וחצי בבוקר לרעשי מכונות העירייה שמנקות את הרחובות, יש מוזיקה רועשת מבחוץ בכל שעות היממה, ובנוסף לכל זה אנחנו, התושבים, מנסים לתפקד בתוך מציאות של אלפי תיירים שמסיירים בתוך הסמטאות הצרות שלנו. כמובן שאני לא בא בטענות לתיירים - הם לא ערים לכל זה, אבל העירייה כן".
איך הפורום מסייע לכם?
"הוא מאפשר לנו להעלות את כל מה שכואב לנו ולהשמיע את הקול של התושבים אל מול הרשויות. אנחנו השומרים של הרבעים בעתיקה, וככאלה המטרה שלנו היא לקדם את הצרכים שחשובים לנו ולשאר התושבים; בין היתר הנגשה לקשישים ולנכים, תחבורה ציבורית, מדרגות, ניקיון של הרחובות - לכל הקשיים האלו אין כתובת אחת של אדם יהודי, מוסלמי, נוצרי או ארמני".
עו"ד קיבורק נלבנדיאן, תושב הרובע הארמני: "הרצון לטפל בהזנחה ובאפליה שכתושבי העיר העתיקה כולנו סובלים ממנה, לא משנה באיזה רובע אנחנו גרים, הצליחה ללכד אותנו ללא הבדלי דת ולאום"
בשיתוף הפעולה הזה, הוא מודה, יש גם אלמנט שמצליח לרגש אותו במיוחד. "משמח אותי שאנחנו מאוחדים, במיוחד בתקופת משבר כמו זו הנוכחית. השיח בינינו הוא כזה שלא נעשה קודם, וממש כמו שכתוב בתנ"ך: 'מעז יצא מתוק' - הרצון לטפל בהזנחה ובאפליה שכתושבי העתיקה כולנו סובלים ממנה, לא משנה באיזה רובע אנחנו גרים, הצליחה ללכד אותנו ללא הבדלי דת ולאום.
"אנחנו הפסיפס של העיר העתיקה - אתה לוקח את כל הגוונים, מחבר אותם זה לזה, עושה 'זום אאוט' ואומר 'ואו, איזה יופי שהכול בא ביחד'. אפשר להגדיר זאת גם כהגשמה של שיתוף פעולה סביב אינטרסים", הוא מוסיף ומבקש להדגיש: "בפורום אנחנו לא נוגעים בנושאי דת, פוליטיקה, מי צודק ומי לא. השיח שלנו מתקיים סביב ערכים וצרכים המשותפים לכולנו, ויחד אנחנו מנסים למצוא פתרונות. בסופו של דבר, קשיש שנופל במדרגות ונחבל – לא משנה מאיזה רובע הוא".
מנהלת הפורום, תמי לביא מהמרכז הבין-תרבותי בירושלים, מוסיפה כי, "פורום שמכיל את כל התושבים זה סוג של כוח. אין מסגרת אחרת שבה תושבי העיר העתיקה יכולים להשמיע את דבריהם. נציגי הפורום הם פעילים ומרכזיים גם בתוך הקהילות שלהם, ובאמצעות הפורום אנחנו למעשה מאלצים את המערכות לעבוד על הסוגיות שאנחנו מעלים בפניהן".
