ב-7 באוקטובר, זמן לא רב לאחר שמחבלי חמאס פלשו ליישובי העוטף, נודע לעובדי מועצת שער הנגב על נפילתו של חברם לעבודה ומי שהיה ראש המועצה עד אותה שבת ארורה, אופיר ליבשטיין ז"ל, שנרצח במהלך חילופי האש שניהל מול המחבלים סמוך לביתו שבקיבוץ כפר עזה.
ב-8 באוקטובר, כשברקע אזעקות "צבע אדום" בלתי פוסקות ובאזור העוטף עדיין מתנהלים קרבות בין הצבא למחבלים החמושים, עובדי המועצה מיהרו להקים חמ"ל משותף בחדרון קטן בקיבוץ רוחמה, המרוחק מהגבול כ-12-11 ק"מ וגם היישוב היחיד בשער הנגב שלא פונה ב-7 באוקטובר.
4 צפייה בגלריה
סמוך לביתו של ראש מועצת שער הנגב, אופיר ליבשטיין ז"ל, שנפל בקרב מול מחבלים ב-7/10 ליד ביתו בכפר עזה
(צילום: אופיר יונתן)
"מתקפת הטרור תפסה את המועצה באופן אולי הכי קשה שאפשר לחשוב עליו; כבר בשעות הבוקר נודע לנו על נפילתו של אופיר (ליבשטיין ז"ל), ותוך זמן קצר הבנו שאנחנו בתוך אירוע גדול ושונה לגמרי משאר האירועים הביטחוניים שאליהם כבר התרגלנו ב-20 השנים האחרונות" מספר צחי לוי, מנהל העמותה לפיתוח שירותים חברתיים במועצה, ומי שבימי חירום אחראי על פינויים המידיי של תושבי שער הנגב לאזורים אחרים בארץ.
איך משקמים קהילה? ראשי הקהילות בעוטף מספרים
(צילום: באדיבות חברת "סיילספורס")
החל מאותו יום לוי, שאף הוא פונה יחד עם משפחתו מביתו שבקיבוץ ארז, מצא את עצמו יחד עם שאר מנהלי הקהילות של היישובים במועצה, עסוק באיסוף מתיש של נתונים בניסיון להבין היכן נמצא כל אחד מהתושבים ומה הסטטוס שלו ("לקח לנו יותר מחודש ימים להבין מי בחיים, מי נעדר ומי נחטף", אומר לוי).
"אלפי תושבים נאלצו להתפנות מביתם באותם ימים - חלקם פונו למלונות על ידי הצבא, וחלקם התפנו באופן עצמאי לאזורים שונים בארץ", הוא משחזר. "כמי שאחראים על התושבים האלו, ניסינו לדלות על כל אחד מהם כמה שיותר מידע על מנת להצליח לייצר תמונת מצב עדכנית שתסייע לנו להבין מה הצרכים של כל תושב, ולאפשר מתן טיפול מערכתי, פרטני, יעיל ומדויק".
"עד סוף אוקטובר עבדנו על משהו כמו 65 טבלאות אקסל שונות - אקסל למידת נעליים של כל תושב, אקסל לחולצות ולתרופות, אקסל של גילאי הילדים ושל פורמולה לתינוקות, ואפילו אקסלים של מעשנים ושל אלו שיש להם אישור לשימוש במריחואנה רפואית. דברים בשוטף לא חשבתי שאי פעם אנחנו כקהילה, נצטרך לדעת ולהשתמש בהם", אומר מרטין סוריאנו, מנהל הקהילה בקיבוץ מפלסים.
4 צפייה בגלריה
מרטין סוריאנו, מנהל הקהילה של קיבוץ מפלסים. "אם לא העזרה שקיבלנו מהמערכת - הקהילה כבר הייתה מתפרקת"
לתפקיד המאתגר סוריאנו מונה באותה שבת ארורה, לאחר שהתנדב להחליף את מנהלת הקהילה של הקיבוץ שבעלה, טל אילון ז"ל, נרצח באותו יום בכפר עזה והיא נאלצה להסתתר בממ"ד יחד עם ילדיה במשך 35 שעות. "זו גם אחת הסיבות שמאז אותה שבת אני פותח כל שיחה עם המשפט: 'טוב שכולנו פה, זה לא מובן מאליו'", הוא מוסיף בהתרגשות.
"בשלב מסוים הגענו למצב שבו התחלנו לעשות רשימות אקסלים של מברשות שיניים שבהן היה כתוב מי צריך מברשת 'סופט' ומי צריך 'מדיום'. אנשים יצאו מהבית ב-7 באוקטובר עם תיק קטן, והרבה פעמים גם בלעדיו, ולא היה להם כלום ושום דבר ובמקרים רבים גם לא נשאר זכר לחפצים שעלו באש ביחד עם הבית עצמו".
מערכת "אופיר"
כעבור חודש של ישיבה מול טבלאות אקסל בחמ"ל הזמני שהקימו בקיבוץ רוחמה, מעט מאוד שעות שינה ואינספור נתונים, אותם ניסו העובדים המותשים לאמת מול התושבים הפזורים ברחבי הארץ - הגיעה הישועה מכיוון לא צפוי.
איילת אייזן, שנולדה וגדלה בקיבוץ רוחמה, פנתה למועצת שער הנגב והציעה את עזרתה ואת עזרת חברת "סיילספורס" - בה היא עובדת כמנהלת לקוחות במגזר הציבורי - בריכוז הנתונים בצורה יעילה ומהירה ובמאמצים לשיקום הקהילה. אייזן, שחיפשה דרך לסייע לתושבי המועצה שבה התחנכה, רתמה את החברה ויחד עם צוות גדול של מתנדבים העובדים עמה, הם בנו מערכת לניהול קהילות - "מערכת אופיר" שמה, לזכרו של ראש המועצה.
"מהיום הראשון למלחמה, מתוך הכאב הגדול שחוויתי, היה לי ברור שאני רוצה לסייע לקהילה שלי ולמקום שבו גדלתי. רציתי לעזור לחברים שלי להשתקם, ולעשות כל מה שביכולתי כדי לתמוך בקהילה תוך שיתוף פעולה איתם. מבחינתנו הם יודעים הכי טוב מה צריך, אנחנו פה כדי לאפשר להם את זה", משתפת אייזן.
צחי לוי: "אם בעולם העסקים פחות מעניין את המנהלים לדעת מיהו בן הזוג שלך, כמה ילדים יש לך, האם יש לך כלב ואוטו ואם את צמחונית - אז אותנו, כקהילה וכמי שאחראים על פינוי תושבים אחרי מתקפת טרור רצחנית - השאלות האלו עניינו מאוד"
"כשהעליתי את הנושא בפני המנהלים שלי בחברה, הם מיד נענו בחיוב והעניקו תמיכה יוצאת דופן וכך התחלנו את הפרויקט", היא מוסיפה. "אני מאוד שמחה לראות את המערכת קורמת עור וגידים, ואיך מדי שבוע מצטרפת אליה עוד קהילה. החיבור המיוחד שנוצר בין אנשי שער הנגב לעובדי החברה ולארגון הוא מיוחד ומשמעותי עבורי. אנחנו באמת עשינו ועושים שינוי אמיתי ביחד".
תוך זמן קצר צוות המתנדבים מהחברה הצליח לסייע למנהלי הקהילה באיסוף הנתונים הרבים שהצטברו מתחילת המלחמה, ואיחד את כולם למערכת אחת. "למעשה, דרך כך הצלחנו לייצר תמונת מצב אחידה על כל אחד ואחד מהתושבים, וכך לאפשר למועצה לדאוג לצרכים שלהם", היא אומרת.
"החבר'ה האלו, המלאכים האלו שפשוט הגיעו והציעו את עזרתם, הפכו מערכת שבימי שגרה משמשת את העולם העסקי - לכזו שמדברת בשפה הקהילתית", אומר לוי. "כך שאם למשל בעולם העסקים פחות מעניין את המנהלים לדעת מיהו בן הזוג שלך, כמה ילדים יש לך, האם יש לך כלב ואוטו ואם את צמחונית - אז אותנו, כקהילה וכמי שאחראים על פינוי תושבים אחרי מתקפת טרור רצחנית - השאלות האלו עניינו מאוד".
איך התנהל כל התהליך מול המתנדבים?
לוי: "ישבנו יחד עם המתכנתים ואנשי הייטק של החברה, והצגנו בפניהם את הצרכים שלנו. בשלב הזה, הצורך הדחוף ביותר עבורנו היה לדעת היכן נמצא כל אחד מתושבי המועצה. לקח לנו יותר מחודש להבין מי מהתושבים שלנו בחיים, מי נחטף ומי מוגדר נעדר. וזה, אגב, מביא אותי למאפיין נוסף שאני מניח שאף אחד אף פעם לא נדרש להקים במערכת הזאת, שכולל שלושה סטטוסים: הרוג, מנותק קשר וחטוף.
"בסוף, אנחנו לא מתעסקים פה במספרים כמו בעולם העסקי. אנחנו מתעסקים באנשים שמאחורי כל אחד מהם יש סיפור, משפחה וחברים, וצריך להבין את זה. זו גם הייתה אחת מהסיבות המרכזיות לכך שאת המערכת עצמה הקמנו על בסיס תאים משפחתיים".
כלומר?
"באמצעות המערכת יש לנו אפשרות לראות כל תושב ברזולוציה פרטנית ולבחון את הקשרים המשפחתיים והקהילתיים שלו, ודרך כך להבין האם הוא חבר קיבוץ או שהוא שוכר דירה בקיבוץ. בנוסף, המערכת גם מאפשרת לנו לבחון את הקהילות עצמן - היכן הן נמצאות, מספר הילדים והקשישים בכל קהילה, ולצערנו - גם מי נרצח או נחטף. כמובן שככל שחלף הזמן - גם הסטטוסים השתנו".
מאז שחרור החטופים בעסקה ההיא לפני כמה חודשים, נותרו בשבי בעזה שבעה מבני המועצה - דורון שטיינברכר, התאומים גלי וזיו ברמן, קיט שמואל סיגל ואמילי דמארי שנחטפו מכפר עזה, ועמרי מירן וצחי עידן שנחטפו מנחל עוז. באחד מכובעיו הרבים, לוי גם מרכז את כל מה שנוגע לקשר שבין מטה החטופים למשפחות מהמועצה שיקיריהן עדיין מוחזקים על ידי החמאס. גם כאן, מדובר בתפקיד חדש שנוצר בלית ברירה אחרי הטבח.
"מהר מאוד המערכת הבינה שהיא צריכה לדבר את השפה שלנו, והדבר היחיד שהיה חשוב לנו כל הזמן הוא שהיא תהיה נוחה וקלה לתפעול. בסופו של דבר מדובר בכלי עבודה למשתמש הקצה של נציג הקיבוץ, שצריך עכשיו לעדכן איפה צחי נמצא במהלך היום ואיפה הוא ישן", אומר לוי. "הכנסתי מושג שהחבר'ה ב'סיילספורס' מאוד אוהבים להשתמש בו - 'סביבה אורגנית'. בסוף, כשמדברים על קהילה - מתכוונים לאורגניזם חי שכל הזמן משתנה".
"מבינים שלא כולם יחזרו לקיבוץ"
הראשונים לחנוך את המערכת החדשה היו מרטין וצוות הקהילה של קיבוץ מפלסים, שפונו לבתי מלון בהרצליה. בהמשך הצטרפו גם יתר היישובים במועצה, לכל יישוב ישנה מערכת אישית משלו, כשבימים אלו מי שמעדכנים אותן אלו הם רכזי החירום מכל יישוב.
"מהרגע שהתחלנו לעבוד עם המערכת, נוצר לנו סדר. הנה, בדיוק לפני כמה זמן התקשרו אליי מעיריית הרצליה ואמרו לי שהם רוצים לתרום חולצות של 'אדידס' לילדים, ותוך דקה אחת נתתי להם את המידות של כל ילדי הקיבוץ", מספר מרטין.
איך המערכת מצליחה לסייע לכם?
"הכנסנו לתוכה פרמטרים שחשובים לנו לניהול הקהילה עכשיו, ובהמשך. אז יש דברים כמו מידות נעליים וחולצות שרלוונטיים לנו עכשיו, אבל יש גם המון דברים שחשוב לנו לדעת כקהילה בשוטף. לדוגמה, שימוש בתרופות כרוניות ואם המרשם הוא חודשי או שבועי. מכיוון שאנחנו קיבוץ שנמצא בפריפריה התרופות לא מגיעות כל הזמן, ואנחנו צריכים לוודא שהחבר'ה המבוגרים שלנו יקבלו את התרופות בזמן. אלו דברים שלא עסקנו בהם ולא חשבנו עליהם לפני 7 באוקטובר".
ומה בנוגע לסיוע פסיכולוגי, האם גם לזה אתם נדרשים להיות מיודעים?
"משפחה שזקוקה לסיוע פסיכולוגי לרוב פונה בעצמה. יש לנו במלון עובדות סוציאליות מטעם משרד הרווחה, ולמערכת אני לא מכניס נתונים שקשורים לטיפול עצמו אלא רק פנייה לרווחה אם המשפחה לא מקבלת מענה; למשל, אם משפחה מספרת לי שהיא פנתה לעו"ס של הרווחה, אבל אין להם כוח אדם שיכול יהיה לסייע לה עכשיו - באותו רגע אני פותח פניה למרכז חוסן ומעביר להם את הטיפול במשפחה. אז למעשה יש לי משימה שנשארת פתוחה עד שהמשפחה לא תקבל טיפול מחוסן, ובמקביל אני יכול להמשיך 'להציק' להם אם אני רואה שהם לא מגיבים.
מרטין סוריאנו: "המטרה היא לא להיכנס לכל אחד לראש, אבל כן שנדע פחות או יותר איפה אנחנו עומדים כדי להבין איך להתכונן לקראת 1 בספטמבר, אז אנחנו כבר צפויים לחזור לקיבוץ לפי המדינה, וחשוב שנדע כמה בתי ילדים צריך לפתוח, כמה אנשי צוות חינוכי צריך ואיזה מבנים להשמיש לטובת החינוך"
"המטרה היא שבזכות המערכת הזאת נוכל לנהל קהילה בצורה יעילה וטובה, למרות הסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בה כבר יותר מחצי שנה". וכשמרטין מדבר על סיטואציה מורכבת, הוא יודע מה הוא אומר: "80% מקהילת מפלסים נמצאים במלון בהרצליה, ועוד אחוז מתגוררים בערים סמוכות ומגיעים למרכז הקהילתי במלון ומשתתפים בכל הפעילויות שאנחנו מארגנים. הם חלק מהקהילה לכל דבר ועניין".
ממה שאתה שומע מהחברים, רובם מתכוונים לחזור לקיבוץ ביום שבו התנאים יאפשרו את זה?
"אנחנו כקיבוץ מפלסים לא שם עדיין. אנחנו עושים הכול לשמר את הקהילה, אבל מבינים שיש חלק שיחליטו לא לחזור. יש לנו מלווה קהילתית שמנהלת תהליך מול המשפחות שמתלבטות, והקמנו גם צוות שנקרא 'נחיתה רכה', שהמטרה שלו היא לעטוף ולעזור לאלו שיחזרו לקיבוץ ויצטרכו עזרה בכל מה שנוגע לחזרה לחיים בקיבוץ ולשגרה אחרי הטראומה ומשך הזמן הארוך מחוץ לבית".
וגם פה המערכת מסייעת לכם?
"ברור, תושבים שאנחנו רואים שיש להם חשש או ספקות בנוגע לחזרה לקיבוץ אנחנו מסמנים ברובריקה, והמלווה הקהילתית מתחילה איתם תהליך נקודתי. בזכות המערכת אנחנו יודעים להגיד מי כבר עבר ייעוץ, מי התחיל ייעוץ ובאיזה שלב הוא נמצא, ואנחנו גם יכולים לעדכן מה הסטטוס שלו - האם הוא מתלבט או שהוא כבר בטוח שלא יחזור.
"המטרה היא לא להיכנס לכל אחד לראש, אבל כן שנדע פחות או יותר איפה אנחנו עומדים כדי להבין איך להתכונן לקראת 1 בספטמבר, אז אנחנו כבר צפויים לחזור לקיבוץ לפי המדינה וחשוב שנדע כמה בתי ילדים צריך לפתוח, כמה אנשי צוות חינוכי צריך ואיזה מבנים להשמיש לטובת החינוך".
ומה בנוגע לאלו שלא רוצים לחזור, האם תסייעו גם להם?
"ודאי. הקמנו צוות 'ביטחון כלכלי' שמטרתו לסייע לתושבי הקיבוץ שלא ירצו לחזור - הן מהבחינה הכלכלית והן בכל מה שנוגע להתנהלות בחוץ. הצוות הזה כולל רואה חשבון, עורך דין ועו"ס שהתפקיד שלהם הוא לעזור למשפחות כאלו שלמשל לקחו משכנתה כדי לבנות בית בקיבוץ, ועכשיו לא רוצות לחזור אבל גם לא מצליחות למכור את הבית - הן עלולות לקרוס כלכלית, וחשוב לנו להמשיך ללוות אותן למשך שנתיים-שלוש או אולי יותר, עד שנראה שהן מסתדרות.
"גם הצוותים האלו עובדים עם המערכת, והרבה בזכותה הצלחנו להקים אותם. אם לא היה לנו סדר ולא היינו עם האצבע על הדופק כל הזמן בנוגע לכל אחד מהתושבים ונעזרים בצוותים מקצועיים - הקהילה הייתה כבר מתפרקת ויחד איתה גם עשרות משפחות היו מתפרקות".
צחי, אתה מאמין שרוב התושבים במועצה יחזרו?
לוי: "אני תמיד אופטימי, אולי אפילו אופטימי מידי. אני לא רק מאמין שאנחנו נחזור, אלא שאנחנו נחזור ונהיה הרבה יותר חזקים והרבה יותר משגשגים והעוטף יהפוך לסמל ומופת לציונות החדשה, לתקומה, להקמה של חבל ארץ יפהפה שאין עוד כמוהו בארץ.
"נכון שעכשיו אנחנו בתקופה מאוד קשה, ונצטרך להשקיע הרבה מאוד משאבים כדי לשקם את האזור, ולא רק בבנייה הפיזית - שהיא החלק הקל יותר, אלא בחברה ובקהילה שלנו", הוא מוסיף. "לכן כל הסיפור הזה של מערכת שמסתכלת על אנשים ולא על מספרים - היא קריטית. וכמובן, העובדה שחבורה של אנשים התנדבו כדי לסייע לנו, על חשבון זמנם האישי, וחסכו לנו מאות שעות של עבודה - זה לא דבר מובן מאליו וזה מרגש ומעורר בי תקווה גדולה בנוגע למקום הזה".
