לאישה שהצליחה לברוח מבעל אלים יש לא מעט תמונות שנצרבו בראש. שנחרתו על הנפש. במיוחד אם האלימות הייתה כלפי הילדים.
נתנאלי שלי היה בן שש כשראיתי אותו יוצא בריצה מהחדר שלו בבכי היסטרי שלא ראיתי משהו דומה לו אף פעם. הוא והודיה ואבא שלהם אור, שיחקו בחדר באיזה משחק כדור.
זה היה בכי היסטרי שנשמעה ממנו רק זעקה כזאת, ואחריה שקט. הוא רץ ישירות אל הקיר שמול החדר שלו וכאילו התרסק עליו. בבכי שקט. הפנים שלו גמרו אותי. רצתי אליו וניסיתי להבין מה קרה. הוא לא הצליח לדבר. הודיה שלי יצאה מהחדר ואחריה אור.
"מה קרה??" הייתי בלחץ. "אבא הוריד לנתנאל את המכנסיים", היא גמגמה את המילים.
"מה??", שאלתי, מתקשה לעכל שהאלימות שספגתי ממנו עוברת הלאה, גם לאוצרות שלנו. "זה לא נכון", אור היה די אדיש. אמר והלך לסלון.
3 צפייה בגלריה
"הייתי נותנת הכול בשביל למחוק את זה מהעיניים שלי. מהלב שלו ושלי".
(צילום: shutterstock)
ואני, אני מחזיקה את נתנאלי שלא יקרוס לי על הרצפה ומנסה להסתכל על כולם ולהבין מה קרה כאן. "נתנאל מה קרה?? תגיד לי מה קרה??" רק אחרי כמה זמן הוא הצליח לדבר. וגם זה בקושי.
"אבא... אנחנו שיחקנו... ואז תפסתי לו את הכדור והוא נפסל... והוא התעצבן שהוא נפסל... ואז הוא הוריד לי את המכנסיים". הפנים הכבויות שלו. הרגע הזה שהוא מתרסק על הקיר. הייתי נותנת הכול בשביל למחוק את זה מהעיניים שלי. מהלב שלו ושלי.
אני זוכרת שבאותו היום החלטתי שזהו. שאני מתחילה לתכנן את הדרך שלי החוצה מהתופת הזאת, המוכרת לי היטב מהבית שבו גדלתי, שנקראת אלימות במשפחה. יהיה מה שיהיה. יגידו מה שיגידו.
"כשרק ברחנו מהבית והתחבאנו, השירים של הזמר הזה היו איתנו בארבע קירות שהיינו. כשחזרנו סוף-סוף הביתה, אחרי שהאיש שהתעלל בנו הורחק והוצא צו הגנה, השירים של הזמר הזה הושמעו בבית בלי סוף".
צריך ללכת הלאה
הבריחה מהבית הגיעה מהר ממה שתכננתי. כל אחד מאיתנו התמודד עם ההשלכות ועם הזיכרונות בדרך אחרת.
נתנאלי בחר במוזיקה. הוא לא דיבר הרבה, אבל הוא ניגן, וקצת כתב, ובעיקר שמע הרבה מוזיקה. לזמר אחד הוא התחבר במיוחד. הוא שמע אותו בלופים, דקלם את השירים, לפעמים אפילו ראיתי אותו רוקד, ככה עם עצמו.
כשרק ברחנו מהבית והתחבאנו, השירים של הזמר הזה היו איתנו בארבעת הקירות שבהם היינו. כשחזרנו סוף-סוף הביתה, אחרי שהאיש שהתעלל בנו הורחק והוצא צו הגנה, השירים של הזמר הזה הושמעו בבית בלי סוף.
כשעברנו תהליכי שיקום, כשהיה לנו רע, כשהיה לנו טוב, נתנאלי תמיד היה צמוד לשירים. כל שיר חדש שיצא הוא התאהב בו מהרגע הראשון ומיד למד את המילים בעל פה.
לשירים האלה, לזמר הזה, היה חלק ענק בריפוי שלו. ועדיין יש. האמת? נראה לי בריפוי של כולנו.
יוני 2022
עברו כמה שנים בודדות. נתנאלי שלי בקרוב חוגג יום הולדת, ואני הפכתי את העולם כדי להגשים לו חלום. זה לא היה קורה בלי אנשים מיוחדים בדרך. זה לא היה קורה בלי אחותי בלב.
"נו אמא, אולי תגלי לי מה ההפתעה?" הוא ביקש, "תחכה עוד קצת ותראה". סוף-סוף פתחו את הדלתות. הוא הלך לידי בקפיצות של ילד מרוגש וסקרן, הסתכל מסביב וניסה להבין.
קיסריה הייתה יפה מתמיד, הים, האנשים, האורות, אבל יותר מהכול היה שם אור אחד ענק, מגדלור של אור שיצא מהילד שלי ברגע שכבו כל האורות האחרים ונדלק המסך, וחנן בן ארי הופיע עליו.
נתנאלי חייך. חיוך שלא ראיתי כבר יותר מדי זמן, ואז הוא הסתכל שוב על המסך, הרים יד באוויר וצרח: "יייייייששששש!!!!!!!!".
וכשחנן עלה לבמה הוא קפץ על הכיסא שלו ונופף לו עם היד, באמצע ההופעה שמעתי אותו מדבר ספק עם עצמו ספק עם הודיה שלידו, "בא לי להתקרב אליו, איך בא לי להתקרב אליו". אמרתי לו: "נתנאלי קום ובוא איתי". טיפסתי על כיסאות, דילגתי על דברים, כאילו אני מינימום מתבגרת בת 16 שהגיעה להופעה של ה'בקסטריט בויז', ונתנאלי יד ביד איתי.
הגעתי הכי קרוב שיכולתי. היו אנשים שלא הצלחתי לעבור. אז פשוט החלטתי לפנות אליהם ולבקש את עזרתם. אין לי מושג מי הם אותם אנשים, אבל הם היו שליחים-מלאכים של אמת. הרימו את נתנאלי מעליהם, הזיזו אנשים אחרים, והמעריץ הקטן שלי מצא את עצמו ממש בגב של הזמר שהוא הכי אוהב.
הם לא הסתפקו בזה וגם קראו לו שיסתובב, והרגע הזה שחנן מסתובב ומלטף את נתנאל, והמבט והחיוך שנשארו עליו מאז ובכל הלילה שאחרי... חזרנו לכיסאות שלנו. הפנים של נתנאלי קרנו. הוא היה מאושר וזה היה האור הכי גדול שראיתי בקיסריה אי פעם.
לאישה שהצליחה לברוח מבעל אלים יש לא מעט תמונות שנצרבו בראש.
שנחרתו על הנפש.
במיוחד אם האלימות הייתה כלפי הילדים.
לאישה שהצליחה לברוח מבעל אלים יהיו יום אחד תמונות שיחליפו את התמונות שנצרבו בראש.
תמונות חדשות שייחרתו על הנפש.
חיוך של ילדים.
שמה המלא של הכותבת שמור במערכת.
