היי, קוראים לי דודי ליכטר, אני בן 63, ואני מתגורר בדירה עצמאית של עמותת אקים חיפה בשדרות הנשיא שבחיפה. יש לי אחות אחת, ואני אוהב מאוד לצייר, לעשות עבודות יצירה, לבשל ולעשות ספורט.
היום, ב-3.12, מציינים בישראל ובעולם את היום הבינלאומי לשוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות וחשוב לי לספר לכם על החיים שלי בשנה אחרונה.
התקופה של הקורונה עוברת ועברה עליי קשה מאוד. אני וחבריי היינו רגילים להיפגש עם חברים ומשפחה ועכשיו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה כי אנחנו בקבוצת סיכון. גם המסכה שעל הפנים מקשה מאוד על התקשורת עם הסביבה וזה מגביל אותנו.
הקורונה שינתה את הכל
לפני הקורונה הייתי רגיל לצאת לבלות, למסעדות, לקניונים, להיפגש עם חברים ועכשיו אסור, אז אני מבלה יותר בדירה שלנו. אני יכול להגיד שהתרגלתי למצב הזה, אבל גם הייתי רוצה שהוא יחזור להיות כמו שהיה לפני הקורונה.
אנחנו משתדלים לעשות פעילויות מגוונות, ולא רק לשבת בסלון ולשקוע לתוך הטלוויזיה. זה חשוב לנו להיות בתנועה, ללמוד דברים חדשים ולהתנסות בחוויות חדשות.
4 צפייה בגלריה
יצירה של דוד דיל - סובל ממוגבלות קוגניטיבית, בוגר תוכנית ההכשרה של סנאפ המרכז החברתי לצילום
בשגרה, פעילויות הפנאי שלנו באקים חיפה היו מאוד מגוונות, ועכשיו אנחנו מתמקדים בפעילויות בתוך הדירה כי גם היציאות מוגבלות. בזכות הקורונה חגגנו את כל החגים עם הרכזת שלנו, והיה כיף.
למדתי שכשיש לי קושי, אני נכנס לחדר שלי, מתיישב על הכורסה, שומע מוסיקה מרגיעה, חושב על דברים חיוביים ומקווה שהכל יסתדר לטובה. ככה לימדתי את עצמי.
"יש לנו יכולת לשאוף גבוה, לגדול ולהצליח"
כשפוגשים אותי ברחוב או בסופרמרקט ושומעים אותי מדבר, מתפלאים כי יש לי קול קצת מוזר. הדבר הכי מביך הוא שאני יכול לראות אנשים מסתכלים עליי ומחייכים בצורה לא יפה, כאילו שלא נעים להם לפגוש אדם שונה מהם.
זה קצת מעליב. באופן כללי, אני חושב שאנשים ברחוב מתייחסים לאנשים עם צרכים מיוחדים לא טוב. הם לועגים לפעמים, חושבים שהם לא יודעים כלום, מסתכלים עליהם כאילו שהם מפחידים, מתרחקים מהם וגם צוחקים עליהם.
לכן, אני חושב שיש מקום לשיפור והדרך העיקרית היא פשוט לפגוש אותנו ולהבין שאנחנו לא מפחידים, שיש לנו יכולת לשאוף גבוה, לגדול, להצליח ולהגיע להמון הישגים. אנחנו לא שונים מכם. אבל זה לא אפשרי עכשיו, לפחות לא פנים אל פנים, אז אם מישהו רוצה – אני אשמח לדבר איתו בזום למשל ולהסביר לו.
אני מקווה שאחרי שהקורונה תעבור גם היחס לאנשים עם מוגבלויות ישתפר. אנחנו אנשים רגילים, בדיוק כמוכם, וככה גם רוצים שאתם תתייחסו אלינו. בשנה הבאה אני מאחל לעצמי ולעם ישראל שנחזור לחיות חיים רגילים כמו לפני הקורונה. אני מאחל גם שיהיה שלום, שנוכל לחיות כל עם ישראל בשקט ובשלווה ובנחת רבה. מאחל בריאות לכולם!
- הכותב דודי ליכטר, הוא דייר בדירה עצמאית בקהילה של עמותת אקים חיפה.
- הצילומים בטור נלקחו מתוך תערוכת ציורים פרי יצירתם של אמנים בעלי מוגבלויות במסגרת פרויקט שמלווה מינהל מוגבלויות במשרד העבודה והרווחה. לרגל יום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלויות התערוכה מוצגת בימים הקרובים בכנסת ישראל.
