בשיתוף יוזמת ז'נבה
זה קרה בעבר לבכירים אחרים, כמו אהוד אולמרט, שבעקבות פגישתו עם אבו מאזן זנח את תכניתו לנסיגה חד צדדית לטובת מאמץ להגיע להסדר כולל, מאמץ שנקטע רק בגלל התפטרותו. עכשיו גנץ מופתע לשמוע שאבו מאזן מוכן לוותר על הגשמת החלומות שלו במסגרת פשרה הוגנת. אחרים בממשלה עדיין לא שם ומקפידים להצהיר כי לא יהיה תהליך מדיני ולא יהיו שיחות על שום אופציה של הסכם.
מדד שתי המדינות של יוזמת ז'נבה זיהה במהלך ינואר כמה התפתחויות חיוביות, גם אם מינוריות בשלב זה, העשויות לייצר דינמיקה שתוביל בסופו של דבר לשיח הנדרש עם שכינינו. שר החוץ וראש הממשלה המיועד יאיר לפיד מביע תמיכה במשא ומתן ובפתרון שתי המדינות, ואף מכריז בעקבות פגישותיו עם בכירים פלסטינים כי ינסה לשכנע את "חבריו" - קרי את ראש הממשלה - שאפשר וצריך לבנות אופק מדיני שמשרת את ישראל.
שר הביטחון בני גנץ מדבר על האינטרס הציוני והביטחוני הגלום בקידום תהליך מדיני ובשינוי המציאות בשטחים. גם בכירי המערכת הביטחונית בעבר התייחסו לנושא במהלך החודש האחרון, כשבלטו בהקשר זה התבטאויות הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט ("מה זה לא לדבר עם הפלסטינים? הרי הם יפגשו אותנו בשעה הכי מפתיעה שאפשר. השאלה היא לא האם תהיה התפרצות נוספת אלא מתי... צריך לשנות את המציאות כי היא מובילה לחזון המדינה האחת, שהוא הרס החלום הציוני"), וראשי המכון למחקרי ביטחון לאומי ("את הזירה הפלסטינית אי אפשר להכיל באמצעות אמירות חלולות על צמצום הסכסוך... היעדר תהליך מדיני הוא איום ברור וישיר על ישראל ועל דמותה").
לצד הדיאלוג המתרחב בין ישראל לרשות הפלסטינית, גבר הפיכחון של רבים מבכירי המערכת ביחס לנזק שגורמים מתנחלים אלימים והמאחזים הלא חוקיים מהם יוצאות התקפותיהם על תושבים מקומיים ועל כוחות הביטחון. הגדרת המעשים כ"טרור" על ידי שר הביטחון גנץ והשר וביטחון פנים בר לב, מאפשרת, ואולי מחייבת, פעילות הרבה יותר תקיפה כנגד הפורעים.
בנוסף למחשבה השנייה על הסלחנות שהייתה נהוגה עד כה כלפי אלימות מתנחלים, מחלחלת הבנה נוספת. החיכוך בשטח מוביל בהכרח לאלימות. גם המכסה היעיל ביותר לא יצליח למנוע את גלישת המים הרותחים, שלא לומר הדם הרותח, מהסיר המבעבע של השליטה על עם אחר. ההכרה לפיה אין די בצעדים כלכליים אזרחיים, החלה לצבור תאוצה. גנץ, לפיד, בר לב ואחרים צריכים לומר ביושר, בתוך החדר ומחוצה לו, שהיעדר אופק מדיני יביא סיוט ביטחוני. ואת זה, גם בנט רוצה למנוע.
מדד ינואר של יוזמת ז'נבה עלה במקצת בגלל המגמות שתוארו לעיל, אך אירועים בשטח מורידים אותו חזרה לרמה בה היה בדצמבר. קידומי תכניות בניה ופינוי פלסטינים במזרח ירושלים, המשך כשלון הנסיונות לקדם פיוס פנימי בקרב הפלסטינים ואי הצלחת ארה"ב לפתוח קונסוליה הם תופעות מדאיגות. מגמות אלה מגבירות את הייאוש בצד הפלסטיני, מותירות את האדישות בצד הישראלי ולא מייצרות את התנאים הדרושים להתקדמות מדינית משמעותית. הכדור, כמו שלפיד וגנץ יודעים, בצד הישראלי. הגיע הזמן לעלות על המגרש המדיני.
בשיתוף יוזמת ז'נבה
