אופיר רובין, צעירה בת 24, כתבה שיר והכינה קליפ שמטרתו לאחד את כולם ולהראות שהשוני בין כולנו הוא מה שטוב ויפה.
צפו בשיר "מה שבתוכי" ובקליפ שיצרה רובין:
את השיר, כתבה רובין לפני כשבע שנים בזמן היותה חיילת שהתמודדה עם הקשיים בטירונות. רובין החליטה להעריך את הדברים הקטנים, את היופי של הטבע והיופי האנושי.
את הקליפ המלווה את השיר היא הפיקה במטרה להעצים את כל מי שרק אפשר, ולהתגבר על התמודדות עם פחד במה ולהעלות את הביטחון העצמי.
"לכל אחד יש מה לתת לעולם"
לצורך כך אופיר פנתה למוזיקאים, אנשי סאונד, צלמים שכולם לקחו חלק בהתנדבות בקליפ שהכינה.
"החלטנו לביים את הקליפ בצורה שתראה שכולם שווים, בלי לשים דגש אם יש או אין למישהו צרכים מיוחדים" מספרת רובין.
"לכל אחד יש מה לתת לעולם ומה לתת מעצמו וזה מה שמייחד אותנו. הקליפ בתחילת דרכו היה מיועד להיות חלק מיום המעשים הטובים שעמותת רוח טובה מקיימת מדי שנה ולצערי הרב נדחה עקב הנגיף העולמי שתקף אותנו.
בדרך לא היה פשוט, נאלצתי להתמודד עם המון דחיות, היו לא מעט רגעים שחשבתי בעצמי להרים ידיים ולוותר.
האחריות שלקחתי על עצמי הייתה גדולה מאוד ופחדתי לאכזב את האנשים שכן לקחו חלק בדבר.
אני יכולה לספר שהתחלתי להרגיש שאת המטרה שלי שאני משיגה עוד הרבה לפני שהיה בכלל קליפ ערוך. ביום הצילומים הגיעו אנשים עם צרכים מיוחדים ואנשים ללא צרכים מיוחד כאחד, ביום הזה היה ניתן לראות את המסר שניסיתי להעביר בקליפ".
רובין מרחיבה: "אנשים ישבו אחד עם השני שמעו סיפורי חיים ודיברו ביניהם, חלקם נחשפו לאנשים עם צרכים מיוחדים לראשונה בחייהם ועם ההכוונה הנכונה והפתיחות האמיתית היה ניתן לראות כמה כולם קיבלו ולקחו מכולם: לקחים, ערכים, ראיית האדם כאדם ששווה להכיר לעומק ולא להירתע מהלא מוכר".
"מה שעושה אותנו מיוחדים הוא השוני בינינו"
שיר רגב, ממשתפות הקליפ, מוסיפה: "במהלך הקליפ ביצענו צילומים שבהם למדנו אחד מהשני את הכישרונות שלנו, לשמחתי הרבה ציוותו אותי עם הרקדנית הפרא-אולימפית ויטל זינגר והחיבור היה מיידי. היא כבשה אותי עם החיוך שלה וכשהיא רוקדת אין בנאדם בחדר שלא מסתכל ואפילו בוהה. היא מרגשת בכל תנועה וסוחפת עם כל סלסול של כף היד. בשתי הידיים היא מעבירה ומשדרת עוצמה כמו שלא ראיתי מימיי.
כיסא הגלגלים לא מגביל את ויטל הוא רק מעצים אותה. ויטל הייתה סבלנית איתי, הפתיחות שלה וההשלמה שלה עם כיסא הגלגלים לימדו אותי מה היא שלמות הנפש".
רובין מוסיפה: "התרגשתי כשהבנתי את השפעת המפגש ויום הצילומים על המצולמים בקליפ וגם עליי באופן אישי. שימח אותי לראות קבוצה ענקית שמראה את היופי שבחברה הישראלית. יופי שבא לידי ביטוי בהבנה שמה שעושה אותנו מיוחדים הוא השוני בינינו.
הפרגון ההדדי ריגש אותי. בחיי היומיום אני עובדת בטיפול באמצעות רכיבה על סוסים. אני רואה וחווה את הקושי של אנשים בעלי צרכים מיוחדים להישמע, להיות חלק. לדעתי הסיבה שזו התחושה הגורפת של האוכלוסייה החזקה הזאת היא חוסר ידע של החברה הישראלית לקבל את האחר. חשוב לי להזכיר לכולנו שאנחנו עם אחד עם לב גדול (למרות כל הבעיות) אבל האהבה, היופי, והאופטימיות עדיין כאן.
כל אחד צריך מישהו שיאמין בו. בתוך כל הפילוג הזה שאנחנו חיים בו של ימין ושמאל מזרחי ואשכנזי עשיר או עני, יש לבבות מדהימים ואם כולנו היינו אותו הדבר כנראה שלא היינו מתקדמים לשום מקום. העתיד הוא התקווה, ובתוך הכאוס שאנחנו חיים בו יש גם המון יופי. כל מה שמבדיל בנינו - מייחד אותנו", מסכמת רובין.
מילות השיר "מה שבתוכי":
"לו רק גיטרות יכלו לרקוד
כמו המוזיקה שנותנת ללב לרעוד
כמו היופי שבטבע כמו מה שאנושי
כמו האמונה ומה שבתוכי
לו רק היה לי עוד קצת זמן
איזה יום יומיים שנה שנתיים להבין את העולם
כמו המחשבות שרציתי לתאר
כמו מה שלא ידעתי לספר.
הכל עובר אומרים שהעבר שובר את הלב
אומרים שהעתיד הוא התקווה
הזמן תמיד עוטף הזמן תמיד רודף
נסחף סוחף דוחף אותנו לפינה
כולם משתנים כולם מתקדמים
רוצים את אותו הדבר כולם משונים
כולם קצת דומים אבל בינתיים מי יודע
מה יהיה מחר
אז מי אני היום ומה קורה בתוכי
עדיין יש בי אמונה במה שאנושי
ביופי שבטבע בעולם שמסביבי
בגיטרות שרוקדות רק בשבילי .
אומרים שהעבר שובר את הלב
אומרים שהעתיד הוא התקווה
הזמן תמיד עוטף הזמן תמיד רודף
נסחף סוחף דוחף אותנו לפינה
כולם משתנים כולם מתקדמים
רוצים את אותו הדבר
כולם משונים כולם קצת דומים
אבל בינתיים מי יודע מה יהיה מחר .
