"גדודי חללי אל אקצא - צבא החופש", רוססה לפני מספר ימים כתובת על קיר ברמלה, בסמוך לסוכה שהוצתה. יום או יומיים לפני קראתי ב-ynet כתבה על השקט היחסי שקיים ברמלה וגיחכתי בעצב. ייתכן שהמצב אכן טוב יותר משאר הערים המעורבות כפי שנאמר בכתבה, אבל עדיין, הוא רחוק מאוד מלהיות טוב.
תיעוד של סוכה שהוצתה ברמלה:
שריפת סוכה ברמלה
כבר בלילה הראשון של הפרעות ברמלה נפל לי האסימון. זה קרה מהר מאוד. אחרי שעה של טלפונים זועקים למשטרה, הם הגיעו, חמישה שוטרים ושתי שוטרות ועמדו בפינה ברחוב. ניגשנו אליהם וסיפרנו להם ברעד את שראו עינינו, את ששמעו אוזנינו. הם אמרו שהמשטרה תטפל וכו' וכו'. פניתי אל אחד השוטרים ואמרתי לו שזה לא הזמן לתשובות לקונית. שיש כאן טירוף מוחלט, אינתיפאדה, לא פחות.
הוא לקח אותי הצידה לשיחה בארבע עיניים. "אחי, מה אתה רוצה שאעשה?" אמר לי. "תאמין לי, כל הגב שלי מפוצץ מסלעים שחטפתי מפורעים ערבים כאן ברחובות ליד! הגב שלי שבור לגמרי מה אני יכול לעשות?" באותו רגע נעתקו המילים מפי. לא ידעתי מה להשיב לשוטר במדינת ישראל שחוטף אבנים במרכז המדינה בלי יכולת להגיב.
ברמלה במהלך חודש מאי התחוללו ברמלה פרעות איומות. חניות נופצו ונבזזו, בתי כנסת נפרצו ונזקו קשה, גני שעשועים הוצתו, הושלכו עשרות בקבוקי תבערה, ומאות אבנים סלעים ובלוקים לעבר יהודים. שימוש בנשק חי היה בהמוניו, שריפות רכבים בכמויות. אם יש מישהו שעדיין מתעקש לקרוא לזה שקט, מוטב שיציץ ביומן האירועים הנרחב שאנו מנהלים מאז ועד היום.
מצג שווא של שקט ודו קיום
רמלה סבלה וסובלת מחוסר יח''צ של אירועי לאומניים אך בניגוד לשכנתה לוד העשירה באנשי תקשורת, האירועים הקשים לא תמיד מגיעים לכותרות. זה לא במקרה, עיריית רמלה עומלת קשות לפתח תדמית של עיר מעורבת ושלווה, אז מה עושים כשמתרחשים אירועים לאומניים חמורים ומסוכנים, אז והיום, שסותרים את התזה היפה הזו?
או אז הם מקבלים טיפול וטיוח רציני נקי ויפה. אופציה נוספת היא התעלמות מוחלטת. ואז נשמעות אמירות ש"מדובר בקצר חשמלי או תקלה טכנית ויש גורמים קיצוניים שמתסיסים סתם" וכו' וכו', ורמלה חוזרת להיות שקטה. כך יוצא שרכב תקין שהוצת ונשרף מקבל הודעה משותפת של המשטרה והעירייה שהשריפה פרצה ברכב בשל תקלה טכנית. בוחן רכבים עצמאי שהגיע למקום הוכיח שאף את מכסה המנוע לא טרחו ככל הנראה במשטרה להרים.
יצירת מצג השווא הזה של שקט ודו קיום מסוכנת ועלולה להתפוצץ לנו בפנים. רק בשבוע שעבר הושלכו בקבוקי זכוכית על ילדות שחזרו מפעילות בתנועת נוער, הבקבוק התנפץ לידן ובנס נמנע אסון. על שוטרות שבאו למקום לאחר פניית ההורים הושלך בקבוק זכוכית נוסף, והן קראו במיידי לכוחות יס"מ. המשטרה לעומת זאת הודיעה: "בניגוד לנטען לא נזרק כל חפץ לעבר השוטרים והניידת, והאירוע הסתיים ללא נזק ופגיעה בנפש". להערכתי, שאינה הערכה פסיכולוגית מוסמכת, כל ילדה שהושלך לעברה בקבוק זכוכית במטרה לפגוע בה, תחווה לצערנו פגיעה בנפשה.
ולא דיברנו על דסטאו ביסט ז"ל, יהודי בן 74, מחשובי הקהילה האתיופית ברמלה, שמועף במהירות שיא אל מותו בידי שני פורעים ערבים בפיגוע שהושתק על ידי הקהילה הערבית, משטרת ישראל, ועיריית רמלה.
אגב, אולי עדיף שהעירייה תפנה חלק מתקציב היח"צ והדוברות העתיר לטובת ילדי השכונה באמצעות שיקום גן שעשועים חביב ברחוב מסדה בעיר, שנשרף בחלקו לפני כארבעה חודשים ועדיין לא תוקן?
חשוב להדגיש, אין אנו מתנגדים לשיג ושיח עם הקהילה הערבית. יש בכך ברכה ודבר טוב. כמובן אם הוא נעשה במקביל למשילות ולאכיפה ראויה למרכז מדינת ישראל. אנחנו מתנגדים נחרצות להתעלמות מהפרעות שהתחוללו כאן בידי פורעים ערבים בכל הגילים שהשתוללו ברחובות בפוגרום מאורגן נגד יהודים ולא באו על עונשם. לא בתוך הקהילה הערבית, ולא בידי משטרת ישראל. את כתבי האישום ניתן למנות על יד אחת. אל תדברו איתנו על דו קיום, אנחנו רוצים קיום.
קריאת השכמה אחרונה
נחזור ללילות הפרעות אי שם במאי. מתוך יומן שכתב אז יאיר (השם המלא שמור במערכת) תושב השכונה. לחסידי השקט היחסי ברמלה, חולמי החלומות בהקיץ מומלץ לדלג, זה חלום בלהות.
"לילה, שומעים צרחות אימה ממש מתחת לחלון - 'אללה אכבר', עשרות ערבים רעולי פנים משתוללים ברחובות, מפוצצים ומנפצים עם סלעים כל הבא ליד. נועלים מיד את הבית, סוגרים חלונות. מתקשרים לשכנים - מה עושים. מתקשרים למשטרה. לא עונים. עונים. אומרים שיבואו תכף. הפורעים המשיכו בסיבוב, תיכף יחזרו לכאן. אין משטרה, ועברה חצי שעה. מסתכלים אחד על השני וברור לנו שאם הם ירצו הם פשוט יעלו וישרפו.
מהחלון רואה מרחוק בית כנסת מיוחד של אנשים מיוחדים. בית כנסת "עץ חיים". הפורעים על גג בית הכנסת משתוללים, בדיוק מעל ארון הקודש, היכן שמונחים ספרי תורה שנקנו בדמים מרובים.
אין משטרה. הסיבוב שלהם נגמר. הפורעים כבר אוטוטו כאן. רעש חזק של זכוכיות מתנפצות מעוד בית כנסת, ריח של אבק שריפה חזק באוויר. ירי זיקוקים כל הזמן. הילדים שלנו קמים, מנסה להרגיע אותם. השכנים קולטים שמתחילה שריפה 50 מטר מהבית, מתקשרים לכבאות והצלה, לא מגיעים. מפחדים. אני והשכן יורדים עם צינור לכבות את השריפה המשתוללות מתחת לעמוד חשמל עם מתח גבוה. אין משטרה. אין כיבוי אש. שומעים שהם עוד רגע כאן. רצים בחזרה לבית. מטר מטורף של אבנים. חיים, יהודי, שהלך ברחוב נמלט מהם, חוטף סלע בגבו, ואני מכניס אותו במהירות אליי הביתה. מאוחר יותר יגיע האמבולנס לפנות אותו.
מקבלים בווסטאפ תמונות וסרטונים של רחוב ביאליק הראשי הרוס כולו. רמזורים תלושים ומכוניות שרופות. ברחוב הרצל חנות של תשמישי קדושה נפרצת והרכוש מתגולל ברחוב. איפה אתם הרצל וביאליק?!
אביתר מקבל צילום מסך מפייסבוק שיש ארבעה אנשים תקועים בתחנה מרכזית ברמלה, משקשים מפחד. גיבור אמיתי, יוצא לקחת אותם. נוסע לקחת ארבע בנות שנתקעו בתחנת מרכזית רמלה ורק רוצות הביתה. התחנה סגורה ומסוגרת. השומר ברח, אין מכוניות בכביש, יש רק פורעים. בנס לא שימו לב לכיפה הקטנה שעל ראשו. הוא מספר לי איך הכל מופקר שם וגיהינום ברחובות.
ערב למחרת יונתן, חבר טוב, יחטוף בקבוק תבערה לערסל בפתח ביתו. יבער כולו יפונה לבית חולים ובנס ינצל. הוא יוכר בהמשך כנפגע פעילות איבה ויסחוב את הפגיעה זמן ארוך. בתים אחרים - יחטפו גלגלים בוערים, כדורי ירי חי, וירי זיקוקים בכינון ראשי לעבר הבית. שלוש נשים יהודיות יחלקו פרחים ויקבלו מטען צינור מטורף ועשרות אבנים".
חזרה לכאן ועכשיו - בשלושת השבועות האחרונים ברמלה המתח נמצא כאן באוויר ממש. השיא בינתיים הוא הצתת הסוכה בשכונת רמת דן וריסוס הכתובת בערבית על גדודי החופש שבדרך. כן גדודי החופש כאן, יש מחבלים שמסובבים ברמלה. הם לא נענשו בכלל והם מעודדים מהמשטרה החלשה שפועלת באוזלת יד. השיא הבא יהיה חמור בהרבה. פרעות תשפ"ב כאן. זוהי קריאת השכמה אחרונה וראוי שהיא תיכתב כאן באותיות זוהרות: לא דו קיום- מאזן אימה.
- הכותב דוד אמונה הוא תושב שכונת עמישב רמלה.
