בשיתוף מפעל הפיס
השנה ששינתה הכל - ים מילר
כתבתה של מורן גורן גבאי | צילום: עוז מועלם | תוכן: איתי חמני
הסיוט של כל לוחם קרה עכשיו. מה אני עושה. אני זוכר שנפלתי, מרוב עוצמה. אני זוכר את הגל של החום ודברים שנפלו מהתקרה. אני פותח את העיניים. מבין שנפצעתי ביד. תופס את הנשק ביד השנייה ופשוט מבין שאני חייב לעוף מפה. מסוכן פה. אני ים מילר, בן 21 מיהוד- מונסון, וזאת השנה ששינתה הכל.
לא מזמן השתחררתי, אבל השנה הזו התחילה מבחינתי כסמל טירונים ביחידה 636 באיסוף קרבי בבקעת הירדן. באותו הבוקר הנורא קמנו להקפצה, הבנו שגם הגזרה שלנו באיו"ש יכולה להתלקח במהרה. כך, עברו כמה שבועות. כמה שבועות שבהם במתיחות בצל המלחמה נכנסו לג'נין וטול כרם – ואז ירדנו לדרום.
בתפקיד שלי אני מתעסק בעיקר עם רחפנים, שהם אמצעי משמעותי מאוד במלחמה הזאת. הצמידו אותנו לכוח מחטיבת הנח"ל ולקחתי את זה עליי עם חיוך. היו חששות, כמו לכל אחד, וידעתי שהפחד הכי גדול של אמא שלי הוא שארד לעזה. אמרתי לה, וגם לעצמי, שאין מה לעשות, כמו כולם – זה התור שלי.
זה היה בשכונת זייתון. בעומק עזה. לקראת הזריחה נכנסו לבית חשוד והתחלנו במשימה המבצעית. הצוות שלי היה בקומת קרקע ובחוץ התנהל קרב עם המון יריות, פצצות של חיל האוויר. אני זוכר את הסכנה מרחפת באוויר. אתה פשוט יודע שעוד רגע יקרה משהו ואתה מרגיש את זה בעצמות. אמרתי לקצין שלי שאני מרגיש שמשהו כאן לא בסדר, שאני חושב שעדיף שנעלה למעלה, לא עברה חצי דקה והטנק שהיה מחוץ לאותו הבית חטף RPG. פיצוץ עז. בכל הקומה. ההדף מפיל אותך והמחשבה הראשונה – אני חייב לחזור הביתה. חייב לחזור הביתה בריא ושלם. עוצמת הנפילה, ההבנה שהיד נפגעה, התערבבו עם האדרנלין.
ביד אחת מטפלים בי וביד השנייה אני אוחז את הנשק מכוון לכיוון המדרגות. אני מחכה לפינוי והרגעים האלה מרגישים כמו נצח. חברים שלי פצועים, אנשים מדממים וצועקים מחרדה והפינוי, הפינוי מביא איתו תקווה. הגיע המסוק עם צוות של יחידת החילוץ. אני רק רוצה ומקווה להגיע לבית החולים. יש לי יד, אין לי יד, אני חוזר הביתה.
זה היה כמו סרט. על גג בית החולים באיכילוב. כל הצוות הרפואי מחכה ואני, אני הייתי עדיין מפוקס וצלול. הם מוחאים כפיים – ואני כולי פצוע. הרסיסים שנכנסו ליד ריסקו לי את העצם. נכנסתי לניתוח והוציאו לי את רוב הרסיסים, חוץ מרסיס אחד שנשאר בפנים והוא ילך איתי לכל החיים. מהרסיסים האחרים הכנתי שרשרת וטבעת שנמצאת אצל אמא שלי.
כאן מתחיל תהליך השיקום. אני לא מצליח לעשות את הדברים הבסיסיים; להתקלח, ללכת לשירותים. זו סיטואציה מורכבת לבחור צעיר בן 20. מצד אחד, אני רואה את היד שלי ומהצד השני - נשארתי בחיים. ברוך השם שזה נגמר ככה ולא גרוע יותר. אבל האם אחזור למה שהייתי? האם אחזור לעשות את התחביבים שאהבתי? עוד יום עובר. אני מצליח להזיז בעוד מילימטר את האצבע. כל טיפול של פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, אתה רואה את ההתקדמות. חצי שנה של שיקום אינטנסיבי.
עברה שנה והיום אני נמצא בשיקום, אבל רק פעם בשבוע. היום, אני מבין יותר כמה התקדמתי. את הדרך שעשיתי. אחד הדברים שעזרו לי בדרך רצופת המכשולים הזו היה לקחת קורס. כשראיתי את ההודעה על הקורס אמרתי לעצמי, "מעניין, למה לא? אני בבית, אני צריך לדאוג לעצמי, לדאוג לגוף שלי, אז למה לא להעשיר את הידע שלי ולפתח את עצמי ועל הדרך להעביר את הזמן?".
בחרתי להשתתף בקורס מכירות והשפעה במסגרת פרויקט "שווים בתעסוקה" של מפעל הפיס בשיתוף אתר "שווים", המרכז הרפואי איכילוב, חברת סיסקו, COB. אני מודה להם על הזכות הגדולה שניתנה לי לקחת חלק בפרויקט ומאוד מאמין שהיכולת לפתח את עצמך, ולהשפיע על אנשים אחרים דרך מכירות והשפעה היא חשובה מאוד – במיוחד בגילי הצעיר.
מצד אחד הסחת הדעת, לא להיות עסוק כל היום בפציעה – זה מאוד עזר. מצד שני, זה היה מאוד מעניין והייתה לי אינטרקציה עם אנשים שעברו דברים דומים לשלי: פצועים, לוחמים, מפונים, כל אחד והסיפור שלו – כשלכולם אותה המטרה.
הפקתי מהקורס הרבה דברים והפציעה באופן כללי נתנה לי המון פרופורציה. בתוך כל זה הבנתי כמה חשובה הבריאות – ושזו לא קלישאה. כמה חשובים המשפחה והחברים.
לשנה החדשה אני מאחל לעצמי רק להצליח ולנסות אתגרים חדשים. תוך כדי השיקום אתה לא תמיד רואה את המהלך הבא, ההצלחות הן מאוד קטנות. אבל היום, חזרתי להתאמן, חזרתי להתאגרף, חזרתי לעשות את הדברים שאני אוהב עם האנשים שאני אוהב ושתמכו בי במהלך הדרך.
מסתובבים בנינו המון גיבורים. אמנם לא תמיד רואים אותם, לא תמיד רואים מה הם סוחבים איתם. לפעמים יש צלקות פיזיות, לפעמים לא שמים לב במבט ראשון, לפעמים אלו צלקות נפשיות – אבל הם גיבורים. ואותם הפצועים האלו נותנים הרבה כוח ומשמעות אחד לשני.
מי שפצוע יודע שאפשר לשבור כל תקרת זכוכית. אתה לומד שאין שום דבר שיעצור אותך ואם יש חלום ומספיק אופטימיות – אפשר להגשים את הכל.
נפגעתם במלחמה? אנחנו כאן עבורכם
במסגרת פרויקט "שווים בתעסוקה", אנחנו מזמינים אתכם להירשם לקורסי ההייטק החדשים של NESS ו-InfinityLabs R&D שמוצעים עכשיו ללא תשלום, במיוחד עבור נפגעי המלחמה בגוף ובנפש. במסגרת הקורסים, המשתתפים יקבלו ליווי מקצועי וסיוע - עד להשמה.
בין הקורסים המוצעים: פיתוח תוכנה, דאופס, פיתוח אוטומציה ובדיקות ידניות ותמיכה טכנית. ההרשמה בעיצומה (מספר המשתתפים מוגבל):
הירשמו כאן לקורס פיתוח תוכנה של אינפיניטי.
הירשמו כאן לקורס דאובס של אינפיניטי.
הירשמו כאן לקורס פיתוח תוכנה של NESS .
הירשמו כאן לקורס פיתוחי אוטומציה ובדיקות של NESS.
לחצו כאן למידע על קורסים והכשרות נוספות.
חברות נוספות שרוצות לפתוח הכשרות ייעודיות במסגרת המיזם מוזמנות לפנות במייל מטה לאבישג אלבז הרוש: Avishage@tlvmc.gov.il
בשיתוף מפעל הפיס
