בשיתוף מפעל הפיס
השנה ששינתה הכל - ים מילר
כתבתה של מור גורן גבאי | צילום: עוז מועלם | עריכת תוכן: איתי חמני
הסיוט של כל לוחם קרה לי עכשיו. מה אני עושה? נפלתי מעוצמת הפגיעה. היה גל של חום ודברים נפלו מהתקרה. אני פותח את העיניים. מבין שנפצעתי קשה ביד תופס את הנשק ביד השנייה ומבין שאני פשוט חייב לעוף מכאן. מסוכן פה.
אני ים מילר, בן 21, תושב יהוד-מונסון, וזאת השנה ששינתה הכל בחיי.
לא מזמן השתחררתי משירות צבאי, אבל השנה הזו התחילה מבחינתי כסמל טירונים ביחידת האיסוף הקרבי 636 של פיקוד מרכז. בבוקר הנורא של ה-7 באוקטובר קמנו להקפצה. הבנו שגם הגזרה שלנו ביהודה ושומרון יכולה להתלקח במהרה אחרי עזה. כך עברו כמה שבועות שבהם בשיא המתיחות, בצל המלחמה, נכנסנו לג׳נין וטול-כרם ואז ירדנו לדרום.
בתפקיד שלי אני מתעסק בעיקר עם רחפנים, שהם אמצעי משמעותי מאוד במלחמה הזאת. הצמידו אותנו לכוח מחטיבת הנח״ל. לקחתי את זה עליי עם חיוך למרות שהיו חששות, כמו לכל אחד ידעתי שהפחד הכי גדול של אמא שלי הוא שארד לעזה. אמרתי לה, וגם לעצמי, שאין מה לעשות, כמו כולם זה התור שלי.
ואז הגענו לשכונת זייתון. בעומק עזה. לקראת הזריחה נכנסנו לבית חשוד והתחלנו במשימה המבצעית. הצוות שלי היה בקומת קרקע כשבחוץ מתנהל קרב עם המון יריות ופצצות של חיל האוויר. תחושת סכנה ריחפה באוויר. אתה פשוט יודע שעוד רגע יקרה משהו. אתה מרגיש את זה בעצמות. אמרתי לקצין שלי שאני מרגיש שמשהו כאן לא בסדר, שאני חושב שעדיף שנעלה למעלה. לא עברה חצי דקה והטנק שהיה מחוץ לאותו בית חטף רקטת ארפי-ג׳י, ומיד אחר כך פגע במבנה RPG נוסף. היה פיצוץ עז בכל הקומה. ההדף הפיל אותי. המחשבה הראשונה היא אני חייב לחזור הביתה, חייב לחזור הביתה בריא ושלם. עוצמת הנפילה, ההבנה שהיד נפגעה, הכל התערבב עם האדרנלין.
ביד אחת מטפלים בי וביד השנייה אני אוחז את הנשק מכוון לכיוון המדרגות. אני מחכה לפינוי והרגעים האלה מרגישים כמו נצח. חברים שלי פצועים, אנשים מדממים וצועקים מחרדה. הפינוי מביא איתו תקווה. הגיע המסוק עם צוות של יחידת החילוץ. אני רק רוצה להגיע לבית החולים. מקווה שאצליח. יש לי יד, אין לי יד, אני חוזר הביתה.
זה היה כמו סרט. על גג בית החולים באיכילוב, כל הצוות הרפואי מחכה. הייתי עדיין מפוקס וצלול. כשאנחנו נוחתים, הם מוחאים כפיים. אני פצוע כולי. הרסיסים שנכנסו ליד ריסקו לי את העצם. נכנסתי לניתוח והוציאו לי את רוב הרסיסים, חוץ מרסיס אחד שנשאר בפנים וילך איתי כל החיים. מהרסיסים האחרים הכנתי שרשרת וטבעת. את הטבעת נתתי לאמא שלי.
כאן מתחיל תהליך השיקום. אני לא מצליח לעשות את הדברים הבסיסיים; להתקלח, ללכת לשירותים. זו סיטואציה מורכבת לבחור צעיר בן 20. מצד אחד, אני רואה את המצב הגרוע של היד שלי. מצד שני נשארתי בחיים. ברוך השם שזה נגמר ככה ולא גרוע יותר. אבל האם אחזור למה שהייתי? האם אחזור לעסוק בתחביבים שאהבתי? עוד יום עובר. אני מצליח להזיז בעוד מילימטר את האצבע. כל טיפול של פיזיותרפיה, כל ריפוי בעיסוק, אתה רואה את ההתקדמות. במשך חצי שנה עברתי שיקום אינטנסיבי. כיום עברו כבר שמונה חודשים מאז הפציעה. עכשיו אני נמצא בשיקום, אבל רק פעם בשבוע. כיום אני מבין יותר כמה התקדמתי. את הדרך שעשיתי.
אחד הדברים שעזרו לי בדרך רצופת המכשולים הזו היה להשתתף בקורס מכירות והשפעה בתחום ההייטק. הקורס נערך במסגרת פרויקט ״שווים בתעסוקה״, שהחל ביוזמת מפעל הפיס ומתקיים בשיתוף אתר ״שווים״, ״ידיעות אחרונות״, המרכז הרפואי איכילוב, סיסקו ישראל, COB וקרן רש״י. כשראיתי את הפרסום על הקורס אמרתי לעצמי, ״זה מעניין. למה שלא אשתתף? אני בבית, אני צריך לדאוג לעצמי, לדאוג לגוף שלי, אז למה לא להעשיר במקביל את הידע שלי ולפתח את עצמי?״אני מודה לכל המעורבים על הזכות הגדולה שניתנה לי לקחת חלק בפרויקט. אני מאוד מאמין שהיכולת לפתח את עצמך, ולהשפיע על אנשים אחרים דרך מכירות והשפעה, היא חשובה מאוד במיוחד בגילי הצעיר.
הקורס היה עבורי הסחת דעת, לא להיות עסוק כל היום בפציעה. זה מאוד עזר. הוא היה מאוד מעניין וגם הייתה לי שם אינטרקציה עם אנשים שעברו דברים דומים לשלי: פצועים, לוחמים, מפונים, כל אחד והסיפור שלו כשלכולם אותה המטרה. הפקתי מהקורס הרבה דברים.
הפציעה נתנה לי המון פרופורציה. בתוך כל הדברים הבנתי כמה חשובה הבריאות ושזו לא קלישאה. גם כמה חשובים המשפחה והחברים. לשנה החדשה אני מאחל לעצמי לנסות אתגרים חדשים ולהצליח. תוך כדי השיקום אתה לא תמיד רואה את המהלך הבא. ההצלחות מאוד קטנות. אבל היום כבר חזרתי להתאמן, חזרתי להתאגרף, חזרתי לעשות את הדברים שאני אוהב עם האנשים שאני אוהב ושתמכו בי במהלך הדרך.
מסתובבים בינינו המון גיבורים. לא תמיד רואים אותם, לא תמיד רואים מה הם סוחבים איתם. לפעמים יש צלקות פיזיות, לפעמים אלה צלקות נפשיות אבל כולם גיבורים. הפצועים האלה נותנים הרבה כוח ומשמעות אחד לשני. מי שפצוע יודע שאפשר לשבור כל תקרת זכוכית. אתה לומד שאין שום דבר שיעצור אותך. אם יש חלום ומספיק אופטימיות אפשר להגשים את הכל.
נפגעתם במלחמה? אנחנו כאן עבורכם
במסגרת פרויקט "שווים בתעסוקה", אנחנו מזמינים אתכם להירשם לקורסי ההייטק החדשים של NESS ו-InfinityLabs R&D שמוצעים עכשיו ללא תשלום, במיוחד עבור נפגעי המלחמה בגוף ובנפש. במסגרת הקורסים, המשתתפים יקבלו ליווי מקצועי וסיוע - עד להשמה.
בין הקורסים המוצעים: פיתוח תוכנה, דאופס, פיתוח אוטומציה ובדיקות ידניות ותמיכה טכנית. ההרשמה בעיצומה (מספר המשתתפים מוגבל):
חברות נוספות שרוצות לפתוח הכשרות ייעודיות במסגרת המיזם מוזמנות לפנות במייל מטה לאבישג אלבז הרוש: Avishage@tlvmc.gov.il
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 04:28, 15.10.24
