בית התמחוי שהקים אביחי עמוסי בשדרות, נפתח לאחר יותר מחצי שנה
(צילום: ירון ברנר , תומר שונם הלוי)
למעלה מחצי שנה אחרי שבית התמחוי בשדרות, המוכר בעיר גם בשם "מסעדת שבת אחים", נסגר בשל אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת, הוא נפתח אתמול (שלישי) מחדש, לשמחתם של מנהל המקום ותושב העיר אביחי עמוסי, של המתנדבים והמתנדבות וגם של תושבי שדרות, שעבור חלקם מדובר בהצלחת חיים של ממש.
"זו בשורה טובה מאוד עבור אלו שצריכים אותנו וכבר כמה חודשים לא מפסיקים לשאול מתי בית התמחוי צפוי להיפתח מחדש", אומר עמוסי. "זו גם בשורה טובה למתנדבות ולמתנדבים שלנו שכבר מגרד להם בידיים לחזור לעשייה, אחרי שבמשך תקופה ארוכה העיר נותרה ריקה ולא היה עבור מי להגיע להתנדב".
התרומה הבריטית והחשש מהעתיד
פתיחתו מחדש של בית התמחוי הוותיק, שפועל למעלה מ-25 שנה ללא תקציב ייעודי מהעירייה ונשען בעיקר על תרומות, התאפשרה בעקבות סיוע שהעניק הארגון הבריטי JNF-UK; משלחת של הקהילה היהודית בבריטניה, שהוקמה ביוזמת הארגון, נפגשה עם עמוסי בשדרות ושמעה ממנו על פעילות בית התמחוי, כמו גם על הקריסה הנפשית שחווה בעקבות התנדבותו בזיהוי החללים במסיבת הנובה, כמייסד זק"א שדרות.
עמוסי. "מתרגש מהחזרה לפעילות"איך נוצר החיבור בינך לבין הארגון הבריטי?
עמוסי: "החיבור נוצר בדיוק לפני שנה, זמן קצר אחרי פסח. נקלענו למשבר תקציבי שמנע מאיתנו את המשך הפעילות, ובערב פסח אשתקד תלינו שלט על הדלת שבו היה כתוב: 'לקוחות יקרים, אנחנו מצטערים אבל כרגע המקום סגור עד להודעה חדשה. נמצא תקציב ונחזור בהקדם', כשהאמת העצובה היא שלא היה לנו מושג היכן נמצא תקציב והאם נשוב לפעילות.
"איכשהו כל הסיפור נודע לכם ב-ynet ופרסמתם אותו באתר, ומכאן הדרך ליצירת הקשר עם JNF הייתה קצרה מאוד - הם פנו אלינו, הרימו את הכפפה ובזכותם בית התמחוי המשיך לפעול עד שנסגר שוב במלחמה, ועכשיו הקשר התחדש כאמור".
עד כמה אתה מתרגש מהחזרה לפעילות?
"האמת היא שאני מלא בחששות, אבל החיים לימדו אותי שברוב המקרים בסוף יש לדברים נטייה להסתדר. יש הרבה אנשים טובים שעוטפים אותנו ואכפת להם מאיתנו ומבית התמחוי שאנחנו מפעילים. אנחנו זקוקים למתנדבים נוספים, ואני בטוח שהעובדה ששבנו לפעילות תזמן אותם אלינו. המחשבה הזו מרגשת אותי מאוד".
תרופה לנפש
כבר 18 שנה שעמוסי דואג לארוחות עבור משפחות נזקקות בשדרות. במקביל, הוא גם משמש כמפקד צוות זק"א שדרות ועוטף עזה. ב-7 באוקטובר ולאורך ימים רבים, הוא מצא את עצמו מתרוצץ בין זירות הטבח בעוטף, עוסק בזיהוי גופות ובסריקות אחר נעדרים.
"בשעות הבוקר של אותה שבת טיפלנו, הצוות שלי ואני, בנרצחים בשדרות. מיד אחרי שסיימנו את הטיפול בהם, עברנו לאזור הנובה וטיפלנו בנרצחים שם. משם המשכנו לאזור המשטרה בשדרות, בהמשך לקיבוצים ולכבישים שגם עליהם היו המוני גופות, ולמעשה הגענו לכל מקום שבו היו זקוקים לנו", הוא משחזר. "במשך חודשיים שלמים המשכנו לסרוק ולנקות זירות טבח במיגוניות, בקיבוצים, בחניונים ובמושבים. זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה".
אחרי חודשיים שבהן היה עסוק בטיפול בגופות ובהבאת הנרצחים לקבורה, עמוסי התחיל להרגיש איך אותן תחושות קשות שעד אז הצליח להדחיק - פורצות את החומה שבנה, ומשתלטות על נפשו. "כמו רבים ממתנדבי זק"א, גם אני התחלתי להרגיש את אותן תחושות איומות שמצביעות על פוסט-טראומה", הוא מספר.
"למזלי, הפעילות בבית התמחוי מחזקת אותי ואני אפילו אוסיף ואומר שהיא מרפאת לי את הנפש. הנתינה לאחרים והעשייה - כמובן במינון הנכון, ולא באופן אינטנסיבי מדי כי הנפש עדיין זקוקה לשקט כדי להחלים - עוזרים לי להתגבר על המראות הקשים ולא מאפשרים לי ליפול".
כמה אנשים מקבלים מכם שירות בבית התמחוי?
"אנחנו מבשלים כל יום 150 מנות חמות, בריאות ומזינות שכוללות פחמימות, חלבונים, ירקות ואפילו קינוחים. לכאן מגיעים בערך 50 איש מדי יום, ול-100 הנוספים אנחנו אורזים ארוחות ושולחים הביתה. מלבד האוכל, שניתן בהגשה עצמית ללא תשלום כמובן, אנחנו גם דואגים שתהיה כאן אווירה טובה".
במהלך השבועות האחרונים רוב תושבי העיר המפונים שבו לביתם, ומעיר רפאים - שדרות חוזרת אט-אט לסוג של שגרה במציאות של מלחמה. "באופן אישי לא עזבתי את שדרות, כך שאני לא מכיר את ההרגשה של חזרה אחרי תקופה מחוץ לבית, אבל העובדה ש-90% מהתושבים כבר חזרו לעיר משמחת מאוד", הוא אומר. "יחד עם זאת, אי אפשר שלא להבחין בטראומה של האנשים מאותה שבת וגם מהפינוי הממושך מהבית.
"בסוף המלחמה מתרחשת במרחק של ק"מ מאיתנו, ואנחנו שומעים אותה היטב גם עכשיו ולא באמת יכולים להתנתק ממנה", הוא מוסיף. "ולמרות זאת, אנחנו מחזקים אחד את השנייה, החנויות פתוחות ולאט-לאט העיר חוזרת לעצמה וכולנו מנסים לחזור לשגרת חיים נורמלית יחד איתה".
