שעת בוקר מוקדמת, בת ים, המרכז לבריאות הנפש אברבנאל. אחרי בידוק בטחוני מקיף, אני רשאי להיכנס למתחם מוקף החומות של בית החולים הפסיכיאטרי. בהתאם להוראות שקיבלתי מבעוד מועד, אני מתחיל לצעוד לכיוון מחלקת אשפוז שנסגרה זה מכבר. שם, בדירת קומונה שכדי להגיע אליה צריך לחצות שתי דלתות נפרדות (רק לאחר שדלת אחת נפתחת ונסגרת - הדלת השנייה תיפתח), אני פוגש את שובל שוורץ (19) מיוטבתה, את ליבי קליין (18) מרמת ישי, את יניב יושפה (19) מהיישוב כליל ואת זוהרה קקון (19) מנתניה - מתנדבי שנת שירות (או שי"ן-שי"נים בשמם המוכר יותר), שמורגלים כבר בסידורי האבטחה המוקפדים ומרגישים בטוחים בדירה שלהם.
הארבעה בחרו לדחות את השירות הצבאי בשנה לטובת התנדבות למען הקהילה, אלא שבמקום להתנדב בקטיף עגבניות או במתנ"ס עם ילדים, כמו רוב השי"ן-שי"נים בני גילם, הם הצטרפו לפרויקט ייחודי שהחל בשנה שעברה כסוג של פיילוט וצבר הצלחה רבה, ובמסגרתו הם מקדישים שנה שלמה להתנדבות בבית החולים הפסיכיאטרי, פועלים כחלק מהצוות הטיפולי במחלקות ומסייעים למטופלים בליווי פרטני, בשיחות אישיות ובפעילויות יזומות.
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: יניב, ליבי, שובל וזוהרה. "לצד הקושי יש תחושת סיפוק עצומה"
(צילום: אסף קמר)
"מהר מאוד הבנתי שזו לא עומדת להיות משימה פשוטה", מספרת שובל. "לוקח זמן להתרגל לאירועים המורכבים במחלקות של המבוגרים, אבל אחרי שמתרגלים, מגלים עד כמה העבודה פה מאוד משמעותית. באופן אישי יצרתי קשרים חזקים מאוד עם חלק מהמטופלים כאן, ואני מתכננת להמשיך ולבקר אותם גם אחרי שאסיים את שנת השירות".
את יומה מתחילה שובל בליווי המטופלים ממחלקת הנוער הסגורה לבית הספר שחף, הפועל בתוך בית החולים. בהמשך היא עוברת לסייע במחלקת המבוגרים, ובערב היא חוזרת למחלקת הנוער. "בשעות הערב אין צוות טיפולי במחלקות, רק אחים, כך שהמטרה שלי בזמן הזה היא ליצור איתם קשרים ולהעסיק אותם".
יש מטופל או מטופלת שאת מרגישה שהצלחת לסייע להם באופן מיוחד?
שובל: "יש נערה אחת שהגיעה למחלקה עם פגיעות עצמיות חמורות. בהתחלה היא הייתה מאוד צינית וסגורה, אבל לאט-לאט היא התחילה להיפתח ולדבר איתי. בכל ערב היינו יושבות ומדברות, והיא הייתה משתפת אותי במה שעובר עליה. הרגשתי שאני באמת מצליחה לעזור לה, ושבזכות השיחות שלנו היא מבינה שהיא לא לבד".
"הקושי המרכזי שלי בהתחלה היה להיחשף למצבם הקשה של המטופלים, אבל עם הזמן למדתי איך לגשת אליהם ולדבר איתם באופן שמרגיע אותם ועוזר להם", משתפת ליבי, שבדומה לשובל גם היא מספרת על מקרה שבו אחד מהמטופלים - נער שנחשב מופנם במיוחד ונמנע משיחות עם אנשי הצוות ועם שאר המטופלים - נקשר אליה והפך אותה לאשת סודו.
"באחד הימים ישבתי איתו בחוץ, ופתאום הוא התחיל לדבר ולשתף במה שעובר עליו", היא משחזרת. "מאז יש לנו קשר מיוחד, והוא אפילו נותן לי 'כיף' כשאני עוברת לידו. אלו בדיוק הרגעים הקטנים שמוכיחים שלמרות כל העבודה המורכבת והלא-פשוטה - זה שווה את זה".
ליבי קליין: "בחודשים שאני כאן למדתי להתמודד עם לא מעט מצבים קשים, ולמצוא דרכים להרגיע את המטופלים. זה לא פשוט, בטח לא בהתחלה כשאין ניסיון, אבל אחרי כמה זמן כשאת מצליחה לסייע למטופלים - התחושה היא מספקת מאוד"
בשעות הבוקר ליבי מתנדבת במחלקת הנשים הכרוניות, מחלקה שבה המטופלות שוהות במשך תקופת זמן ממושכת. המחלקה, כמו מחלקות נוספות במרכז הרפואי, סובלת ממחסור באנשי צוות, וליבי מסייעת שם בעיקר בקידום פעילויות יצירה עבור המטופלות, ולפי הצורך גם מעניקה להן אוזן קשבת וכתף תומכת. בשעות הערב היא עוברת לסייע במחלקה "הפעילה", זו שבה נמצאות מטופלות שנכנסות ויוצאות מאשפוז, וגם במחלקת הנוער.
"לגור בתוך מרכז פסיכיאטרי סגור זו חוויה שונה ומאתגרת, אבל גם אליה מתרגלים בסוף", היא מוסיפה. "בחודשים שאני כאן למדתי להתמודד עם לא מעט מצבים קשים, ולמצוא דרכים להרגיע את המטופלים. זה לא פשוט, בטח לא בהתחלה כשאין ניסיון, אבל אחרי כמה זמן, כשאת מצליחה לסייע למטופלים, התחושה היא מספקת מאוד".
סיירת מטכ"ל של השי"ן-שי"ן
עבור כל מי שלא זכה להיחשף לפעילות המופלאה של השי"ן-שי"ן לאורך עשרות שנות התנדבות, נציין כי שנת שירות היא תקופה של התנדבות בקהילה המיועדת לצעירים לפני גיוסם לצה"ל. במהלך שנה זו המתנדבים עובדים במגוון תחומים חברתיים, חינוכיים וקהילתיים, מתוך מטרה לתרום לחברה ולהתפתח ברמה האישית.
המתנדבים משתלבים בפרויקטים מגוונים, ביניהם עבודה עם ילדים ונוער בסיכון, סיוע לקשישים, חינוך בלתי פורמלי וחקלאות. שנת השירות מאפשרת לצעירים לחוות חוויות משמעותיות, לפתח כישורים חברתיים ומקצועיים ולהרחיב את אופקיהם.
נוכח האתגרים הרבים הניצבים בפני השי"ן-שי"נים במהלך התנדבותם באברבנאל - החל מתהליך המיון הארוך והמקצועי שהם עוברים כדי להתקבל לשנת השירות במרכז הרפואי, ועד לאירועים שעימם הם מתבקשים להתמודד במסגרת פעילותם במחלקות השונות - אפשר בהחלט לכנות את שנת השירות בבית החולים הפסיכיאטרי "סיירת מטכ"ל של השי"ן-שי"ן בתנועה הקיבוצית".
מה גרם לכם לבחור להתנדב דווקא במרכז פסיכיאטרי?
יניב: "כבר מילדות חוויתי את עולם טיפול הנפש דרך העיניים של מטופלים שהיו קרובים אליי, ועניין אותי להתמקד בתחום הנפש ולנסות לסייע למי שזקוקים לכך. כששמעתי על האופציה להתנדב באברבנאל, מיד ידעתי שזה המקום המתאים בשבילי לשנה הזאת.
"עוד לפני שהתחלתי את הפעילות כאן ידעתי שמדובר במקום מאתגר גם נפשית וגם פיזית, ושכנראה שאפגוש כאן אנשים שנמצאים במצבים לא פשוטים", הוא מוסיף. "אני משובץ במחלקות הסגורות, ובמקביל מפעיל את חדר היצירה ומנסה להקים קבוצות תמיכה ושיח למטופלים. לא תמיד הכול הולך חלק, אבל אני לא מתייאש, בעיקר בגלל שאני יודע עד כמה הפעולות האלו יכולות לשפר את האווירה במחלקות ולהרגיע את המטופלים".
זוהרה: "בהתחלה בכלל לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בשנת שירות, והתלבטתי בין כמה תחומים שונים. כשגיליתי את האפשרות להתנדב באברבנאל היא תפסה אותי מיד, והיה לי ברור שזה המקום שבו אני רוצה להיות בשנה הזאת. אין ספק שהעבודה עם הנערים היא מאתגרת מאוד, וכל יום כאן הוא שונה וכולל בתוכו הרבה מאוד חוויות מיוחדות. ולצד כל הקושי, יש רגעים שבהם אני מרגישה שאנחנו מצליחים לייצר שינוי אמיתי בחיים של המטופלים, במיוחד של בני הנוער, וזאת תחושת סיפוק אדירה".
שובל: "תמיד רציתי להתנדב במקום שיאתגר אותי, מה גם שבעבר עסקתי בכל מה שנוגע לנוער בסיכון ותחום הפסיכולוגיה מרתק אותי. כשהתעניינתי באופציות לשנת שירות, נתקלתי באפשרות להתנדב בבית חולים פסיכיאטרי - ומיד ידעתי שזה הכיוון שאליו אני שואפת להגיע בשנה הזאת. מלבד העזרה למטופלים, זו גם הזדמנות עבורי ללמוד על תחום הנפש ולהתמודד עם אתגר אמיתי".
ליבי: "ברגע שבו החלטתי לדחות את הגיוס ולצאת לשנת שירות, היה לי ברור שאני רוצה להתנדב במקום מאתגר. בגלל שאני מתעניינת בפסיכולוגיה ובכל מה שקשור לנפש האדם, התנדבות בבית חולים פסיכיאטרי הייתה נראית לי כמו מקום שיתאים לי ושאוכל להועיל בו, במיוחד שאני מרגישה שיש כאן צורך אמיתי בעזרה".
את מרגישה שאת מצליחה לסייע כמו שהיית רוצה?
ליבי: "לרוב כן, וגם אם לפעמים לוקח זמן להבחין בשינוי - אין ספק שהוא קורה ושהוא שם. אני מרגישה את זה במיוחד במחלקת הנוער, כשאני מנסה לרכך את חוויית האשפוז שלהם ולהפוך את בית החולים לפחות מפחיד ומבלבל עבורם".
יניב: "נתקלתי לא פעם במקרים של אלימות והתקפי זעם, בעיקר במחלקת הנוער, והאופן שבו אנשי הצוות תומכים ומרגיעים באופן מקצועי כל כך הוא מרשים מאוד, ואני לומד מהם איך לפעול בסיטואציות מהסוג הזה. אנחנו מרגישים חלק משמעותי מהמערכת הטיפולית במרכז, וכך גם מתייחסים אלינו".
3 צפייה בגלריה
במחלקה שנסגרה בתוך המרכז הרפואי, מאחורי שתי דלתות כפולות, נמצאת הדירה של השי"ן-שי"נים
(צילום: אסף קמר)
השי"ן-שי"נים מלווים באופן שוטף על ידי צוות מטעם בית החולים והתנועה הקיבוצית המעניק להם תמיכה והדרכה לאורך כל השנה. לצד ההדרכות שבשוטף, המתנדבים מקבלים גם הדרכה מקצועית מצד אנשי הצוות הטיפולי בבית החולים, המתדרכים אותם בנוגע לכל מטופל במחלקה שבה הם פועלים. בנוסף, כל אחד מהם מקבל הדרכה אישית שבועית מעובד סוציאלי ופסיכיאטר העובדים במקום, והם משתתפים בחוגי פסיכודרמה קבוצתיים הפועלים במרכז הרפואי.
איך ההורים והחברים הקרובים מגיבים לבחירה שלכם?
שובל: "ההורים שלי היו בהלם בהתחלה, אבל הם הם מבינים שאני רוצה לעשות משהו משמעותי ומאתגר, והם גאים ותומכים בי. גם המערכת המקצועית בבית החולים עוזרת מאוד".
ליבי: "ההורים שלי מאוד גאים בי. הם מבינים שזה לא פשוט, אבל סומכים עליי שאני יכולה להתמודד עם זה".
יניב: "אצלי ההורים צוחקים ואומרים שזה כאילו שאני מאושפז בעצמי, אבל הם תומכים ומעריכים את הבחירה שלי. זה מקום מאתגר מאוד, אבל אנחנו לומדים כאן המון על עצמנו ועל היכולת שלנו להתמודד עם מצבים קשים".
לפתוח את מרכזי הנפש בפני הקהילה
בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל נוסד בשנת 1944, ונקרא על שמו של הרופא והפילוסוף היהודי דון יצחק אברבנאל. המוסד נחשב לאחד הוותיקים והמרכזיים בתחום בריאות הנפש בארץ. הוא מציע מגוון רחב של שירותים פסיכיאטריים למטופלים מכל הגילים, כולל אשפוז מלא, טיפולים אמבולטוריים וטיפולי יום.
פרופ' יובל מלמד, מנהל המרכז הרפואי ומי שיזם את הפרויקט המבורך של שילוב שי"ן-שי"נים בבית החולים, מספר כי את ההשראה לפרויקט קיבל דרך בתו הצעירה: "הכרתי את נושא השי"ן-שי"נים דרך הבת שלי שהתנדבה בהוסטל לילדים בצפון, ומאוד התרשמתי מהפעילות שלה שם. המתנדבים האלו הם אמנם צעירים בגילם, אבל יחד עם זה הם בעלי נפש בוגרת ואינטליגנציה רגשית מרשימה", הוא אומר, "אז חשבתי לעצמי, למה בעצם שלא נשתף פעולה עם התנועה הקיבוצית, וננסה להכניס את השי"ן-שי"נים גם למרכז לבריאות הנפש? אומר את האמת, היו חששות בתחילת הדרך, אבל אנחנו מאוד גאים בשיתוף הפעולה הזה ומעוניינים לקדם את הפרויקט עם גופים נוספים, כמו למשל עם מתנדבות השירות הלאומי שיצטרפו אלינו כבר בשנה הבאה.
"זה לא מובן מאליו להכניס מתנדבים צעירים לתחום בריאות הנפש, וכמובן שאנחנו נזהרים מאוד ולא מכניסים אותם לכל המחלקות", הוא מוסיף. "במחלקות שהם כן נמצאים, מרגש לראות את הקשרים שנוצרו בינם לבין המטופלים, שללא ספק החיבור עם אנשים צעירים ונמרצים עושה להם רק טוב ומעניק להם אופטימיות מסוימת, כזו שלא פעם נשכחת במצבים מורכבים, ודאי כשנמצאים באשפוז בבית חולים".
מעיין בראל: "חיפשנו אנשים עם גמישות מחשבתית, כי החיים במרכז הם מאוד דינמיים ועלול לקרות מצב שבו המתנדבים יתכננו פעילויות ליום שלם, ומבחינתם הכול מסודר ומתוקתק, אבל כשהם ייכנסו למחלקה הם יגלו שהמטופלים לא במצב שמאפשר להם להשתתף בפעילויות - וכל מה שתוכנן לאותו יום יתבטל"
מעיין בראל, נציגת ההנהלה של הפרויקט, מצטרפת לשיחה ומספרת על תהליך המיון המוקפד שעוברים המתנדבים טרם קבלתם לשנת השירות במרכז: "לא היה קל לגייס מתנדבים לבית החולים. הקושי המרכזי נבע מכך שהיינו צריכים קודם כל להבין עם עצמנו מי מתאים לפה ומסוגל יהיה להתמודד עם מצבים לא פשוטים שקורים במחלקות הסגורות, וכן לגור בתוך בית החולים עצמו. זאת פעם ראשונה שמבצעים מהלך כזה, והיה לנו חשוב שהוא יהיה מושלם כי בסוף מדובר כאן בחיים של אנשים".
איזה סוג של אנשים חיפשתם?
מעיין: "אנשים עם גמישות מחשבתית. החיים במרכז הם מאוד דינמיים, ועלול לקרות מצב שבו המתנדבים תכננו פעילויות ליום שלם, אבל כשהם ייכנסו למחלקה הם יגלו שהמטופלים לא במצב שמאפשר להם להשתתף בפעילויות - וכל מה שתוכנן לאותו יום יתבטל.
"המתנדבים צריכים גם להיות בעלי מוכנות לשתף ולהתייעץ", היא מוסיפה. "יש אנשים שהנטייה שלהם היא להתמודד עם קושי לבדם, ובמקום הזה אי אפשר להיות בלי להתייעץ, להיעזר ולשתף אנשי מקצוע. זה אלמנט מאוד משמעותי כדי לצלוח את השהייה במרכז. מובן שנדרש גם חוסן נפשי. במילים אחרות, לא כל אחד מתאים לפה, ומי שמעוניין להתנדב כאן צריך להיות כזה שלא נבהל בקלות, ומוכן לקבל שינויים גם אם הם לא נוחים או פחות נעימים לו".
מהי החשיבות של השי"ן-שי"נים בתוך המערכת ועבור המטופלים?
"יש להם תפקיד מיוחד, שאין אותו לאף אחד מחברי הצוות במרכז. למעשה, הם לא אנשי טיפול והם גם לא חברים - הם משהו באמצע. התפקיד שלהם הוא לא לשאול את המטופלים אם הם נטלו את התרופות כמו הצוות הרפואי, ומצד שני הם גם לא אלו שמתפקידם לשאול אם יש מחשבות לפגיעה עצמית. התפקיד של המתנדבים הוא לעשות דברים נעימים עם המטופלים, להיות אלו שלמטופלים כיף להיות איתם ולחבר אותם לעולם שבחוץ".
עם סיום הריאיון אנחנו מוזמנים לסיור קצר באחת המחלקות הסגורות במרכז, ומקבלים הצצה למערכת הקשרים המורכבת ולקושי העצום שכוללת התנדבות בתוך בית חולים פסיכיאטרי.
קשה שלא למלא את הלב בהמון גאווה והערכה לאחר המפגש המסקרן עם הצעירים שבחרו במסלול יוצא דופן ולא פשוט, ומבצעים זאת מתוך תחושת שליחות ורצון לסייע לאלו שנחשבים לא פעם לשקופים בעיני החברה. חוויותיהם של המתנדבים באברבנאל, כפי שהם חשפו אותן בפנינו, מוכיחות את המשמעות, החשיבות והצורך של תמיכה נפשית במטופלים, ומציבות דוגמה למתנדבים נוספים המחפשים פעילות מאתגרת ומשמעותית בשנת השירות שלהם.
