בשבוע החינוך שצוין בחודש מאי האחרון, שרה קפלוק עלתה על הבמה בטקס "אוסקר החינוך הירושלמי", ובידיים רועדות ועיניים דומעות לחצה ידיים לאנשי מינהל החינוך העירוני בעיר, שבחרו בה כתומכת ההוראה המצטיינת לשנה זו. "שמעתי על הטקס הזה לפני שמונה שנים, אבל לא תיארתי לעצמי שיום אחד אמצא את עצמי משתתפת בו", היא מספרת, "וכשאנשי המינהל הגיעו לבית הספר והודיעו לי שבחרו בי להיות מצטיינת, התרגשתי מאוד. זו זכות לקבל את הפרס הזה, והידיעה שמעריכים את עבודתי חיממה את לבי".
ההערכה על עבודתה ומחיאות הכפיים הרמות להן זכתה מצד הקהל וחבר השופטים בטקס ריגשו אותה מאוד, בפרט השנה, לאחר שבינואר האחרון בנה, הדר ז"ל, לוחם מילואים בגדוד 8208 בחטיבה 261 (חטיבת המילואים של בה"ד 1) נפל במהלך הלחימה ברצועת עזה. בן 23 היה במותו.
"אני מודה מעומק לבי למנהלת בית הספר, לצוות הנפלא ולהורי התלמידים, שבחרו בי לקבלת הפרס", אומרת שרה בהתרגשות. "תודה גם למשפחתי, לחבריי לעבודה שהגיעו והיו איתי בטקס ולמארגני הטקס, על אזכור מרגש של בני הדר היקר ז"ל. רגעים כאלו מעניקים לי סיפוק וכוחות להמשך נתינה, יחד עם רצון להתמקצע עוד בעבודה עם התלמידים הנפלאים שלומדים בבית הספר".
"למדתי הוראה מתקנת כדי לעזור לילדים מנודים"
בבית הספר "אילנות" שבירושלים, אליו שרה הצטרפה לפני כעשור, מתחנכים תלמידים בני 21-6 עם נכויות פיזיות ולקויות מורכבות. "בבית הספר פגשתי צוות מורים מדהימים לצד צוות פרא-רפואי מגוון של קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטיות, מרפאות בעיסוק, הידרותרפיות ומורות ומורים לחינוך גופני. כולם מומחים בעבודתם", היא מספרת. "שמחתי לגלות גם שמאחורי העשייה החינוכית עומדת האמונה כי לכל תלמיד, עם ועל אף המגבלה שעמה הוא מתמודד - עומדת הזכות והחובה לניהול עצמי, בחירה והשפעה על חייו ועל סביבתו, כמובן כל אחד בהתאם ליכולתו".
את ההחלטה להצטרף דווקא לתחום החינוך המיוחד, קיבלה שרה בעקבות הקשיים הלימודיים עמם התמודדו ילדים שלמדו יחד עם ילדיה בבתי הספר, והרגישו דחויים בשל כך. "כבר בתקופת השירות הצבאי שלי, הבנתי את הכוח הטמון באנשי חינוך והיה לי ברור שארצה לעסוק בתחום הזה בדרך כזו או אחרת", היא משחזרת. "אחרי שפגשתי תלמידים שמתקשים בלימודים וסובלים מקשיים חברתיים, החלטתי להירשם ללימודי תואר ראשון בהוראה מתקנת לתלמידים מתקשים ודחויים חברתית, על מנת לקבל כלים להעצמה שלהם".
6 צפייה בגלריה
שרה ומשפחתה עם הדר ז"ל (שני משמאל). "לא חשב פעמיים לפני שיצא מהבית להילחם"
(צילום: באדיבות המשפחה)
איזה ילד הדר היה?
"הוא היה ילד שובב, טוב לב ובעל חוש צדק מפותח מאוד", מתארת שרה בגעגוע, "הוא הדריך בצופים, התגייס לחטיבת גבעתי כלוחם, היה מפקד כיתה וסמל מחלקה. הוא תמיד ראה קודם כל את טובת חניכיו בתנועה והחיילים שתחת פיקודו, והשקיע רבות בגיבוש החברתי ביניהם. אם היה מזהה חניך או חייל שאינו מעורב ונשאר בצד, היה פורס עליו חסות ודואג לשלב אותו יחד עם שאר החבר'ה. וכשהרגיש שהמחלקה שלו מקופחת, הוא היה 'נלחם' בקצינים.
"בכל מקום שאליו היה מגיע, הדר מיד היה מחפש חברה", היא מוסיפה, "ביציאות מהצבא היה נפגש עם כמה שיותר חברים: מבית הספר, מהשכונה, מהצופים ומהצבא. למרות השירות הצבאי המפרך, כשיצא לשבתות או לחופשות בחגים, הוא היה מסוגל לנסוע לארבעה מקומות ביום אחד רק כדי לראות עוד חברים".
"ביקשתי שיחבקו ולא ישאלו שאלות"
שבוע לפני תחילת המלחמה הדר חזר מטיול ארוך במזרח אליו יצא יחד עם גיל, אחיו הבכור. מלבדם, לשרה ולבעלה יש גם שתי בנות - מאיה ונועה. "גם אחרי שהשתחרר מהשירות הצבאי, הדר המשיך בדרכו המיוחדת ונגע בחיים של אנשים רבים", היא אומרת.
"בטיול בדרום אמריקה הוא התחבר למטיילים ישראלים וגם לתיירים ממדינות אחרות, ובשלושת החודשים שבהם עבד כמאבטח בשגרירות ישראל בניו דלהי - הוא עזר לכל מטייל ישראלי שעבר שם. גיל הצטרף מיד כשהדר סיים את עבודתו בשגרירות, והם טיילו יחד בהודו ובסרי לנקה. את ערב ראש השנה האחרון הם חגגו בבית חב"ד בסרי לנקה", היא נזכרת בעצב.
6 צפייה בגלריה
הדר ז"ל בעת השליחות בניו דלהי מטעם משרד הביטחון. "נגע בנפשו של כל מי שפגש בדרך"
(צילום: באדיבות המשפחה)
ב-7 באוקטובר, מיד כשהבין מה קורה, הדר לא חשב פעמיים, התארגן ויצא מהבית כדי להצטרף ליחידת המילואים שלו. אחרי שבוע של סריקות לגילוי גופות ווידוא שאין מחבלים באזור, היחידה התמקמה בבסיס כיסופים שבעוטף, והדר וחבריו עסקו בעיקר בשמירות ובסיורים במרחב.
"בחודש ינואר המחלקה של הדר הצטרפה לפעילות של חישוף אזור הגדר - פעולה שהתבטאה בעיקר בהריסת בתים שנבנו קרוב לגבול", היא מספרת. "ב-22 בינואר, במהלך פעולה לפיצוץ שכונה שלמה, בזמן שהדר והמחלקה אבטחו בית ממולכד וממנו הגנו על מחלקה אחרת שכבשה בית נוסף - הגיחה חוליה של מחבלים ממנהרה, וירתה שני RPG; אחד פגע בטנק והרג שני חיילים, והשני כנראה פגע באחד המטענים שהיו בתוך הבית והוא קרס על החיילים שהיו בתוכו, ביניהם היה גם הדר. יחד עמו נפלו 20 חיילים נוספים - 13 חברים מהמחלקה שבה שירת, חמישה חיילי פלוגת הנדסה ושני החיילים שהיו בטנק".
6 צפייה בגלריה
משמאל לימין: ניקולס ברגר ז"ל, לידור מיכאל (היחיד מהצוות ששרד את אסון המבנים), הדר קפלוק ז"ל, סדריק גרין ז"ל וישראל סוקול ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
עם כל הקושי, האובדן וההתמודדות עם השכול, שרה החליטה לחזור לעבודתה כסייעת שבועיים לאחר נפילת בנה. "אחרי ימים ארוכים של כאב עצום, יש רצון לסגור את הלב ולא לחוש דבר", היא מתארת בכאב, "אולם אני יודעת שעלינו כמשפחה להמשיך להרגיש, לאהוב ולנוע בלב פתוח. לנתב את האהבה ולהיות הכוח המניע, להאמין בטוב ולאחוז בתקווה".
איך הייתה החזרה לבית הספר?
"החזרה הייתה מורכבת. בזכות יועצת בית הספר והתמיכה של כל ההנהלה, הצלחתי לאסוף כוחות לחזרה. בקשתי המאתגרת הייתה שכל הצוות המקסים והאוהב של 'אילנות' - שהיה ברגע הכי קשה בהלוויה ולאורך השבעה הגיע, חיבק, והקשיב לכל הסיפורים של החברים המקסימים שפקדו את ביתנו - רק יחייכו, יעניקו חיבוק ויעטפו, וכל זאת ללא שאלות. הבטחתי שאשתף בהמשך".
ואיך הגיבו אלייך התלמידים?
"הצוות הנגיש עבורם את המקרה ברגישות רבה והם ידעו שבני נהרג. הם הכינו לי ברכות מחממות לב באמצעות לוחות התקשורת שלהם, וריגשו אותי מאוד. היה חשוב לי להגיע לכיתה למרות העצב והכאב, ולהמשיך להיות שם עבורם".
6 צפייה בגלריה
שרה בעת טיול שנתי עם החניכים. "היה לי חשוב להמשיך להיות שם עבורם"
(צילום: באדיבות המשפחה)
6 צפייה בגלריה
עם התלמידים לאחר חזרתה לעבודה. "הנגישו להם את המקרה ברגישות רבה"
(צילום: באדיבות המשפחה)
לשאלה איך היא רואה את העתיד, עונה שרה כי בין המטרות שלה לשנה הקרובה היא רוצה לסיים את התואר השני אותו התחילה לאחרונה, ולהמשיך לתרום לקהילה. "בחודשים האחרונים הצטרפתי לעמותת 'כנפי דרור' (עמותה המניעה קהילות לפעול נגד חרם והדרה חברתית - א"ה), והשאיפה שלי היא להתנדב כמוקדנית לפניות של ילדים מוחרמים ודחויים".
למה בחרת להתנדב דווקא בעמותה הזו?
"לזכרו של הדר. הוא היה איש של אנשים, ניחן בנתינה אין סופית ללא תמורה ותמיד דאג לשילובם של אלה שנתקלו בקושי או בבדידות. המטרה שלי היא להמשיך לצעוד בדרכו ולאורו".
