שנת הלימודים הראשונה של יואב, צעיר על הרצף, במכינה הקדם-צבאית לוותה בהמון חששות ובלא מעט אתגרים. הערכנו שיתקשה לשרוד את השנה במכינה עד לסיומה. יואב בררן באוכל ובעיקר אוכל מזון "לבן", וגם המרחק מהבית התגלה כאתגר משמעותי עבורו. אבל המוטיבציה הגבוהה שלו לצלוח את הקשיים ולסיים את השנה, בשילוב ההתגייסות של המכינה ושל הוריו, הוכיחו כי אין דבר העומד בפני הרצון.
בניסיון להעניק מענה הולם לבררנות במזון, המכינה דאגה להציב מקרר קטן בחדרו של יואב והוריו התגייסו למלא אותו באוכל שהוא אוהב ורגיל לאכול בביתו. כדי לאפשר לו הסתגלות מותאמת, בשבועות הראשונים שלו במכינה נוכחותו הייתה הדרגתית והוא קיבל ליווי והדרכה צמודים של אשת מקצוע מטעם תוכנית "שיבולים", שמטרתה לאפשר השתתפות של צעירים עם מוגבלויות במכינות הקדם צבאיות. יואב צלח את תקופת ההסתגלות, הצליח להתגבר על החששות הרבים, סיים את שנת המכינה בהצלחה רבה ואת שירותו הצבאי סיים כמצטיין זרוע הים.
הסיפור של יואב הוא אחד מיני סיפורים רבים של בני נוער עם מוגבלויות שמצליחים להשתלב בהצלחה במכינות הקדם-צבאיות, ובהמשך גם לשרת בצבא בתפקידים משמעותיים. לצד המוטיבציה הגדולה של החניכים, שותפה להצלחה גם תוכנית "שיבולים" שהוקמה בשנת 2017 כתכנית פיילוט של ארגון "ג'וינט" ישראל בשותפות רחבה של משרדי ממשלה, קרנות הביטוח הלאומי וקרנות פילנטרופיות אחרות במטרה לאפשר השתתפות של צעירים עם מוגבלויות במכינות הקדם צבאיות. ב-2021, עברה התכנית להטמעה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים לאחר חמש שנות פיילוט ובליווי מחקר מלווה שאישר את אפקטיביות התכנית.
לאורך כל שנות הפעילות, מופעלת התכנית על ידי מועצת המכינות הקדם צבאיות עם השתתפות של כ-50 חניכים בשנה הפזורים במכינות השונות בכל רחבי הארץ (כלליות ותורניות) ומעל 250 בוגרים. רובם הגדול של הבוגרים, מעל 90 אחוז, השתלבו בשירות צבאי בגיוס רגיל או בהתנדבות לתפקידים משמעותיים - מתוכם שבעה קצינים וקצינות, שתי מצטיינות נשיא ועוד רבים עם תעודות הצטיינות שונות בזרועות וביחידות שונות בצבא. משנה לשנה אנחנו רואים עלייה משמעותית בביקוש לתכנית על ידי צעירים עם מוגבלות, ואחוזי נשירה נמוכים מאוד במהלך שנת המכינה.
כסא גלגלים ייעודי לשטח
המכינות הקדם צבאיות מקדמות מנהיגות, מעורבות חברתית ואזרחית ושירות משמעותי בצבא, לכאורה לא משהו שאמור לאתגר משמעותית אנשים עם מוגבלויות שמעוניינים להשתלב במכינה. הרוב המוחלט של אותם חניכים משתלבים בכל הפעילויות יחד עם יתר המכיניסטים, אבל כשהמסגרת האינטנסיבית הולכת יחד עם חיי חברה צפופים, לימודים ולא מעט טיולים מאתגרים - אפשר רק לשער שיהיו כמה חסמים שיעמדו בפניהם ובפני צוות המכינה.
ההתמודדות עם האתגרים השונים חייבה אותנו לבנות מודל עבודה שמתייחס ודורש מהחניך עצמו, מצוות המכינה ומשאר החניכים לבצע התאמות שונות על מנת שיותר אנשים יוכלו להשתתף במכינה. זה נשמע פשוט אולם בפועל דורש ליווי, הדרכה והכשרות על ידי אנשי מקצוע וארגונים מומחים לצוותים השונים, שחסרים את הידע והכלים לבצע את ההתאמות השונות. כל העבודה נעשית באופן פרטני מול כל חניך, ונתפרת עבורו "חליפה" שנותנת מענה להתאמות להן הוא זקוק.
רומי, חניכה כבדת שמיעה, התקשתה להיות שותפה פעילה בשיחות קבוצתיות בהן כמה חניכים מדברים בו-זמנית. אז מצאנו פתרון - כל חניך מדבר בתורו ואסור להיכנס לדבריו. זו הייתה השנה בה תרבות הדיון במכינה הייתה הכי טובה מכל המחזורים
רומי, בוגרת התכנית כבדת שמיעה, נרשמה באופן עצמאי למכינה בשנה הראשונה לתכנית. כבר בתחילת השנה החלו לעלות קשיים: רומי התקשתה להיות שותפה פעילה בשיחות קבוצתיות בהן כמה חניכים מדברים בו-זמנית (מכשירי שמיעה לא מאפשרים סינון של רעשים). אז מצאנו פתרון - כל חניך מדבר בתורו ואסור להיכנס לדבריו. נשמע פשוט ומובן מאליו? אז זהו, שלא ממש. מדובר בצעד שדרש מהחניכים לשנות הרגלים שהושרשו בהם במשך שנים. באופן לא מפתיע, זו הייתה השנה בה תרבות הדיון במכינה הייתה הכי טובה נכל המחזורים.
ואיך צעירים שמתניידים בכסא גלגלים וזקוקים לטיפול סיעודי, ישתתפו במכינות עם מבנים שרובם ישנים ולא מונגשים? בעזרת תמיכה של הקרן "לפיתוח שירותים לנכים" של הביטוח הלאומי, ביצענו לפני כשלוש שנים פרויקט הנגשה ברמות שונות במכינות גליל עליון, מיתרים לכיש, עז שלמה, חביבה רייק, קשת יהודה, עין פרת, רבין, חנתון, בינ"ה והעמ"ק - מה שמאפשר נגישות לחניכים שזקוקים לה.
ההתמודדות עם הצורך בנגישות לא מסתיים במרחב הלימודי, וממשיך גם בטיולי השטח: באחד המחזורים הראשונים בתכנית, השתתף חניך עם שיתוק מוחין שעבר שנה מאוד משמעותית באחת מהמכינות של הקרביים המורעלים. בפגישת ההיכרות איתו ועם הוריו, כשעלה נושא אתגר ההליכה בטיולים, הציע אביו ברצינות גמורה להביא חמור עליו בנו ירכב. הנוכחים בחדר צחקו, אבל במבט לאחור זו אולי אחת המוטיבציות שלנו בתכנית לאורך השנים: כמעט הכול אפשרי אם יש את הרצון והחשיבה מחוץ לקופסה. אגב, אותו חניך שאת הטיולים המאתגרים במכינה עשה עם טרקר (כסא גלגלים ייעודי לשטח), סיים את השירות הצבאי כקצין באגף המבצעים באחת מיחידות המודיעין.
האתגר הגדול: אינטראקציה חברתית
לצד האתגרים הפיזיים עמם מתמודדים אנשים עם מוגבלויות במסגרת שדורשת גם יכולת פיזית, יש עוד סוג של מכשול נפוץ מאוד והרבה יותר קשה לפיצוח. השונות בצורת החשיבה של צעירים על הרצף, שמייצרת פער מהסביבה במיוחד בתחום החברתי, היא אחד האתגרים הגדולים לאורך השנים.
לפער הזה פנים רבות ומגוונות, והוא מתבטא בצורות שונות באינטראקציה החברתית. למשל, מה עושים כשחניך מתקשה ליזום שיחה? מה עושים כשחניכה מפרשת סיטואציה דרך צורת חשיבה ייחודית? ומה יעשה חניך שקופא במצב בו מקפיצים את החניכים לטיול לא מתוכנן בשש בבוקר? מסתבר שלכל דבר יש פתרון, ושעם קצת יצירתיות והכנה - הכול אפשרי.
במסגרת כל כך אינטנסיבית, אין מנוס אלא לספר לשאר החניכים על השונות והקשיים עמם חניכי התכנית מתמודדים ולבקש מהם הבנה, סובלנות ועזרה. החניך מצדו, יבקש מהקבוצה לפנות אליו כשהוא מתקשה. החניכה תבקש שיאירו ויתווכו לה את הבנת הסיטואציה ולחניך שקפא יספרו על הטיול ערב מראש, והוא מצדו יתחייב שלא לספר לשאר החניכים ואף יצטרף לצוות המכינה כדי להעיר את חבריו בבוקר.
למרות סיפורי ההצלחה הרבים לא הכול ורוד ולאורך השנים היו גם מקרים פחות מוצלחים, אותם למדנו כחלק מבניית מודל העבודה שלנו. אחד מהקריטריונים העיקריים להצלחה, ואולי העיקרי שבהם, הוא שיתוף פעולה מלא של חניך התכנית עם צוות התכנית והמכינה. הרי בסוף, כל מגבלה מתבטאת בפער תפקודי כלשהו מהסביבה, וכדי לגשר על הפער הזה חייב החניך להכיר במצב, להציג אותו בפני הסביבה ולדעת מה לבקש על מנת לצמצם ולהתגבר על הפער שקיים.
אחד מהמקרים בהם שיתוף הפעולה הזה לא התקיים הוא זה שהתרחש לפני שנה, כשחניך התכנית סירב לשתף את חבריו לחדר באתגרים עימם הוא מתמודד. מכיוון שלא נעשתה עבודה לצמצום הפער, עם הזמן הוא הפך למתח והוביל לקונפליקטים עם חברי החדר עד למצב בו לא ניתן היה לגשר בין החניכים והוא נאלץ לעזוב את המכינה.
מקרה נוסף הוא של חניכה כבדת שמיעה, שבחרה בניגוד להמלצות שלנו ללכת למכינה הפועלת במבנה ישן מאוד ללא הנגשה אקוסטית - כזה שגם לחניכים ללא לקות שמיעה קשה לשמוע את הדיונים שמתנהלים בו - שנאלצה להתמודד במהלך השנה עם מצבים רבים בהם הייתה מנותקת מדיונים או משיחות קבוצתיות.
במסגרת כל כך אינטנסיבית, אין מנוס אלא לספר לשאר החניכים על הקשיים עמם חניכי התכנית מתמודדים ולבקש מהם הבנה, סובלנות ועזרה. החניך מצדו, יבקש מהקבוצה לפנות אליו כשהוא מתקשה. החניכה תבקש שיתווכו לה את הבנת הסיטואציה ולחניך שקפא יספרו על הטיול ערב מראש, והוא יתחייב שלא לספר לשאר החניכים
ולמרות האתגרים הרבים, אם בתחילת הדרך היינו צריכים להסביר לצוותים במכינות מדוע חשוב שישתתפו חניכים עם מוגבלויות, בשנים האחרונות מבקשים יותר ויותר צוותים לקבל למכינה חניכים מהתכנית. ואם אפשר, אז שיהיה חניך בכל שלוחה. ואת ההבנה הזאת רצוי ואפשר ליישם בכל מסגרת אחרת, ובכלל בחיים. כי בני אדם הם שונים ומגוונים ולכולם מקום וחשיבות בפסיפס האנושי.
את כל הליווי והמעטפת הזו מעניקים אנשים יקרים שהתכנית בליבם, ובמימון מלא של משרד הרווחה שהגדיר את התכנית כפורצת דרך בתחומה.
זאב סלע, עו"ס ומנהל ידע, עובד בתכנית "שיבולים" מאז הקמתה בשנת 2017. בתפקידו הראשון ריכז את תחום פיתוח הידע ובניית ההכשרות בתכנית, ומנהל אותה בשלוש השנים האחרונות.
