בשיתוף "פתחון לב"
חייו של מרום זמיר מטירת־הכרמל לא היו קלים. זמיר (22) גדל בבית עם אב שאינו כשיר לעבוד, אם שהינה נכת צה"ל ושני אחים המאובחנים על הרצף. הוא עבר בילדותו חרם שהותיר אותו מצולק נפשית, אובחן עם אפילפסיה והתמודד עם משברים ואתגרים רבים – אבל מפגש אחד, בתוכנית אחת, היה ההתחלה של דרך שגרמה לו לפרוץ את הגבולות של עצמו, לשגשג ולהצליח.
"הייתי ילד שקוף", מתאר זמיר, "בבית הספר היסודי היו מתעללים בי. חמישה ילדים היו מנסים בקביעות לשרוף לי את היד עם מצית, מתנהגים אליי בבריונות. החבר היחיד שהיה לי התאבד מול העיניים שלי והחברים לשכבה האשימו אותי. עברתי ילדות לא פשוטה וזה נשאר איתי לכל החיים".
החרם הקשה שעבר בכיתה ו' גרם לו לחפש תחום שיוביל בו – והוא מצא את המפלט בכדורגל. "הגעתי לעולם הכדורגל כי הבנתי שאני חייב לעשות שינוי", הוא מספר, "הסיבה המרכזית שבגללה עשו עליי חרם היא כי הייתי עם עודף משקל, ורציתי לעשות ספורט כדי לרזות. עם הזמן הפכתי להיות ממש טוב בזה ושיחקתי כנער בליגה בכירה". חייו החדשים קרסו ברגע אחד כאשר שחקן יריב קפץ עליו בפראות וגרם לו לקרע ברצועה ולשבר בקרסול. הוא התבשר שלא יוכל לחזור ולשחק, ונקלע שוב למשבר. "עד שסוף סוף מצאתי משהו שאני טוב בו – הוא נלקח ממני", הוא נזכר בכאב.
כשהרגיש שהוא נופל שוב, הוא הוזמן להשתתף ב"תוכנית 7" של ארגון "פתחון לב", המלווה צעירים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית בתיכון, בצבא ובאזרחות, מעצימה ומכשירה אותם להפוך למנהיגים. כשהוא מגובס ברגלו הגיע זמיר למפגש הראשון של התוכנית ופגש את המנחה שתלווה אותו בשבע השנים הבאות במה שכיום הוא מגדיר כ"תהליך משנה חיים". לדבריו, "כבר בשיחה הראשונה איתה הבנתי שיש אור בקצה המנהרה".
מרום הצליח לסיים את התיכון עם בגרות מלאה, למד הנדסת מכונות ולמרות ההתמודדות עם התקפי אפילפסיה שירת בצה"ל בתפקיד משמעותי. כיום הוא עובד במכירות וחולם לעסוק בתחום טיפול הנפש ולסייע לילדים ונערים שנמצאים במצב שבו הוא היה בעבר: "לעשות טוב לאחרים, בכל מקום שאפשר", הוא מדגיש.
לצידו של מרום יושב אלי כהן, מנכ"ל ארגון "פתחון לב". הוא שומע את דבריו – ומתרגש. "לא הרבה ילדים בני 22 יודעים להגיד מה הם רוצים לעשות בחיים", אומר כהן למרום, "מבחינתי, זו התגשמות החזון שלנו. מטרת הפרויקט הזה היא לאפשר לנערים ונערות מנעד רחב יותר של אפשרויות. לראות מישהו שיודע לפרוץ מהרקע שממנו בא, זה מרגש".
כילד שגדל בלוד, כהן יודע על מה הוא מדבר. "בילדותי, במקומות שבהם הסתובבתי, ראיתי הרבה דברים מאתגרים: משפחות שמתקשות לשרוד, אנשים שהתעסקו בפשע. אבל גם ראיתי שאפשר לפרוץ את המעגל הזה – בתנאי שיש מישהו שמאמין בך ומלווה אותך", הוא מספר, ומוסיף: "בחרתי להביא את 'תוכנית 7' לבית הספר שבו אני למדתי. אני מציע גם לך, מרום, להוביל בעתיד קבוצה כזו, ודרך זה להשפיע על המון ילדים ומתבגרים".
מרום משתף שאזר אומץ ולפני כמה ימים ביקר בבית הספר היסודי שלו – זה שבו עבר את ההתעללויות. "פגשתי את המורה שלי, שעדיין מלמד שם", סיפר, "הוא יצא מהכיתה וחיבק אותי חיבוק גדול".
"פתחון לב" מוכר בציבור כארגון המחלק חבילות מזון למשפחות נזקקות, כמו גם בגדים, כלי בית וחפצים אחרים שהכרחיים להישרדות יומיומית. אולם כפי שכהן למד כבר בילדותו, כדי להוציא אנשים ממעגל העוני ולצמצם פערים נדרשת תוכנית תהליכית וארוכת טווח. "תוכנית 7", שהינה חלק מהמפעל החינוכי "לגעת באופק" של הארגון, מאפשרת לחניכים לחלום, לשאוף, להאמין ולצמוח. "התוכנית פועלת ברחבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל במטרה לפתוח מרחב גדול יותר של אפשרויות עבור משתתפיה ולקדם מוביליות חברתית", מסביר כהן, "אנו מודעים לכך שאם מנווטים את בני הנוער בשלב שבו הם מגבשים את זהותם, ערכיהם ואופיים, זה יכול להשפיע רבות על מצבם הסוציו־אקונומי העתידי. לכן, התוכנית פרוסה לאורך שבע שנים, ונמצאת בצמתים החשובים ביותר של המתבגרים בעיצוב עתידם, האישי והמקצועי: שלוש שנים בתיכון, שלוש שנים במהלך השירות הצבאי והלאומי, ושנה אחת בתקופת האזרחות".
כמו במקרה של מרום, התוכנית מסייעת לבני ובנות הנוער לסיים 12 שנות לימוד בהצלחה ולרוב עם תעודת בגרות מלאה, להתגייס לשירות צבאי משמעותי ולהשתלב בשוק העבודה או בלימודים אקדמיים. המספרים מדברים בעד עצמם: בשנה החולפת נשרו מבתי הספר רק 0.2% ממשתתפיה לעומת נשירה של 1.2% ברמה הארצית; 98% סיימו עם 12 שנות לימוד, 76% היו זכאים לתעודת בגרות (בהשוואה ל־74% בכלל המדינה); 98% התגייסו לשירות צבאי או לאומי.
"אנחנו נוגעים ב'פתחון לב' בהרבה תחומים", מסביר כהן, "למעשה, אנחנו מציעים מרחב של טיפול שמתחיל בסיוע הומניטרי, חומרי, כמו אוכל, וממשיך בפעילויות חינוכיות שנועדו להבטיח את היכולת להגיע למקומות יותר טובים". עבורו זו סגירת מעגל: את הדברים שהפריעו לו כילד, הוא מסוגל היום לפתור עבור אחרים. כשהייתי צעיר חשבתי שלאוכלוסייה עם מעט הזדמנויות אין סיכוי לנצח, שהבעיות שלה בלתי פתירות", הוא מספר, "רק כשהגעתי לקורס הקצינים בצבא הבנתי שאפשר אחרת, זו לא גזירת גורל. אמנם יש תהליך שמקשה, שגורם להסללה, אבל יש גם דרכים לשנות את המצב. לגדול במקום כמו לוד זה לחשוב שאתה פחות טוב וזה מייצר חוסר מסוגלות. הסיבה שהגעתי ל'פתחון לב' היא כדי לייצר שינוי בקנה מידה גדול בדיוק בדבר הזה".
מבחינת כהן, וזו אג'נדה שהנחיל גם בארגון, שבירת מעגל העוני בישראל לא מתחילה ונגמרת בסלי מזון. יתרה מכך, כהן מתעקש ש"'פתחון לב' הוא לא ארגון של חלוקת מזון. הסיוע ההומניטרי שהארגון מעניק מדי שבוע ל־160 אלף אזרחים שנמצאים במעגל העוני הוא רק שלב ראשון בתהליך ארוך טווח. המטרה היא להביא לכך שבשלב כלשהו אותה משפחה נזקקת לא תצטרך להיתמך על ידי אף אחד, לא על ידי 'פתחון לב' ולא על ידי המדינה, אלא תעמוד בזכות עצמה".
מרום מסכם עם מסר חשוב: "אני מקווה שהתוכנית תעזור לעוד אנשים כמו שהיא עזרה לי. התמיכה שלה עוזרת לך לזכור שאתה לא לבד בעולם. היום אני בן אדם אחר. ברור לי שאם הייתי נופל לבור באותה תקופה והם לא היו שם כדי להוציא אותי ממנו, סביר להניח שלא הייתי מי שאני היום".
גם כהן מסכם: "מרום הוא הוכחה לכך שבתהליך נכון אפשר להגיע למקסימום היכולות שלך. כדי שזה יקרה, כל אחד מאיתנו צריך לראות איך הוא יכול להיות מעורב: בתמיכה, באמונה, בהתנדבות, בתרומה. כל אחד בדרך שלו. אם כל אחד ייקח על עצמו דבר אחר קטן, אני מאמין שנצליח לייצר שינוי חברתי, לעשות מהפכה עמוקה, כזאת שבאמת תורגש".
בשיתוף "פתחון לב"
