ב-7 באוקטובר שמואל להב איבד ארבעה מבני משפחתו בכפר עזה; ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין ובנו ניצן, ואת נטע אפשטיין וסבתו, בילה אפשטיין. "אופיר היה בנו של בן דודי", מספר להב. "הוא היה בכיתת הכוננות של כפר עזה ובין הנרצחים הראשונים בקיבוץ. התבשרנו על נפילתו כבר באותו יום".
חודש ימים לאחר מתקפת הטרור הרצחנית, להב הבין שהדרך היחידה עבורו להשתקם ולקום מתוך השבר העצום היא באמצעות סיוע לאחרים. "הגעתי למחלקת השיקום בתל השומר במטרה לחלק מזון ללוחמים הפצועים המאושפזים שם", הוא מספר. "יצרתי איתם קשרי ידידות מופלאים ועשיתי כמיטב יכולתי לעודד אותם ואת הוריהם, שבשלב הזה היו פחות אופטימיים מילדיהם".
מחזירים את התקווה לפצועי המלחמה
בתוך זמן קצר להב בן ה-74, אב לשלושה וסב לחמישה, הפך לבן בית במחלקה השיקומית. עד כדי כך שבימים אלו הוא מוביל קמפיין של גיוס המונים לרכישת אופני יד לטובת שיקום הלוחמים אותם פגש במחלקה.
"מנהל מחלקת השיקום שאף להחזיר את הלוחמים הפצועים לפעילות ספורטיבית מהר ככול האפשר. בשם המטרה החשובה הזו הוקם ארגון 'אופני יד לנכים' אותו מוביל איש ההייטק צפריר חקלאי", אומר להב. "צפריר חשף בפניי את הצורך באופני יד ספורטיביים עבור לוחמים שנפצעו, איבדו יד או רגל, וכעת נמנעת מהם היכולת לעשות ספורט".
כל זה הספיק ללהב כדי להצטרף לפרויקט ולהקים קמפיין גיוס המונים לרכישת אופני יד לטובת השיקום הנפשי והפיזי של הלוחמים אותם פגש במחלקת השיקום. "כרגע המטרה של האופניים היא שיקומית בלבד ולא לשם תחרות, אבל בעתיד, כך לפחות אני מאמין, לא מעט ישראלים ייצגו אותנו באולימפיאדות הנכים הבינלאומיות".
איך אופני היד מסייעים בשיקום?
"ברמה הפיזית הם מאפשרים להם לבצע פעילות ספורטיבית אתגרית, לחזור לתנועה ולשליטה בגוף. ברמה הנפשית, זו הדרך לסייע להם לחזור לעצמם אחרי החוויה המטלטלת שעברו, להעניק להם תקווה לעתיד ולהפיח בהם חיות. הרכיבה מאפשרת להם גם להתנער מתחושת חוסר האונים שאופפת אותם ברגעים הקשים של הפציעה והשיקום שלאחריה, וגם מהתסכול שמלווה רבים מהם אחרי שאיבר מגופם נקטע".
ספר קצת על הלוחמים שפגשת בשיקום.
"ישנם שלושה שהתחברתי אליהם במיוחד: הראשון נפצע בהתפוצצות מטען חבלה במהלך לחימה אינטנסיבית בבית חאנון. הלוחם השני נפצע תחת אש כבדה כשהוקפץ להציל את תושבי הקיבוצים, ובמשך למעלה מחודש היה מורדם ומונשם והתנדנד בין חיים למוות. הלוחם השלישי נפצע קשה כתוצאה מרימונים שהושלכו עליו ועל הצוות שלו, תוך כדי שעסקו בפינוי אזרחים מהקיבוצים. שלושתם נותרו משותקים ברגליהם.
"לא פשוט להשתקם מאירועים ומפציעות כאלה, אבל העשייה והחזרה לספורט מעניקה מוטיבציה ללוחמים להתקדם קדימה ולהתמקד בשיקום באופן הכי טוב שהם יכולים", מוסיף להב.
"ב-7 באוקטובר הוקפצתי לדרום יחד עם היחידה", מספר ע' (30), קצין לוחם ביחידה מובחרת שאיבד את רגלו במהלך הקרבות בעזה. "במשך שבועיים ניהלנו קרבות קשים בבית חאנון, עד שנתקלנו במטען חבלה שהתפוצץ ופגע בי. לבית החולים הגעתי כשרגלי הימנית קטועה, הגוף מלא ברסיסים, רגל שמאל מרוסקת ויד ימין שבורה.
עד פציעתו, ע' הרבה לשחק כדורעף ולרוץ למרחקים ארוכים. "במחלקת השיקום נחשפתי לראשונה לאופני היד, והתאהבתי", הוא אומר. "בעזרתם אני מצליח לטייל, להעלות דופק ולהזיע כמו שצריך".
בדומה לע', גם י' (20), לוחם בחטיבת הצנחנים שנפצע קשה מירי שפגע בבטנו, ברגלו ובעמוד השדרה - נחשף לאופני היד לראשונה רק במחלקת השיקום. "כמעט שלושה חודשים שכבתי בטיפול נמרץ ועברתי מניתוח לניתוח, ממש רכבת הרים שדוהרת בין חיים למוות", הוא משתף. "מאז שנחשפתי לאופני היד אני מצליח לטייל בחופשיות בשטח, משהו שהיה חסר לי מאוד. אין ספק שהשימוש בהם מאתגר ודורש כוח פיזי, אבל הוא גם מאפשר לי לחוש עצמאות ומעניק לי תקווה וגם גאווה על כך שאני מצליח".
א', מפקד בחטיבת גבעתי שב-7 באוקטובר הובהל לבית החולים עם פציעה רב-מערכתית שהותירה אותו משותק בשתי רגליו, מוסיף כי "אופני היד מאפשרים לי את החופש והעצמאות שלא הרגשתי מאז שנפצעתי, וההרגשה הזו ממלאת אותי בהיבט הפיזי והנפשי".
"מקום להתמודד עם החוויות הקשות מהשבי"
ההתנדבות אינה זרה עבור להב; עם סיום שירותו הצבאי כלוחם שייטת, הוא הקים את יחידת "ילת"ם (יחידה למשימות תת-מימיות המיועדת למשימות צלילה מקצועית, חבלה וסילוק פצצות ימי - ג"ג), הכשיר קורסים ולוחמים ותרם רבות לצבא מניסיונו האישי ומהידע הרב שצבר לאורך שנותיו כלוחם בחיל הים.
בהמשך הוא למד חינוך אנתרופוסופי במרכז הסמינרים שבקיבוץ הרדוף, וכן הפעלת קבוצות עם צרכים מיוחדים בווינגייט, ובמשך שנים רבות עסק בהובלת מסעות בארץ ובחו"ל עבור אנשים עם מוגבלויות.
ואם כל זה לא מספיק, לאורך השנים להב מתנדב להדריך קבוצות של אנשים עם ליקויי ראייה ב"שביל ישראל", וב-2014 הוא אף הדריך אותם בפסגת הרי האנפורנה בנפאל. לפני כמה שנים הוא הקים קבוצה נוספת לאנשים עם ליקויי ראייה, עמה הוא נפגש מדי שבוע להליכות ספורטיביות, זאת בנוסף לטיולים החודשיים ברחבי הארץ שהוא יוזם ומדריך.
ציפור קטנה לחשה לי שיש מקום נוסף שבו אתה מתנדב, ורלוונטי מאוד בימים אלו.
"כן, לצערי זה נכון. אני מתנדב בעמותת 'ערים בלילה', המופעלת על ידי 'בית הלוחם' של פדויי השבי המצרי והסורי ממלחמת יום כיפור. משנת 2010, שש פעמים בשנה, אני יוצא איתם למסעות של שלושה ימים בארץ. בנוסף, פעם בשבוע אנחנו מקיימים פגישות קבוצתיות".
הם מסכימים להיחשף בפניך?
"כשצועדים ב'שביל ישראל', אין ברירה אלא לדבר ולהוציא את כל מה ש'יושב' על הנפש. אז כן, אנשים נפתחים ומשתפים באירועים הקשים שעברו עליהם בשבי, ודרך כך הם גם מצליחים לעבד את אותם אירועים שבעבר לא היה נהוג לדבר עליהם, בטח לא כמו שמדברים עליהם היום".
לתרומה עבור רכישת אופני יד ספורטיביים לטובת נכי צה"ל שנפצעו במלחמה - לחצו על הלינק
