מי שעבר ביום חמישי שעבר ברחוב רוקח ברמת גן, ודאי חשב לעצמו שהוא נקלע למועדון גולף בריטי כשחבורת מבוגרים לבושים בלבן שיחקה עם כדור על דשא מוריק. מבט מקרוב היה מגלה כי לא מדובר בגולף וגם השחקנים התנהלו קצת אחרת כשאחזו בכתף של חברם או אחזו ידיים לפני הזריקה. הכירו בבקשה את מועדון כדורת דשא לעיוורים שיש רק ארבעה כמותו בארץ: קרית אונו, רעננה, חיפה ורמת גן.
צפו במשחק כדורת דשא לעיוורים:
כדורת דשא הוא משחק אנגלי שמטרתו גלגול כדורים א-סמטריים במטרה לקרבם לכדור קטן ('קיטי'). הכדור בגודל עשרה סנטימטר, ומעוצב באופן לא סימטרי כך שגלגולו לעבר המטרה דורש מיומנות, ריכוז ודיוק. "המשחק משוחק גם על ידי שחקנים רואים והוא אומץ למעשה על ידי העיוורים, בגלל האופי שלו שדורש טכניקה ודיוק על פני חוזק ומהירות שקיימים בדרך כלל בענפי ספורט אחרים", מסביר המאמן אברהם הרשקוביץ מיהוד.
איציק ברנס המשמש כיו"ר עמותת כדורת דשא לעיוורים, משחזר: "התחלנו לראשונה לשחק בשנת 1989. החבר'ה העיוורים התחילו לשחק וראו שהם מאוד נהנים. זה ספורט באוויר הפתוח שמשלב טקטיקה ויש גם הרבה שיתופי פעולה עם שחקנים רואים, כך שבשיא הגענו ל-52 שחקנים עיוורים וכבדי ראייה. אנחנו לוקחים חלק בתחרויות בינלאומיות בהם העיוורים מגיעים להישגים יפים. השיא היה באולימפיאדת הנכים באטלנטה שם תמי כרמלי מחיפה ואנוכי, הגענו למדליית ארד. בשנת 2005 זכינו באליפות העולם ומדליית כסף שלקחתי ליחידים".
על הדשא ברמת גן האווירה נפלאה. זהו טורניר, מהיחידים בשנה, בו משחקים עיוורים נגד רואים ולא אחת קורה שעיוורים נותנים פייט לרואים ואף מנצחים אותם. המשחק מתנהל כך שלכל עיוור צמוד מאמן או מאמנת שמתנדב לשם כך. "כל מאמן צריך להכיר את הניואנסים של המאומן שלו", מסביר הרשקוביץ.
"החיבור בין המאמן לשחקן חשוב. ההכוונה נעשית על ידי מחיאת כף, הוראות בעל פה וכן תנועת כף הרגל של המאמן. יש גם דרגות של ראייה כך שיש כאלו שרק רואים למטרים ספורים אז במקרה כזה יהיה אפשר לכוון בעזרת חוט שנמתח על הקרקע או אחיזה של הידיים", הוא מרחיב. "בגלל שלא מדובר בכדור רגיל דרושה טכניקה כי הכדור נע על המגרש במסלול אליפטי כך שאנו מורים לשחקנים 'להוסיף משקל או להפחית'. לעיוורים יש גם חוש שישי שהם מפתחים שמפצה אותם על אובדן הראיה שכולל דמיון תלת ממדי ורגישות לצלילים וקולות".
אסתר יוגב, מנהלת מועדון כדורת דשא לעיוורים בקרית אונו, מסכמת: "המאמן הוא העיניים של העיוור ובכל פעם המאמן מתקן את השחקן ואומר לו כמה מטרים חסרים לו כדי להגיע לכדור. זה גם תלוי בניסיון של השחקן, הטורניר הזה מוקדש לאסי נרונסקי שייסדה את כדורת הדשא לעיוורים ואף יזמה את המשחק השנתי בין עיוורים לרואים, וכך כל שנה במשך 30 שנים אנו עורכים לזכרה את המשחק, שמייצר הנאה ושיתוף פעולה מיוחד סביב ספורט עם או בלי מוגבלות".