אביבי,
איך שקיבלנו את הבשורה השחורה באוקטובר ישר התיישבתי לכתוב לך. בכלל לא ידעתי אם אקריא או אשתף, אבל היה לי ברור שמאדון-עולם כמוך אני חייבת להיפרד במילים.
לאורך החצי השנה האחרונה זכינו לפגוש אנשים שמכירים אותך מכל הזמנים, מהיום שנולדת, מהילדות, מהצבא, מהעבודה, כאלה שמכירים כל שערה על ראשך וכל נים בגופך אבל אני, אני בסך הכל רציתי לספר לכולם קצת על אביב שאני הכרתי.
איפה בכלל מתחילים?
אם אני צריכה משפט אחד לתאר אותך הוא יהיה - תראה לי את המחסן שלך ואראה לך מי אתה. כזה היית, אביבי, ממש כמו מחסן ההפתעות שלך. איש שיש בו הכל מהכל, שכל אחד יכול למצוא בו משהו שיתאים בדיוק בשבילו, אחד כזה שכל מי שתשאל יגיד לך ״הוא היה החבר הכי טוב שלי״.
ואתה יודע איך זה - בדרך כלל אומרים רק דברים טובים על המת, גם אם הוא היה מחטיא פה ושם עם איזה שקר קטן או מעשה רע, אבל אצלך אביבי, אין שביב של רע, זו האמת. היית כולך לב אחד מדהים. תמיד מחכה עם חיבוק ענקי, כזה שמקיף את כל כולך, כזה שנותן ביטחון, עם החיוך המופלא הזה, שהיה ממש חלק מתווי הפנים שלך. לפעמים אני חושבת שאולי לא יכלת אחרת. פיזית, אני חושבת שיכולת רק לחייך. את ההוכחה הסופית קיבלנו כאשר מכל הקעקועים שאפשר היה לעשות בערב של שכרות בתאילנד בחרת לעשות דווקא סמיילי על הבוהן.
היית הלב של החבורה הזו וביחד עם חלי הייתם האבא ואמא שלנו, עוד הרבה לפני שהייתם אבא ואמא של עומריקו ורני המתוקים. הייתם אלה שבאים לספר להם להם הכל. אלה שתמיד מתאספים אצלם למפגשי איחוד מרגשים
היית הלב של החבורה הזו וביחד עם חלי הייתם האבא ואמא שלנו, עוד הרבה לפני שהייתם אבא ואמא של עומריקו ורני המתוקים. הייתם אלה שבאים לספר להם להם הכל. אלה שתמיד מתאספים אצלם למפגשי איחוד מרגשים. אלה שבכל פעם שהצטרפה לחבר'ה בחורה חדשה, מביאים אותה אליכם קודם, לרכך את הנחיתה בחבורה. אלה שבאים לספר להם ראשונים על הצעת נישואים שנרקחת, היריון חדש שהוא עדיין סוד כמוס או שנייה לפני שבונים בית.
כמה כיף לי שזכיתי שתהיה חלק מהחיים שלי. כמה כיף לי שיש לי חוויות משותפות איתך, שחלקנו אהבות גדולות בחיים, כמו אוכל טוב, ומוזיקה מעולה, ואפילו כמה חופשות שיזכרו לעולמי עד.
איזה איש משפחה היית, אביבי. איזה אבא היית, איזה חבר היית. משקיע בכולם כאילו היו כל עולמך, מגדול עד קטן. תמיד עוזר, תמיד שואל, תמיד מתעניין, תמיד נמצא שם לכל דבר וגם יודע תמיד בדיוק איך לפתור כל בעיה. לא פלא שגם בפעם האחרונה שהגעת למפלסים, בשישי שלפני השבת הארורה, גם אז זה היה כדי לתת לסהר במתנה את עגלת העץ המדהימה שחורשת עכשיו את המדרכות.
נשארנו כאן עם חור בלב בצורה שלך ועם כמה הבטחות חשובות: אנחנו מבטיחים לחשוב עליך כל פעם שנאכל צ׳וריסו של הכלבו. מבטיחים להמשיך לשתות ערק לכבודך. מבטיחים להיות שם בשביל חלי, עומר-קל-וחומר ורנקי לנצח נצחים, לנסות לחייך חיוך ענקי כמו שלך גם כשקשה
עכשיו אנחנו כבר שבעה חודשים בלעדיך.
אחרי הלוויה, שבעה, 30, קעקוע משותף לכל האוהבים שלך, אירוע יום הולדת לזכרך, ויין וערק, ושיר מדהים שנכתב עליך אבל עדיין איך זה הגיוני? איך זה הגיוני שבכל התמונות אתה כל כך חי ואתה לא כאן?
נשארנו כאן עם חור בלב בצורה שלך ועם כמה הבטחות חשובות: אנחנו מבטיחים לחשוב עליך כל פעם שנאכל צ׳וריסו של הכלבו. מבטיחים להמשיך לשתות ערק לכבודך. מבטיחים להיות שם בשביל חלי, עומר-קל-וחומר ורנקי לנצח נצחים, לנסות לחייך חיוך ענקי כמו שלך גם כשקשה, רק כדי שנהיה קצת אביבי בעצמנו, ואולי גם, פעם ב, אפילו לקחת איזו שכטה מנרגילה.
אבל ביבוש, שום דבר לא פורח, ונשאר לנו רק להמשיך להתגעגע אליך ולאהוב אותך לעולמי עד.
שונטי, עמרי וסהר יעקב
* * *
שיראל מנדס יעקב מקיבוץ מפלסים היא מנהלת משרד הפרסום 'דרומה' הפועל מקיבוץ ניר עם. חברה הטוב אביב ברעם, היה מפיק טכני ועבד עם המוזיקאים המובילים בארץ. ב-7 באוקטובר הצטרף אל חבריו בכיתת הכוננות של קיבוץ כפר עזה, נלחם, הציל חיים, אך נפגע ונהרג. ימים אחדים נחשב נעדר, עד שגופתו נמצאה. בן 33 במותו. השאיר אחריו רעיה, חלי, בן, עומר, ובת, רני.
.