(צילום: אסף חן)
"יש לנו משימה לאומית ואחריות הדדית", כתב רס"ן יעקב נדלין ז"ל לחייליו, ימים ספורים לפני שנפל. המילים הללו, של מי שעלה ארצה בגפו כדי לשרת את המדינה - מהדהדות כעת חזק מתמיד, כשעמותת "לובי המיליון" מובילה מיזם ראשון מסוגו להנצחת זכרם של החיילים ואנשי כוחות הביטחון העולים שנפלו במלחמה.
"למרבה הצער, העולים זוכים להנצחה פחותה משמעותית בהשוואה לאחרים", מסבירים בעמותה. "זוהי חובתנו ומשימתנו לתקן את חוסר האיזון הזה".
7 צפייה בגלריה
רס"ן יעקב נדלין ז"ל (ימין למעלה), רס"ב יקיר בלוכמן ז"ל (ימין למטה) וסמ"ר ברהנו קאסיה ז"ל. חלמו לחיות כיהודים בארץ ישראל
למעלה מ-70 חיילים ואנשי כוחות ביטחון עולים נפלו במלחמת "חרבות ברזל". רובם עזבו מאחור משפחה, חברים וחיים שלמים כדי להגיע לישראל, להתגייס ולהגן על המדינה - ושילמו על כך בחייהם. ביוזמת העמותה, התקיים השבוע לראשונה אירוע הוקרה והנצחה מיוחד לזכרם בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר הסוכנות היהודית דורון אלמוג ושר העלייה והקליטה אופיר סופר.
אלקס ריף, מנכ"לית "לובי המיליון": "כחלק מסיפור המלחמה הלאומי-ציוני שעוד ייכתב בדפי ההיסטוריה, אנחנו כאן כדי לדאוג שהסיפורים של החיילים ואנשי הביטחון העולים שנפלו במלחמה לא יישכחו, ויהיו חלק בלתי נפרד מהנרטיב הישראלי".
"חלום שהתחיל בגיל עשר"
סיפורו של רס"ן נדלין ז"ל מתחיל הרחק מישראל, בקזחסטן. "לעלות לארץ ישראל היה החלום של יעקב עוד כשהיה בן 10", מספרת אלמנתו מעיין נדלין. "למרות שאביו היה יהודי ואמו לא, ובבית לא הייתה דת דומיננטית, הייתה נגיעה של יהדות לאורך כל ילדותו. הוא היה הולך עם אחותו לפעילות של הסוכנות היהודית בקזחסטן, ומאוד התלהב והתרשם ממה שראה שם".
איך התבטא החלום הזה בילדותו?
"אחותו סיפרה שהוא היה שואל אותה איך מגהצים ומבשלים. הוא אמר 'אני צריך לדעת לעשות הכול, כי לא יהיה מי שיעשה בשבילי'. בגיל 15 כבר היה יכול לעלות דרך תכנית נעל"ה, אבל כששאלו אותו בריאיון 'מה תעשה בלי אמא?', הוא פרץ בבכי והרגיש שהוא עדיין לא בשל לזה".
אבל החלום לא נגוז. בגיל 17 יעקב עלה דרך תכנית סל"ה. הוא הגיע לכפר העולים ניצנה, למד עברית במשך שנה, ומיד התגייס. "היה לו ברור שהוא יהיה לוחם", אומרת מעיין. "חשוב להבין שזה לא פשוט - בתור עולה, לחיות בלי הורים ולחזור הביתה אחרי חודש לבית ריק. אבל יעקב לא ראה בזה קושי אלא אתגר".
איך התפתח השירות הצבאי שלו?
"הייתה לו מוטיבציה מדהימה. הוא התגייס לגדוד 'דוכיפת' בכפיר, יצא לקורס מ"כים, אחר כך לקורס קצינים, ובהמשך גם לקורס קציני כושר קרבי. למרות שעל פי ההלכה הוא לא היה יהודי, הוא עבר גיור דרך קורס 'נתיב' בצבא. אני הכרתי אותו כבר כאדם דתי".
המסירות של יעקב המשיכה גם בשירות המילואים שלו. הוא צבר עשרות ימי מילואים עוד לפני ה-7 באוקטובר, ובשנה האחרונה לחייו מונה לסמ"פ. כשפרצה המלחמה, היה באמצע קורס מ"פים שבו היה אמור להתכונן להחליף את המ"פ שלו. הקורס הוקפא עם תחילת הלחימה. לאחר נפילתו, הועלה יעקב לדרגת רב-סרן. את התעודה קיבלו אשתו וילדיו.
יעקב נפל ב-13 באוקטובר מירי כוחותינו. איך את מתמודדת עם הנסיבות הטראגיות?
"אני חושבת על זה לא מעט", היא עונה בעצב. "פגשתי את כל מי שהיה מעורב באירוע, כולל החיילים שירו בטעות. נוצרו בי רגשות מורכבים, אבל מבינים. בסופו של דבר, כולם נקראו להגן עלינו. הם עשו את המיטב, אבל טעויות קורות. גם אם נחקור ונמצא אשמים - זה לא ישנה את המצב. אני בוחרת שלא להתמקד בכעס. יש הרבה עצב ותסכול, אבל לא כעס".
7 צפייה בגלריה
רס"ן יעקב נדלין ז"ל עם משפחתו. "ילדים בגיל הזה לא אמורים לאבד אבא"
(צילום: באדיבות המשפחה)
מה את יכולה לספר עליו?
"יעקב היה אדם רחב לב. כל מי שפגש אותו הרגיש את החותם הייחודי שהשאיר - החיוך, הנועם. הייתה לו דרך ארץ ורצון לתת ולהתנדב, והוא גם היה מקצועי מאוד בתחומו כמהנדס מכונות. הוא היה איש נטול אגו, תמיד אדיב, תמיד זוכר להגיד תודה".
איך הילדים מתמודדים?
"יש לנו ארבעה - אביתר בן 12 וחצי, יהלי בת 9 וחצי, נוגה בת 7 ונטע בת 3. ההתמודדות שונה אצל כל אחד. אני משתדלת לשמור על שמחה בבית, ויחד אנחנו מוצאים דרכים לזכור את יעקב. ילדים בגיל כזה לא אמורים לאבד אבא, אבל יש בנו גם גאווה - כי אנחנו יודעים שהוא יצא להגן על הארץ".
ימים ספורים לפני נפילתו, יעקב כתב מכתב אחרון לחייליו החוששים: "אנחנו האנשים הנכונים, במקום הנכון ובזמן הנכון". "אני יודעת", אומרת מעיין, "שכשכתב 'אנחנו', הוא התכוון לכל עם ישראל. יש לנו משימה לאומית ואחריות הדדית".
"הוא יצא להציל, למרות הסכנה"
"מי שחווה אנטישמיות וחי בגולה, יודע כמה משמעותי זה לחיות בלי לפחד להגיד שאתה יהודי", אומרת רותם בלוכמן, אלמנתו של רב סמל בכיר יקיר בלוכמן ז"ל. יקיר, שעלה מרוסיה עם אמו ואחיו, שירת כמפקד צוות בילוש בתחנת שגב שלום. ב-7 באוקטובר, למרות שהיה אמור להיות ביום חופש, התייצב מיד כששמע על המתקפה.
"הם עשו מספר סבבים, נכנסו ויצאו, חילצו אנשים מהמסיבה ומקיבוץ רעים", מספרת רותם. "בכניסה האחרונה פגע בהם טיל והוא נהרג במקום. הוא לא היה במבצע כלשהו - פשוט ראה שצריך עזרה ויצא לעזור, למרות שידע שהוא נכנס לסכנה שוב ושוב".
7 צפייה בגלריה
רותם בלוכמן עם יקיר ז"ל. "לא נלחם על האדמה, אלא על האנשים שחיים פה"
(צילום: באדיבות המשפחה)
לך וליקיר יצא מדי פעם לדבר על תחושת השליחות שליוותה את שירותו בכוחות הביטחון?
"בהחלט. יקיר לא רק נלחם על האדמה, הוא נלחם בעיקר בשביל האנשים שחיים פה. באותה שבת הוא יצא להציל כמה שיותר בני אדם לא רק בגלל שהוא היה עולה או בגלל עם ישראל, הוא יצא כדי להגן על אנשים שבאותו רגע היו חסרי אונים ונזקקו לעזרתו".
נפל ביום הולדתו ה-22
סמ"ר ברהנו קאסיה ז"ל עלה מאתיופיה בגיל תשע. "ברהנו עלה לארץ מתוך מטרה אמיתית לשרת את המדינה ולחיות בה כיהודי", מספרת אחותו, אביטל אשטיה. "לקח לו זמן להתקבל לסיירת גבעתי, אבל הוא נלחם על זה ובסוף התקבל".
ב-7 באוקטובר הוקפץ ברהנו לנחל עוז. יחד עם הצוות שלו הצליח להציל 400 איש, בהם 20 ילדים. "אחרי כמעט חודש שלא נפגשנו, זכינו לראות אותו ולדבר איתו קצת", משתפת אביטל. "אחרי זה הוא חזר לדרום עזה, לחאן יונס. במשימה האחרונה שלו, ביום הולדתו ה-22, יום לפני שהיה אמור להשתחרר הביתה, הוא נתקל בבניין ממולכד ונהרג במקום".
"אני רוצה להגיד תודה לעמותת 'לובי המיליון'", היא מוסיפה בהתרגשות. "בזכותם הצלחנו להוציא סרטון קצר על הכנסת ספר התורה שעשינו לעילוי נשמתו של ברהנו. זה היה משהו שהמשפחה מאוד רצתה".
"מנציחים את הגבורה"
לצד האירוע המרכזי להנצחת הנופלים העולים, שהתקיים ב-10 בנובמבר ב"בית ציוני אמריקה" בתל אביב, במסגרת המיזם הייחודי, כ-50 סטודנטים עולים מהאוניברסיטה העברית מלווים את המשפחות השכולות ומסייעים להן בהנצחת יקיריהן.
"אני חושבת שחשוב לייחד אירוע לזכר העולים שנפלו", אומרת מעיין נדלין. "עצם הבחירה שלהם לעלות ולשרת פה היא לא מובנת מאליה. חשוב לתת לזה במה מיוחדת ולהגיד להם תודה".
מעיין נדלין: "עולים חדשים עלולים לראות את הסיפור כמרתיע. יכולות לעלות שאלות כמו 'למה שנעלה לארץ כדי להיהרג?'. אבל חשוב שכולנו נזכור שטוב לחיות בעד ארצנו. המסר שלי הוא שכולנו כאן בשביל מטרה גדולה יותר, להגן על המדינה ולבנות חיים כאן"
איך לדעתך אירוע כזה עלול להשפיע על עולים חדשים שמתלבטים אם לעלות לארץ?
מעיין: "עולים חדשים עלולים לראות את הסיפור כמרתיע. יכולות לעלות שאלות כמו 'למה שנעלה לארץ כדי להיהרג?'. אבל חשוב שכולנו נזכור שטוב לחיות בעד ארצנו. המסר שלי הוא שכולנו כאן בשביל מטרה גדולה יותר, להגן על המדינה ולבנות חיים כאן".
"ללמוד, להתקדם ולהיות אדם לויאלי לארץ - זה גם סוג של ציונות, לפעמים לא פחות מלהילחם", מסכמת רותם. "כל אחד עושה את הכי טוב שלו עבור המדינה, בדרכו שלו".
האירוע נערך בשיתוף פעולה של עמותת "לובי המיליון" עם הסוכנות היהודית, תנועת נעל"ה, הצופים, גרעין "צבר" ושורה של ארגונים נוספים, במטרה להבטיח שגבורתם ומסירותם של החיילים העולים שנפלו יונצחו ולעולם לא יישכחו.
