צפו בריאיון עם שלומית נוימן באולפן ynet:
איך זה להיות אמא לילד טרנסג'נדר בן 11? פרויקט "גאווה בסלון" יוצא לדרך
(צילום: משה מזרחי)
בציון 12 שנה לרצח בברנוער ושש שנים לרצח שירה בנקי, היום (ג') האגודה למען הלהט"ב, תקיים את פרויקט "גאווה בסלון"- עשרות מפגשים מיוחדים עם חברי וחברות הקהילה הגאה שיספרו את סיפורם האישי. הפרויקט נולד מתוך ההבנה כי מפגשים אישיים ואמיתיים הם הדרך הכי טובה להסיר מחסומים וליצור חברה סולידרית ומכילה.
שלומית נוימן (48), מורת דרך מפתח תקווה, משתתפת בפרויקט ותספר סיפור אישי של שני דורות של גאווה. שלומית ובת זוגה שרונה אברהם, מגדלות את תומר (11), ילד טרנס. "הוא צריך פידבקים חיובים, ואני צריכה לצאת מהארון עבורו כל פעם מחדש מול אנשים שפחות מבינים". מספרת נוימן , "אבל מאז שעשה את השינוי הוא יותר חברותי ובעל ביטחון עצמי יותר גדול. חשוב לי לספר את זה לחברה ולהסיר חששות וחסמים", היא מוסיפה.
איך זה להיות אמא לילד שבגיל 11 יודע שהוא כבר טרנס?
"הוא לא יודע בגיל 11, הוא יודע את זה הרבה קודם. ההבדל בין מיניות למגדר הוא שילדים בדרך כלל בסביבות גיל 3-4 מזהים עצמם כבנים או בנות ולפעמים לא מזוהים לא עם זה ולא עם זה. הבן שלי שנולד פיזית כבת, כבר בגיל 3 לא הסכים ללבוש שמלות ובגיל 4 או 5 שאל שאלות כמו 'למה אני לא יכול לעשות פיפי בעמידה?'. בגיל 6 או 7 הוא שאל אותי אם יש אפשרות להפוך עצמו לבן. ממש בגיל מוקדם. כחלק מניסיון להבין אותו ולטפל בזה, הלכנו לפסיכולוג שאמר לנו שהמגדר לא ידוע, וזה יכול להשתנות. הוא כנראה לא היה מעודכן במחקרים עדכניים וגרם לנו להמתין עוד כמה שנים. כשבגיל 9-10 שהבנו שהוא מדבר עם חברים שלו בלשון זכר, הלכנו לטיפול של מישהו שמבין יותר בדיספוריה מגדרית והוא הגדיר לנו את תומר כילד טרנס".
בפעם הראשונה שאת מבינה שהילד מבין, הוא בעניין, הוא באירוע. איך את מגיבה?
"קודם כל אני הכי מחבקת ואוהבת. אני אישית גם בעצמי אמא לסבית, אני אמנם סיסג'נדרית - מזדהה כאישה, אבל עברתי גם יציאה מהארון, בגיל אולי יותר מבוגר. אז אני מקבלת. אבל כאמא, כמו שאני חושבת שאמא שלי חששה לשלומי בעתיד, אני חוששת לשלומו בהמשך".
זה מה שמיד עולה לך במחשבה, איך הוא יתמודד, איך העולם יתמודד, איך התגובות תהיינה מבחוץ?
"לגמרי. סצנה אחת שעולה לי בראש וכואבת זו הסצנה מהסרט boys don’t cry, זו המחשבה הראשונה שעלתה לי. סבל, שאנשים לא יבינו, שינצלו. ולכן אני רוצה להילחם היום על הזכויות שלו, שכשהוא יגדל יהיה לו קצת יותר קל".
ואת הולכת לספר את הסיפור שלך הערב ב'גאווה בסלון'?
"נכון. זה פרויקט שקם בעקבות הרצח בברנוער, שכנערה מתבגרת אני ביקרתי בברנוער הזה ובהמשך גם במצעד הגאווה והסבלנות בירושלים בו התבצע הרצח של שירה בנקי. בעקבות הרציחות האלו האגודה הקימה פרויקט שנקרא 'זיכרון בסלון', שהוא איזושהי מחווה לפעילות שעושים 'זיכרון בסלון' של ניצולי שואה ויהיו למעשה קרוב ל-50 סלונים בכל הארץ, שיספרו סיפורים שונים של סיפורי גאווה – הורים לילדים הומואים ולסביות, הומואים ולסביות בעצמם/ן, על הורות ועוד, ויהיו כמה סלונים של 'ארגון הלביאות' - ארגון לאימהות לילדים טרנסים, אחד מהם זה הסלון שלי. תבואו להתרשם, אני מאוד מקווה שיבואו אנשים וישתתפו איתנו בשיח".
מוזמנים להירשם למפגשים באתר האגודה למען הלהט"ב ויוכל להשתתף ולארח את חברי הקהילה ולשמוע מנקודת מבט ראשונה את סיפורם האישי.
