בשיתוף עיריית גבעתיים
100 שנים ניצבת העיר גבעתיים בטבורה של המדינה. היא עברה ועוברת שינויים כול הזמן, אבל שמרה על צביון מאוזן ושפוי, גם כשסביבה השתנו דברים רבים ונותרה עיר לא גדולה, שאנשים טובים בה.
ביקשנו מכמה מתושבי העיר, כאלה שכולם מכירים, לספר לנו למה דווקא גבעתיים היא זו שגורמת להם לקרוא למקום הזה 'בית'.
גבעתיים היא הבית
המוזיקאי קובי אפללו גר בגבעתיים כבר 14 שנים, אליה הגיע מהמושב חוסן, שליד מעלות, בגליל המערבי. "לאחותי הייתה דירה בכצנלסון 12, קומה רביעית בלי מעלית וכשהתחלתי לעסוק במוזיקה בצורה רצינית ומקצועית, המעבר למרכז התבקש. עברתי לגור אצלה באופן זמני, הזמני הפך קבוע והפכנו לשותפים", הוא מספר. "אחר כך היא עזבה את הדירה לרחוב קריית יוסף המקביל. נשארתי בדירה עוד שנתיים ואז עברתי גם אני לרחוב קריית יוסף. אני תמיד אחרי אחותי", הוא אומר בצחוק.
"גבעתיים היא חלק מגוש דן ומלוויניה של העיר הגדולה אבל בשנים האחרונות מתרחש בה שינוי מבורך", אומר אפללו ומספר שחברים טובים שלו הם חלק מאותו שינוי שכן הם הקבוצה שמפעילה את המקומות מהחמים בסצנת הבילויים הבועטת (ולא בצחוק) של העיר, כמו זוט אלורס, TORI וקפה נלסון, "שם אפשר לראות אותי לפחות פעם ביום, בדרך כלל בקפה של הבוקר".
אפללו מסמן את השינויים שחלו בעיר מאז הגיע אליה: "לעיר הגיעה לאחרונה אוכלוסייה גדולה, צעירה ואיכותית. זו לא העיר שעברתי עליה. עכשיו יש בה ברים, בתי קפה, חנויות, שפע, העיר עברה מתיחת פנים. בכל ערב, גם בימי השבוע, העיר מלאה בצעירים שמבלים בה ומסמנים מבחינתי את השינוי העיקרי בה".
היום הוא גר בשכונת בורוכוב ובקרוב יעבור עם משפחתו לצד השני של העיר, לשכונת בן צבי. "רצינו ליהנות מהפארק, מהקניון, מרחוב וייצמן", הוא אומר. "אני ממש אוהב את גבעתיים ומרגיש שהיא הבית, למרות שגרתי הרבה שנים בצפון. האוכלוסייה כאן מאד טובה, נעים ובטוח בה".
עיר נייטרלית, ללא קצוות
דוד ד'אור גר בגבעתיים כבר 23 שנים. "כשהבת הבכורה שלי נולדה גרנו ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב", מספר ד'אור. "כשנולדים ילדים, פתאום הכול סביבם נראה מפויח ומזוהם. היא הייתה כה קטנה, כה טהורה וכולה עם ריח של תינוק ואנחנו רק רצינו מקום שקרוב לעיר אבל שיהיה יותר נקי וטבעי. כשהגענו זה באמת היה כך וגבעתיים הייתה מאד שקטה", הוא אומר.
משפחת ד'אור קנתה בית קטן ברחוב הגלבוע בעיר. "באמת היה שקט אז והכל היה מוקף סביונים וחרציות. היום הרבה יותר סואן - בנו לידינו בניינים גדולים, יש סניף ויצ"ו, 3 גני ילדים ובית כנסת פעיל. הרחוב היום הרבה יותר עמוס אבל זה שינוי שקורה בכל מקום בארץ ובעולם", אומר ד'אור ומוסיף: "עדיין גבעתיים עיר מקסימה בעיניי. מלטפת, עוטפת ונותנת תחושת ביטחון. גידלתי בה את ילדיי מבלי לחשוש, גם כשיצאו עד מאוחר לא דאגתי".
ד'אור ומשפחתו ניסו גם מקומות אחרים אבל תמיד חזרו לגבעתיים. "לאורך השנים, ברחנו לפעמים החוצה", הוא אומר, "פעם לתקופה בבן שמן, פעם לתל אביב אבל תמיד חזרנו לגבעתיים. זה הבית וזו תחושה של בית".
"אופייה של העיר חביב עליי", הוא אומר, "היא עיר מאד נייטרלית; אין לה אפיון כזה או אחר, היא מאוזנת ואין בה קצוות וקיצון. דווקא בזכות זה אני מתחבר אליה - היא לא יפה מדי, לא מפוארת מדי והיא מייצגת משהו מאד שפוי בעיניי. אני מאד מחובר אליה, אוהב את הבית שלי ואת העיר שלי ואני גאה בה, בעיקר עם כל שקורה בה בשנים האחרונות", הוא אומר ומספר שכאמן ששר וגם מצייר, הוא מוצא בה תמיכה רבה בתרבות.
"העיר השתנתה בשנותיי בה עד מאד; היא פחות כפרית, יותר צפופה, עם בעיות חניה אבל יחד עם זאת, מאז שרן קוניק נכנס לתפקיד ראש העיר, היא התפתחה והפכה לעיר מאד פעילה, כזו שאין סיבות לצאת ממנה. אני מאד אוהב את מה שקורה ברחוב כצנלסון עם כל הברים. הצעירים מבלים בה והעיר מאד הצעירה, הפכה להיות עיר עם עניין", הוא אומר לסיכום.
עיר של תיאטרון ותרבות
ליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, עברה לגבעתיים מתל אביב לפני 25 שנים ולא מצטערת על זה לרגע, להיפך. "ב-1961 עלינו, בעלי ואני, לארץ ומאז, במשך 30 שנה, גרנו בשכונת מעוז אביב בתל אביב. כשרצינו לשדרג, חברים שגרו בגבעתיים הציעו שנבוא לראות את העיר. כשהגעתי לדירה החדשה אז, ברחוב הקרן הקיימת לישראל, התאהבתי. מאז אני כאן", היא אומרת.
קניג מספרת שמייד כשעברו, יצא בעלה לבדוק את השכונה וחזר עם בשורה: יש כאן הכול – מכולת, ספר, מכבסה. הכול. השניים עברו לדירה וגרו שם יחד כשנתיים וחצי עד מותו המצער של בעלה ומאז היא חיה שם לבדה.
באופן טבעי, קניג מאד מחבבת את התיאטרון וקיומו בעיר. "אני מאד אוהבת שיש בעיר תיאטרון יפה, עם פעילויות לילדים, תערוכות ולהקות המחול בעיר וחבורות הזמר שמופיעות בו באופן קבוע", היא אומרת ומביעה הערכה רבה לעירייה ולראש העיר, שלפני כשנתיים קראו לרחוב הסמוך לתיאטרון על שמה של קניג.
"העיר מתייפה כל הזמן והופכת למסודרת יותר", היא אומרת ומביעה תקווה שהעיר תשתנה אבל לא יותר מדי.
"באתי כאלטרנטיבה אבל מצאתי את משכני"
את משה אשכנזי, שחקן וסטנדאפיסט, אתם בטח מכירים מהתיאטרון או מתוכניות טלוויזיה כמו "בשבילה גיבורים עפים", "מטומטמת" או מהעונה הנוכחית של "רוקדים עם כוכבים".
לפני כשנה הוא עבר עם בת זוגו ושלושת ילדיהם לגבעתיים. "הגעתי עם המשפחה שלי מתל אביב ואנחנו גרים ברחוב המעיין. עברנו לעיר כי חיפשנו מקום לגדל בו את הילדים, שיהיה קרוב למרכז, עבור העבודה שלי וזו הייתה אלטרנטיבה מצוינת מול יוקר המחייה המאמיר בתל אביב. הגענו למצוא אלטרנטיבה אבל התאהבנו בעיר. יש בה משהו רגוע, שקט וכיפי. האנשים טובים והחינוך טוב", אומר אשכנזי.
"באתי כאלטרנטיבה אבל מצאתי את משכני. מבחינתי אני לא זז מכאן. יש בעיר משהו כיפי, פחות לחוץ, יותר קהילתי. הילדים גדלים עם חברים במסגרת קהילתית. הכול משפחתי ועוטף בעיר", הוא מסכם את החוויה עד עכשיו.
בקרוב יעלה הילד של אשכנזי לכיתה א' בבית הספר כצנלסון והוא אומר שכבר יש התרגשות לקראת הדבר. "זה מרגיש שעשינו החלטה נכונה, גם בשביל הילדים. הם עושים פעילויות בעיר ויש תחושה שיש עם מי לדבר בה ובעירייה. דברים זזים".
אשכנזי מציין בהפתעה ששמורה למי שהגיע מתל אביב, שמצא את עצמו גם מבלה בעיר. "אני יוצא אפילו לשתות כאן. אחרי הופעות אני מוצא את עצמי לעיתים שותה ב"זוט אלורס" בכצנלסון, פוגש שם לפעמים את קובי אפללו, גם הוא אחרי הופעות".
"בכלל, נעים לנו בעיר ואנחנו מאד אוהבים להיות כאן. יש כאן הרבה ירוק, הרבה עצי פרי, אורבניות עם חיבור לטבע, כמעט מרגיש לפעמים כמו מושב. הפינה האהובה עלינו בעיר, שאנחנו מביאים אליה אפילו אורחים, היא גבעת קוזלובסקי. כזו תצפית על תל אביב אין בכל גוש דן", הוא אומר לסיום.
בשיתוף עיריית גבעתיים
