"סלחי לי אם אני נשמעת מבולבלת, ישנתי רע מאוד הלילה", היא פותחת את השיחה בנימה מתנצלת. "מאז 7 באוקטובר פיתחתי הפרעות קשב. תמיד הייתי כל-כך מפוקסת וחדה, ופתאום היום אני מתחילה משפט ומפסיקה אותו באמצע כי אני שוכחת מה רציתי לומר. זה נורא".
למרות קולה העייף והעצב הניכר ממנו, אביאלה חיאל מצליחה לשמור על חוש ההומור ועל הציניות שאפיינו אותה כל-כך עד אותה שבת ארורה, שממנה והלאה שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר עבורה ועבור משפחתה.
"נכון יש כאלה שאומרים שהם הרגישו שעומד לקרות אסון? שבתוך תוכם הם הבינו שעומדת להגיע בשורת איוב? אז אני לא הרגשתי כלום, להיפך. הרגשתי שהכול יהיה בסדר, וגם כשנועה שלחה לי הודעה ב-6:28 בבוקר וכתבה שיש טילים אבל שהם בסדר ושלא אדאג - הייתי בטוחה שיהיה בסדר. כלומר, דאגתי מכך שהיא כתבה שלא אדאג ושמאותו רגע לא היא ולא גידי ענו לי, אבל לא עלה בדעתי שעלול לקרות אסון בסדר גודל שכזה".
היא עוצרת לרגע, לוקחת נשימה ארוכה וממשיכה: "האמנתי שהילדים שלי יחזרו אליי, אני מכירה אותם, הם ילדים נחושים. בימים הראשונים חשבנו שאולי הם מתחבאים בשטח, אבל אחרי שלושה-ארבעה ימים שבהם הם לא יצאו - האפשרות הזאת ירדה מהשולחן. ולמרות זאת, עד הרגע שבו הם נכנסו לי הביתה הייתה לי תקווה שהם שלמים ובריאים".
הם, כלומר המודיעים?
"כן. וגם אחרי שהם דפקו בדלת, ברגע הראשון הייתי בטוחה שהם הגיעו כדי לומר לנו שהילדים שלנו חטופים בעזה. את מבינה את האבסורד? קיוויתי שיאמרו לי שהילדים שלי חטופים בעזה. איפה נשמע דבר כזה שאמא מייחלת שהילדים שלה יהיו חטופים על ידי ארגון טרור? הזיה מוחלטת.
"אחרי תשעה ימים שבהם הסתובבנו בין בתי חולים בדרום ופתחנו חמ"ל בבית בניסיון למצוא קצה חוט - המודיעים הגיעו ובישרו שנועה נרצחה. הם התחילו לדבר איתנו על סידורי הלוויה, ומיד עצרתי אותם ואמרתי: 'לא לא חמודים, אני לא מתכננת שום דבר עד שגידי לא יחזור. אין מצב שנערוך הלוויה לנועה בלי גידי'. למחרת הם הגיעו שוב והפעם הם בישרו לנו שגם גידי נרצח, אז כבר ערכנו להם הלוויה משותפת".
אביאלה: "מאז שהילדים נולדו כל המהות שלי הייתה להיות אמא שלהם. חשבתי שכשהם יגדלו החיים יהפכו להיות קלים יותר. אז חשבתי. היום אני עובדת פי 200 בכל מה שקשור אליהם. ועם זאת, גיליתי שהרבה יותר קל לעבוד ולהיות בעשייה מאשר לשקוע במיטה ולרחם על עצמי"
יש לכם פרטים על האופן שבו גידי ונועה נרצחו?
"הם הגיעו לנובה רק לפנות בוקר עם שני חברים נוספים - שלו גל, חבר ילדות של גידי מאחוזת ברק, ותמר גולדנברג, חברה של נועה. הם גם היו הראשונים לצאת מהאזור ברגע שמתקפת הטילים התחילה, והספיקו להגיע עד לעיקול המפורסם בצומת מפלסים - שם המחבלים ירו עליהם RPG וזהו, ארבעתם נרצחו".
"להיות הורה שכול זאת עבודה"
למסיבה בנובה הגיעו האחים כדי לחגוג את ההתחלות החדשות שהמתינו להם בפינה; נועה, שהייתה בת 27 במותה - התגוררה בקיבוץ דן והייתה אמורה להתחיל לימודי תואר שני בחקר מדעי המוח במכללת תל חי. גידי, בן 24, עבר שבוע קודם לדירתו החדשה בראשון לציון עם בת זוגו אלינה וורקו, והיה אמור להתחיל לימודי תואר ראשון במכללה למנהל בעיר. לשניים אח נוסף, הראל (19) שדחה את השירות הצבאי בשנה לטובת שנת שירות בשדרות.
לראשונה מאז נולדו ילדיהם, אביאלה ושגיא חיאל היו אמורים השנה להתגורר לבדם בביתם שבאחוזת ברק. "זו הייתה שנה שבה כל אחד מהם 'פרח מהקן' לטובת התפתחות אישית", היא אומרת בעצב, "ובסוף מצאנו את עצמנו קוברים שניים מתוך שלושת הילדים שלנו, ועושים הכול כדי להצליח לקום בבוקר מהמיטה.
"שלא תטעי, להיות הורה שכול זו עבודה. מאז שהילדים שלי נולדו כל המהות שלי הייתה להיות אמא שלהם. עבדתי והתעסקתי סביבם ללא הפסקה, וחשבתי שכשהם יגדלו החיים יהפכו להיות קלים יותר. אז חשבתי - היום אני עובדת פי 200 בכל מה שקשור אליהם", היא מוסיפה בציניות מהולה בחצי צחוק, "ועם זאת גיליתי שהרבה יותר קל לעבוד ולהיות בעשייה מאשר לשקוע במיטה, לנגב את הדמעות ולרחם על עצמי".
בימים אלו, אחרי שאביאלה ומשפחתה עמלו על הקמתו במשך כמה חודשים, נפתח מרחב המרפא "אדמה טובה נהלל" למען משפחות שכולות ושורדי המסיבה מאזור הצפון. המרחב, הפועל בכפר הנוער "ויצו נהלל" שבמושב נהלל, הוקם בשיתוף פעולה עם עמותת "קהילת שבט הנובה". הוא מבוסס על מודל זהה בשם "אדמה טובה" - מתחם מרפא במושב סתריה שהוקם שבוע לאחר 7 באוקטובר על ידי עינת חימוביץ', עובדת סוציאלית קלינית, יפתח שחר, פעיל חברתי המתמודד עם פוסט-טראומה כתוצאה משירותו הצבאי, ולירון פרג'ון, חברה קרובה של עינת ושותפתה לעשייה.
"'אדמה טובה' החזירה לי את האוויר לריאות במשך כל החודשים האלו", אומרת אביאלה, "פתאום גיליתי מרחב מלא בטבע ובאנשי מקצוע טובים שרוצים לעזור לי ולאנשים נוספים במצבי, ואף אחד לא שופט אותך או מביט בך ברחמים - והיה לי ברור שאנחנו חייבים לדאוג שגם באזור שלנו יהיה מרחב כזה. פניתי לעינת וללירון מ'אדמה טובה', והן מיד הסכימו לסייע לי וללוות אותי בתהליך - והן ממשיכות לסייע לי גם בימים אלו".
"המטרה שלנו הייתה לתמוך ולסייע לקהילת הטראנס, שגם אנחנו חלק ממנה כבר הרבה מאוד שנים", מסבירה עינת. "בשלב הראשון היה לנו חשוב לעזור לשורדי המסיבות במרחב אינטימי עם צוות קבוע, שבו הם יוכלו לעבד את הטראומה עם אנשים שעמם הם יכולים להזדהות ומטפלים שמבינים את ה'שפה' שלהם מבלי לשפוט אותם".
קהילת השכול
מאז שנפתח המרחב בסתריה, המיועד כאמור לכל נפגעי המסיבות שנערכו בדרום ב-7 באוקטובר, אוכלוסיית היעד התרחבה וכיום מגיעים ל"אדמה טובה" שורדי המסיבות, משפחות הנרצחים, בני משפחותיהם של השורדים וחבריהם של הנפגעים. המרחב פתוח שלוש פעמים בשבוע, בין השעות 16:00 ל-22:00, וכולל מלבד טיפולים וסדנאות גם ארוחות שאנשי המושב והקיבוצים באזור מכינים עבורנו בהתנדבות.
"אחד מהדברים שהיו לנו ברורים כבר מאותה שבת, הוא שרבים מאלו שלא מכירים את קהילת הטראנס ואת מסיבות הטבע יניחו כל מיני הנחות שגויות על המבלים שהיו שם", אומרת עינת, "אולי יחשבו שהם מסוממים ואולי זה גם ישפיע על נקודת המבט של המדינה באשר לשיקום שיוענק להם, אם בכלל, ולכן היה לנו חשוב עוד יותר לפעול למענם כמה שיותר מהר".
עינת: "בהתחלה, היו הורים שאמרו לנו שהם לא מתכוונים להגיע כי קשה להם לראות את השורדים, אבל לשמחתנו תוך זמן קצר נוצר בין המשפחות לשורדים חיבור חזק ומיוחד; המשפחות לומדות להכיר טוב יותר את הילדים שלהן דרך החברים שלהם לקהילה, וגם לשורדים הקשר עושה טוב והם מרגישים תחושת שייכות שאותה הם לא מצליחים להרגיש בבית"
עינת, השילוב בין שורדי המסיבות למשפחות הנרצחים לא בעייתי?
"בהתחלה, היו הורים שאמרו לנו שהם לא מתכוונים להגיע כי קשה להם לראות את השורדים, אבל לשמחתנו תוך זמן קצר נוצר ביניהם חיבור חזק ומיוחד; המשפחות לומדות להכיר טוב יותר את הילדים שלהן דרך השורדים, וגם לשורדים הקשר עושה טוב והם מרגישים תחושת שייכות שחסרה להם בבית. נוצרה כאן סוג של קהילת שכול. אגב, יש גם סבים וסבתות שמגיעים אלינו".
אביאלה: "חלק גדול מהסיבה שהחלטתי להקים את המתחם באזור שלנו, הוא גם בשביל הסבתות שלנו שמתקשות להתמודד עם האובדן של נועה וגידי, ולא מצאו אף מקום קרוב לבית שיסייע להם להתמודד עם הכאב".
"העשייה עוזרת להתמודד עם רגשות האשם"
המודל של "אדמה טובה" ושל המרחב החדש שהקימה אביאלה במושב נהלל, כולל צוותים מקצועיים קבועים - חלקם עוסקים בטיפולי גוף וחלקם מתמחים בנפש ובשיקום מטראומה ואובדן. הטיפולים הם קבוצתיים וכוללים סדנאות של טיפולי גוף ונפש, מדיטציות, מעגלי שיח וכן סטודיו פתוח של אמנות. מגיעים לשם גם מוזיקאים שמופיעים בהתנדבות, בחורף יש מדורות, ותמיד יש שתייה, אוכל ואוזן קשבת.
איך מממנים את כל זה?
עינת: "בהתחלה לירון, יפתח ואני גייסנו מתנדבים, אנשים טובים שעזרו לנו להקים את המרחב הפיזי, שבאותו שלב היה בו רק שדה קוצים. בהמשך, הצלחנו לגייס גם מטפלים ומטפלות והוצאנו הרבה מאוד כסף מכיסנו. בימים אלו אנו עובדים בשיתוף ובתמיכת עמותת "קהילת שבט הנובה"' בתקווה להקמתם של מתחמים נוספים ברחבי הארץ בקרוב. בנוסף, את הפעילות של שני המתחמים מתכללת פיננסית עמותת Company A, שהקימה את מיצג 'רעים' במתחם הנובה. העמותה מספקת עבורנו את כל מה שנדרש לנו, ותמשיך לתמוך במתחמים שלנו גם מעבר לשנת האבל הראשונה".
אביאלה: "ככל שחולף הזמן מצבם הנפשי של רבים מהשורדים - לפחות אלו שאני מכירה באופן אישי - מתערער מאוד; האסימון נופל פתאום, ואז הטראומה ורגשות האשם על כך שהם שרדו ואחרים לא - רק מתגברים.
"מה גם שהמלחמה עדיין נמשכת, ישנם עדיין חטופים במנהרות החמאס וחיילים נופלים", היא מוסיפה, "מה שאני רוצה לומר הוא ששנה אחת לא מספיקה כדי לעבד את כל האירועים האכזריים האלו, ואנחנו עושים הכול כדי להצליח להפעיל את המקום הזה כמה זמן שיידרש. אנשים זקוקים לזה כל-כך, ולצערי אין מענה ראוי באזור שלנו עבור השורדים והמשפחות של נרצחי הטבח והנובה בפרט".
אביאלה, זה לא מובן מאליו להצליח להקים מתחם כזה ולרצות לסייע לאחרים כשאת בעצמך מתמודדת עם אובדן קשה כל-כך.
"קודם כל אגיד שהרבה מזה קורה בזכות הראל. חשוב לו ליזום דברים לזכרם של האחים שלו. המרחב הזה הוא לא המרחב של נועה וגידי, אבל הוא בהחלט הוקם בזכותם. אז איך אני יכולה לשקוע כשהילד שלי נאבק מדי יום לקום מהמיטה ולהמשיך בכל הכוח? איך אני יכולה לוותר כשנועה וגידי היו שניהם נחושים להצליח בכל מה שהם עשו? איזה מסר אני אעביר להם - לזה שפה ולאלו שלמעלה - אם אתייאש ואוותר?
"וכשאני חושבת על זה לעומק, יש גם את העובדה שהעשייה הזו עוזרת לי להתמודד עם רגשות האשם שמציפים אותי מאז אותה שבת - רגשות אשם על כך שלא שמרתי מספיק על הילדים שלי. שלא עליתי על הרכב ב-6:30 כשהתחילו הטילים, ונסעתי לעוטף כדי להציל אותם. שלא התקשרתי שוב ושוב אחרי אותה הודעה שנועה שלחה, כי פחדתי להלחיץ אותם. שלא ניג'סתי להם בטלפון ונתתי להם עצה טובה שהייתה, אולי, עוזרת להם להתמודד מול המחבלים".
לתרומות עבור מתחמי "אדמה טובה" בנהלל ובמושב סתריה - היכנסו ללינק
