אדם שבע לעולם לא יצליח באמת להבין את האדם הרעב, בדיוק כפי שאדם שהולך זקוף על שתי רגליים לעולם לא יצליח להבין את ההתמודדות היומיומית אליה נדרש אדם שאיבד את יכולת ההליכה. למראית עין רובנו נהיה בעד מתן זכויות שוויוניות למתמודדים עם מוגבלויות, אך באותה הנשימה רובנו גם עדיין חושבים שהעניין מסתכם ברמפה בכניסה למבנה או בחנייה לנכים.
אבל מה אמור לעשות זה שמרותק לכיסא הגלגלים ולא מצליח להגיע אל המדף העליון שבסופר? ומה יעשה כשיגיע עד לסניף הבנק רק כדי לגלות שאשנב הפקידה ניצב גבוה גבוה מעליו ואינו נגיש כלל? וזה עוד לפני שדיברנו על המדרכה העקומה שברחוב או על התחבורה הציבורית.
צפו בסרטון הקמפיין של אידן אור גיא לקידום ספרו "פשוט נגישות":
"ספר נגישות לילדים"
בדיוק כאן נכנס לסיפור אידן אור גיא (34), מלצר במסעדת החושך של מרכז "נא לגעת" ביפו, אבא צעיר לתכלת ונשוי לעטרה. אור גיא נולד כבד ראייה ולבקן, כך שבנוסף לרגישות הגבוהה לאור השמש ולחוסר הפיגמנטציה בעור, בעיניים ובשיער, אור גיא הוא גם עיוור כמעט לחלוטין, אך מגיל צעיר הוא לא נותן למגבלות הללו לעצור אותו – הוא מרצה, כותב שירים וכעת אף פועל להוצאה לאור של ספר הילדים השני שלו.
את הדוגמה האישית הוא ינק מהוריו – זוג נכי פוליו שמתניידים בעזרת כיסאות גלגלים, שמלבדו גידלו חמישה ילדים נוספים, שניים כבדי ראייה ושלושה רואים. "הם הרבה מעבר להורים רגילים", מסביר גיא, "הם מודל החיקוי שלי. גדלתי בבית שלא ויתר לעצמו, מכל הבחינות. אני חושב שהקשיים האלה, שראיתי גם אצל ההורים שלי, וגם ההתמודדות – זה לימד אותי לקחת את עצמי בידיים. הם מצאו את הדרכים היצירתיות לעשות כל דבר. הם נתנו לי את האנרגיה להאמין בעצמי ולהשיג את המטרות שאני רוצה להשיג".
"איך חירשים יודעים שיש צפירה?"
אבל עם השנים האתגרים בדרך לא פסקו ונושא הנגישות המשיך לבעור בעצמותיו. "אני עיוור, אבל זה כאילו כל החברה עיוורת לנגישות", הוא מסביר. כך התחיל לייצר סרטוני הסברה ברשתות החברתיות, תכנים שבמהירות החלו לצבור מאות אלפי צפיות. "ראיתי שזה מקבל תהודה ברמה מטורפת. הרבה ילדים ונוער מתעניינים בנושא", הוא מבהיר ובאותה נשימה מצהיר שהעמוד שלו ב"טיק-טוק" הוא היחיד שעוסק בנגישות רב-ערוצית בישראל.
כך מנסה גיא לעורר הזדהות ומעורבות מצד העוקבים ומרבה לשאול אותם שאלות, בעיקר כאלו שעוסקות בנושאי היום-יום ומציתות את הסקרנות דוגמת "איך חירשים יודעים שיש צפירה?", או "איך נכים עולים לבד לרכב שלהם?". אבל אידן לא מבקש רחמים, לא לעצמו ולא לאחרים, כי אם נגישות. "עשיתי המון סרטונים", הוא מסביר, "כדי שלאנשים תהיה יותר מודעות ושיבינו שנגישות זה לא רק רמפה או מעלית – זה הרבה מעבר לזה. נגישות היא סובלנות".
התאמה של המציאות לכל אדם
את פעילותו ברשתות החברתיות מקדיש גיא לנושא הנגישות ובדרכו ההומוריסטית והייחודית הוא נוגע בנושאים שרבים מעדיפים להתעלם מהם. כך הצליח להגיע אפילו עד לשרת התחבורה, בעקבות הקושי בו נתקלים אנשים עם מוגבלויות בנסיעות בקווי אוטובוס בין-עירוניים. השרה מיכאלי אף הגיבה באופן אישי לאחד הפוסטים שפרסם בפייסבוק ולאחרונה הודיע המשרד שבראשה על ארבעה קווים בין-עירוניים ראשונים שיונגשו – סנונית ראשונה לפתרון הבעיה. "נגישות מתחילה מהדברים הכי פשוטים", הוא מסביר, "זו התאמה של המציאות לכל אדם, הרבה אנשים לא מבינים למה הנכים צריכים את זה".
אבל לא צריכים להרחיק כדי לגלות שלפי נתוני שירות התעסוקה 45 אחוזים מבעלי המוגבלויות בישראל אינם משולבים בשוק העבודה בצורה מספקת, ואפילו בסקר מייצג שערכה לאחרונה החברה הארצית למתנ"סים התגלה שתשעה מתוך עשרה הורים מעדיפים שלא ישולבו ילדים עם מוגבלויות כלשהן בפעילות של ילדיהם.
למעשה, מספיק חיפוש מהיר בספרייה או על מדף הספרים כדי לחשוף את חוסר המודעות הקיים בתחום. ספריו של גיא הם בין הספרים הבודדים שעוסקים באנשים עם מוגבלויות שתוכלו למצוא בשפה העברית ומכאן ניתן להשליך בקלות גם על מקומם בחברה שבה אפילו משרדי הממשלה אינם נגישים במלואם, למרות החוק שהיה אמור להסדיר זאת עד לשנת 2011.
3 צפייה בגלריה
"התחלתי להסתכל על הנקודות הקטנות בחיים שלי ואיך הן מתחברות לסיפורים של הרבה אנשים". אידן אור גיא
"פשוט נגישות"
כבר בילדותו נאלץ גיא להתמודד עם קשיים חברתיים רבים בבית הספר, אך אותם שמר לעצמו. למעשה, אפילו אימו גילתה עליהם לראשונה רק לאחר שספרו הראשון "סיפור לבן" יצא לאור. הכתיבה תמיד הייתה עבורו סוג של טיפול – "ככה פרקתי במשך כל השנים. במקום לספר להורים הייתי כותב על זה שירים".
הקשיים לא עצרו אותו, הוא מודה: "הרבה שנים הייתי נגד המוגבלות שלי והייתי מנסה להסתדר לבד, ובשלב שקלטתי שזה חלק ממני ואני יכול להשתמש בזה כדי לקדם את העולם הבנתי שזו השליחות שלי. התחלתי להסתכל על הנקודות הקטנות בחיים שלי ואיך הן מתחברות לסיפורים של הרבה אנשים".
בעוד שספרו הראשון של גיא עוסק בקבלה עצמית ובמקומות שבינו לבין עצמו, בספרו החדש, "פשוט נגישות", שנמצא בימים אלה בשיאו של קמפיין מימון המונים באתר "הדסטארט", הוא כותב על הדרך בה החברה מקבלת את האחר ועל הדרך עוסק גם בנגישות.
"זה ספר ילדים על קבלת ילדים עם צרכים מיוחדים, שמראה לילדים שנגישות היא כלי ששייך גם להם ולא רק לאנשים עם מוגבלות", טוען אור גיא.
"אם אתה מקבל את עצמך – החברה תדע לקבל אותך, את זה לקח לי הרבה שנים לגלות. אבל אני למדתי לצחוק מזה. עם הזמן הבנתי כמה זה חשוב לא לקחת את החיים יותר מדי ברצינות. בשורה התחתונה כל אדם הוא קצת שונה. לכל אחד יש מוגבלות, אצלי פשוט רואים את זה. תמיד אני אומר שאני הלבקן עם הכי הרבה הומור שחור בחיים", הוא מתלוצץ.
"נושא הנגישות החברתית הולך ותופס תאוצה", גיא מסכם, "אבל ברוב המקרים כוונות טובות אינן מספיקות. זה לא הסיפור האישי שלי – כל אחד מתמודד עם בעיה שיש לו".
"החלום שלי", הוא מוסיף, "זה שבסופו של דבר בעולם יהיה הרבה יותר שילוב, ולא רק בשוק העבודה. אני מדבר על זוגיות, על חברויות - ברגע שיהיה שילוב של אנשים עם מוגבלויות ומעסיקים יפסיקו להירתע ויבינו את כל הדברים שאפשר לקבל בזה שאתה מעסיק בנאדם עם מוגבלות - את כל הלמידה שאתה יכול להפיק מאדם שכבר עבר איזה משהו או שניים בחיים – אז הם יבינו איזו תועלת יש להם בזה. מוגבלות היא יתרון ואם אתה לא יכול לנצח את זה – תשמש בזה".
