בשיתוף ארגון פתחון לב
חודשיים חלפו מאז אותה שבת נוראית ותחילת הלחימה בעזה, ובארגון 'פתחון-לב' ממשיכים לסייע בחזית ובעורף ביחד עם קבוצת ידיעות במסגרת פרויקט "הלב בחזית". המלחמה שממישכה, כוחות המליואים והסדיר שנמצאים בכוננות בגבולות, המשפחות הרבות שפונו לבתי המלון ומרכזי המשפחות ויישובי הדרום והצפון, כולם זקוקים עדיין לסיוע וממשיכים לקבל אותו מדי שבוע מידי 'פתחון-לב'.
משאיות רבות עמוסות ציוד ומזון לכוחות הביטחון והמשפחות המשיכו לצאת גם השבוע ממרלוג החירום של 'פתחון-לב' בראשון לציון לכיוון הדרום והצפון, חלקן לקיבוץ בית אלפא ומלונות הכנרת וטבריה המארחים משפחות מפונות מקריית שמונה והקיבוצים בגבול הצפון, בנוסף ליחידות צה"ל הפרושות על גבול לבנון.
"בהתחלה החרדה ניהלה אותי, אבל תיעלתי את עצמי למקומות אחרים"
אורית כהן, בת ה-53, הגיעה למלון נוף כנרת עם משפחתה על דעת עצמה במה שהיא מכנה "יום רביעי הארור". לאחר מכן, ומאחר ומשפחתה השתלבה במלון, הם נשארו בו כמשפחה מפונה. "אני כמעט חודשיים בטבריה, התפנינו עוד לפני הפינוי כי שתי בנותיי ממש היו חרדות מאוד ולא היה לנו ממ"ד או מרחב מוגן בקריית שמונה", מספרת אורית. "בעלי עבד 14, 15 שעות במוקד, כך שהיינו לבד ואותו יום רביעי ארור הכריע את הכף. מעיין שלי שמעה בפעם הראשונה את האזעקה ונכנסה לטראומה רצינית, כך גם הבת השנייה שלי, סטודנטית בת 21."
אורית, במקצועה מורה בתיכון אורט דנציגר ומובילה בתיכון את המגמה לחינוך פיננסי, החליטה בשלב מסוים לקום ולעשות מעשה ולא לשבת בחיבוק ידיים במלון. אלא שזה לא היה פשוט. "בתחילה פשוט לא תפקדתי והחרדה ניהלה אותי, אבל אמרתי לעצמי להתעשת ותיעלתי את עצמי בכוח למקומות אחרים", היא מספרת. "פתחנו פה כבר מרכזי חינוך עם בתי ספר, גנים, פעוטון, יצרנו ראשי קהילות וכל קהילה אחראית על המקום שלה. הגיעה המפקחת של משרד החינוך שראתה אותי פה ואמרה לי 'אורית, זהו את פה'. מנהלת אגף החינוך אמרה לי שנפלתי משמיים בשבילם. וזהו, מאז במשך חודש וחצי אני מנהלת את הקהילה על כל ההיבטים יש מאין, מתנהלים מול משרד החיוך, פיקוד העורף, מול הרשויות וגם החמ"ל של קריית שמונה שמנסה לסייע בכל דרך."
"אנחנו מנסים לייצר שגרה עד כמה שאפשר", אומרת אורית. "הקהילה פה מאוד מעורבת, חברנו גם לקיבוצי הגליל העליון והם ממש עטפו אותנו. כולנו פה קהילת נוף כנרת, עם שלושה קיבוצי גליל עליון, משפחות משדרות ומשפחות מקריית שמונה. חמש קהילות, דרום-צפון, קיבוץ-עיר, ממש קיבוץ גלויות של הרמוניה ואהבת חינם."
אורית מספרת שבימים אלה היא גם ממשיכה ומלמדת את התלמידים שלה, ונוסף על כך גם מנסה לדאוג לסיוע שיגיע עבור הקהילה. "הגעתי ל'פתחון-לב' שכשמם, פתחו את לבם הכי רחב שיש. מוצרי טואלטיקה והיגיינה, היגיינה נשית, מוצרים לתינוקות ופעוטות, את כל אלה נחלק לכל הקהילה שלנו כאן ובאמת שזו דוגמא לעם ישראל שמתגלה באהבת חינם ואין דברים כאלה. העם הזה שופע אהבה, ואני מקווה שיהיה לנו נס חנוכה גדול וחג גדול, שהחיילים והחטופים יחזרו אלינו בשלום."
דרומית משם, בקיבוץ בית אלפא, מתנדבי 'פתחון-לב' פוגשים את שירה שלוסברג בת ה-34, שהגיעה עם שתי בנותיה, יעל בת ה-4 ועומר בת השנתיים מקיבוץ איילון המרוחק כ-300 מטרים מגבול לבנון. שירה הגיעה לבית אלפא עם כ-130 תושבי איילון, מהם כ-70 ילדים בני שנה עד 12, בעוד שבעלה נדב, מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ נשאר להגן על המקום.
המתנדבים הגיעו לקהילת הקיבוץ המפונה עמוסי כל טוב, ארגזי סיוע רבים של מוצרי היגיינה וטואלטיקה, מוצרי מקלחת, נוטרילון וחיתולים עבור הפעוטות ועוד.
"אנחנו נתאזר בסבלנות ונשלם את המחיר, כל עוד מטפלים בצפון"
"ביום יום אני עוסקת בחינוך הבלתי פורמלי עם ילדי קיבוץ ברעם שנמצאים כ-600 מטרים מהגבול ובתקופה זו פונו לטבריה", מספרת שירה שמציינת כי מרגישה שנכון לעתה לא מסוגלת לחזור לקיבוץ לאחר שטיל נ"ט פגע בשער הקיבוץ לא רחוק מביתה.
"מבחינת השהות שלנו בבית אלפא, לקחתי על עצמי את נושא גיוס התרומות עבור קהילת הקיבוץ שלנו כשראיתי שאנחנו נשארים כאן. התפנינו לכאן עם דברים שמספיקים ל-24, 48 שעות, לנסות להשיג ביגוד ומוצרים אחרים", היא אומרת. "האריזה הראשונית הייתה למחשבה הזו ואמרנו נראה לאן דברים מתפתחים. בטח שלא העליתי על דעתי שנמצא את עצמנו חודש וחצי מחוץ לבית."
אלא שגם בתמונה הפסטורלית שניבטת מקיבוץ בית אלפא, יש התמודדויות לא פשוטות. "זה שכולנו פה ביחד בנוף שמזכיר את הנוף, שלנו עם מרחבים פתוחים, זה מאוד מקל גם על השגרה וגם על אורח החיים שלנו והתושבים פה קיבלו אותנו בזרועות פתוחות עם המון סיוע", היא אומרת. " למרות זאת, אנחנו מאוד רוצים לחזור הבייתה. זה נהיה יותר קשה בדרך כלל בסופי השבוע עם הדברים הקטנים שחסרים לנו. זה שאתה לא מבשל, שאין את הריח של בית עם הבישולים. היה יום שהרחנו פה חלות וזה היה רגע לא פשוט. את לא יודעת איפה זה מכה בך, אפילו בדברים קטנים כמו מוזיקה ברדיו. יש געגועים. לילדים יש אחד את השני, לאמהות פה זה מאוד לא פשוט שהגברים לא איתן."
ולמרות זאת, היא עומדת איתן בדעתה שהפעם צריך לעשות מעשה. "רבים מאצלנו שותפים אליי במסר שצריך לעשות מה שצריך לעשות. אנחנו נתאזר בסבלנות ונשלם את המחיר, אבל רוצים לשלם אותו בידיעה שאנחנו חוזרים לבתים שלנו שאנחנו אוהבים, בקיבוצים שלנו ולא במקומות חלופיים שמשנים את הסביבה שלנו. אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה, כל עוד מבטיחים שמטפלים בבעיה שלנו בצפון."
"אני מכיר את המלחמה מכל הכיוונים"
בין מקבלי הסיוע בצפון, נמנות גם עשרות רבות של יחידות כוחות הביטחון וחטיבות צה"ל, המוצבות בגזרות השונות ולאורך הגבול. בתקופת המלחמה והמתיחות בצפון, צירים רבים המובילים לגדר המערכת נסגרים, מה שמביא לאתגרים בהגעה ליחידות השונות. ולמרות זאת, ב'פתחון-לב' מגיעים לסייע גם באזורים המרוחקים ביותר בגבול הצפון.
אחת מהיחידות, יחידת צנחנים שפועלת בסמוך לגבול, מקבלת את הסיוע והציוד מ'פתחון-לב' דרך המפקדה בה נמצא יואב ציין בן ה-39, המשמש כרס"פ התאג"ד. "פתחון לב הביאו לנו ציוד היגיינה ומגבונים, גופיות וגטקעסים, כפפות טקטיות, ציוד חם שזה מדהים בייחוד שאנחנו נכנסים לחורף, זה חשוב."
"היה לי יום הולדת ב-6.10, יום לפני המלחמה", מספר יואב. "אני גר באשדוד ומתחילת המלחמה אני חוטף רקטות אם אני פה או בבית, אז אפשר לומר שאני מכיר את כל המלחמה מכל הכיוונים. החוויה הזו של המלחמה משתנה כל הזמן. היחידה שלנו נמצאת בשטח על גבול הצפון אז אני יוצא אליהם כל הזמן, יש נפילות, יש מטחים, הכל מהכל."
יואב מסכם. "כולנו ביחד בזה, תהיו חזקים כי כולנו עובדים יום ולילה והדבר הכי חשוב זו התוצאה - שנחזיר את כל החטופים שלנו. אחרי זה אנחנו החיילים נחזור."
בשיתוף ארגון פתחון לב
פורסם לראשונה: 06:06, 04.12.23
