"נכנסתי למוד הישרדותי, ער כל הלילה, מפטרל, חושש, בקושי גונב שעה שינה, רק כשההורים ערים ביום הצלחתי לישון קצת יותר" - כך מתאר אביר טובי את הימים הראשונים שלאחר ה-7 באוקטובר, כשכבר היה בבית הוריו, לכאורה בסביבה המוגנת באשדוד. באותה שבת שחורה הוא החזיק את דלת הממ"ד במשך 19 שעות בביתו בניר-עם, בזמן שמחבלים מנסים להסתער על הקיבוץ. בשעה הראשונה התמודד עם הפחד לבדו, עד שהצטרפו אליו שלושה חברים שרצו בין הדירות בקיבוץ, כדי לחפש מקום מוגן ובעיקר – לא להיות לבד.
"אחרי שבוע שבו הייתי מוקף אהבה ותמיכה אצל ההורים עברתי למלון", מספר אביר על הימים שבאו אחרי האימה. "היה נכון לי לעבור, להתקרב לחברי הקהילה. בחודשיים הראשונים, במקביל לעבודה אינטנסיבית של עזרה בקהילה ותמיכה במלחמה, איבדתי איזון, ופיתחתי דפוסי התנהגות בעייתיים של אכילה רגשית, שתיה, עישון, מין מזדמן - הכול כדי לברוח ולשכוח. היה לי קשה להמשיך לחיות כרגיל. תחושה של חוסר בהירות. המון מחשבות על העתיד".
הוא ממשיך לספר על הקושי, ופתאום חלה תפנית בעלילה. "לפני חודש וחצי הצטרפתי לתוכנית 'נקודת יציאה' לגמילה מההתנהגויות הלא טובות שלי. התוכנית יוצקת תוכן חלופי להתנהגויות וממלאת את החלל במשהו אחר. זה מיקד אותי, ייצר לי התנהלות פנימית נכונה".
כדי לשמור על מחויבות לתהליך, מפרסם אביר כמעט מידי יום סרטון קצר בו הוא מספר על ההתמודדות ומעת לעת מעלה שירים אותם הוא כותב בכתיבה אינטואיטיבית. זו הצצה לנפשו, כפי שניתן לראות באחד משיריו:
חזון הירח/אביר
אז הלכתי
הזעתי
אפוף שגעון
או אם תרצו
קצת פחות נבון
קמתי ונפלתי
לעתים
בעודי קם
אני נופל שוב
וקם, כמובן
מזיע כולי מים
מרגיע תאוות
בכאבי הגוף, החומר
מתרוקן ומתמלא
מנפח חזה
למעלה קדימה
מאמץ לא פשוט
כשהפרצוף פוגש
רצפה
בקריסה ונפילה
אני קם
הנה הנה
קמתי
הולך
מזיע
מזיע והולך.
"קרסתי, בניתי את עצמי מחדש - ואז בא ה-7 באוקטובר"
"ההחצנה בתהליך משוחררת רסן לחלוטין", הוא מספר על תהליך היצירה המרפא, "אני מדבר בצורה אותנטית, זה עושה לי טוב, השיח מהווה פורקן, הוא תרפויטי אני רוצה להיות בתהליך הזה 24/7. טוב לי בתהליך".
לפי שהכול קרס, טובי גדל באשדוד בבית דתי. הוא התגייס לישיבת הסדר ושירת ביחידת האיסוף הקרבי. לקראת סוף השירות, התרחק מאורח החיים הדתי, אבל עד היום יש לו חיבור ליהדות והוא לומד עמוק בחברותא.
את לימודיו באקדמיה עשה במסלול משפטים במכללת ספיר ומהר מאוד התבלט בכישוריו. בסוף השנה הראשונה כבר הפך להיות יועץ לימודים לסטודנטים ולתדמית של המכללה בסרטוני גיוס.
את הכוח היצירתי שלו גילה כשברגע של יאוש בזמן תקופת מבחנים, העלה אתגר לרשת: "המטרה של האתגר שנקרא STUDENTS WANT FREEDOM היא להבין שאקדמיה, מלבד הרצינות והמשמעות שלה בחיינו היא גם חוויה והרפתקה חיובית בפני עצמה", נכתב בדברי ההסבר שצורפו לאתגר, "סטודנטים שמשתתפים באתגר מצלמים את עצמם בתנוחה מתוך סצנה טלוויזיונית או קולנועית מוכרת, מעלים לפייסבוק ומתייגים סטודנטים אחרים ומזמינים אותם לאתגר". האתגר הפך ויראלי ועשרות סטודנטים מכל רחבי הארץ נענו לו.
לניר-עם עבר בעקבות בת זוגו, שהכיר בזמן הלימודים - וכך הילד מאשדוד התגלגל לקיבוץ. "החיים שם טובים עבורי, קהילה צעירה ותוססת שגדלה כל הזמן, הרבה חברים וילדים, אני מחובר לילדים", הוא אומר.
אחרי משבר בשנה הרביעית אביר הפסיק את לימודיו, וחסרות לו 24 נקודות בלבד להשלמת התואר. "עבדתי במגוון עבודות - הייתי ברמן, עוזר קונדיטורית, עבדתי בחקלאות קנאביס, מכירות, הייתי גם טבח - גיוונתי וחייתי בכיף", מספר אביר.
אבל לא הכול היה ורוד. "לאחר הפסקת הלימודים, קצת הלכתי לאיבוד. הייתי בתהליך של יצירת מנגנוני בריחה מהשגרה שבה חייתי. ואז כשנתיים לפני ה-7 באוקטובר התחלתי בתהליך של חזרה לחיים. הייתי על הדברים, ליצר הכנסה, דיוק תחומי עיסוק, ירדתי 30 ק"ג, הייתי בבניה אישית. ואז בא ה-7 באוקטובר".
אביר עכשיו אופטימי יותר, יש אפילו חיוך. "בתהליך גיליתי כוחות ישנים-חדשים. אני אוהב לתת, לכן אני בונה את עצמי מתוך ההבנה - שהיכולת לתת מבוססת על קידום ובניה עצמית. אני מתכוון לחזור ללימודים, למצוא עשיה משמעותית ומגוונת. כדי להנות מהחיים גיבשתי לי סלוגן: 'הדרך היא הדרך".
