ירדן אשכנזי שירתה בזמן מבצע "צוק איתן" ב-2014 וב-2015 "באינתיפאדת הסכינים" כקצינת מבצעים בגולני בגדוד 13, ובחטיבה המרחבית שומרון שביהודה ושומרון.
במסגרת תפקידה אשכנזי פיקדה על החמ"ל של הגדוד, הייתה אחראית על מעבר שוטף של הדיווחים בין הכוחות, מעבר מידע אל היחידה, ביצוע תחקירים לאחר אירועים מבצעיים, החברת כוחות חילוץ במידת הצורך והחברת מסוקי קרב לתקיפה ולחיפוי הכוח בשטח. "בזמן צוק איתן כשהגדוד שלי היה בתוך הרצועה הייתי עם הנגמ"ש פיקוד (חמ"ל) שלנו על הגדר המערכת ברצועת עזה", היא מספרת.
4 צפייה בגלריה
ירדן אשכנזי" "ראיתי את הכלי המפויח, היו כל הזמן רעשי פיצוצים וריח של שריפה ונחשפתי למראות קשים נוספים של חברים לגדוד פצועים והרוגים"
(צילום:רונן פדידה)
"בלילה של בין חמישי לשישי ב-20 ביולי, אחד הנגמ"שים של כוח הסיור של הגדוד נפגע ועלה באש, כתוצאה מכך היו שישה הרוגים ועוד פצועים בגוף ובנפש. כחלק מתפקידי האזנתי לכל האירוע בקשר וקיבלתי תמונות שלו. לאחר פינוי הנגמ"ש לשטח ישראל, ראיתי את הכלי המפויח, היו כל הזמן רעשי פיצוצים וריח של שריפה ונחשפתי למראות קשים נוספים של חברים לגדוד פצועים והרוגים".
לאחר המבצע המשיכה אשכנזי לתפקיד של קצינת מבצעים של חטמ"ר שומרון, בזמן אינתיפאדת הסכינים ב-2015. גם שם הייתה אחראית על ניהול החמ"ל, תכנון והוצאת פעילות מבצעית בגזרה, ביצוע תחקרים ועוד. שבע שנים לאחר שירותה אשכנזי הבינה שהיא מתמודדת עם תסמינים פוסט טראומתיים, ומאז מטופלת באופן קבוע אצל פסיכולוגית. יחד עם זאת, היא השתתפה בקורס מנטוריות של עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) שהכשיר אותה ללוות לוחמות ותומכות לחימה משוחררות שזקוקות לעיבוד חוויות משירותן הצבאי.
"הדבר הראשון והחשוב ביותר במקרה של פוסט טראומה הוא לשתף לפחות אדם שמרגישים איתו בנוח, ממש עוזר גם לדבר עם אנשים שחוו דברים דומים ולהבין שאתה לא לבד", אשכנזי משתפת מניסיונה. "במקביל, חשוב לפנות לאנשי טיפול שיכולים להכווין ולעזור, כמו עמותת נט"ל שלה יש ניסיון ומענים שונים לסיוע נפשי מיידי ומתמשך לפי מידת הצורך".
העמותה מעניקה סיוע ותמיכה נפשית בשגרה ובחירום לנפגעי טראומה על רקע המציאות הביטחונית בישראל כבר 25 שנה. לאורך השנים היא סייעה ליותר מ-450,000 אלפי אזרחים ישראלים - מחיילים משוחררים, אזרחים, ילדים ועוד.
"המחבלים החלו לירות לכיווננו, אחד הכדורים פגע ביד ימין של האב העזתי וחדר ישר לעורק שבבית השחי, מכאן התחילה סצנה ממש כמו בסרטים, ראיתי דם בכל מקום, צעקות ואדם חף מפשע שגסס לנו בידיים. אחיו שהלך להשיג עזרה חטף גם הוא כדור, שניהם גססו לנו בחדר, האבא לא שרד והשאיר בנו זיכרון כואב".
"ראיתי שהגוף מגיב לא טוב"
ניב יהודאי התגייס ב-2007 לסיירת גולני ולאחר הטירונות ועם סיום הכשרתו כלוחם, התחיל מבצע "עופרת יצוקה". יהודאי וחבריו לצוות נכנסו ללחימה בעיר ג'באליה שבעזה, הוא משחזר: "ממש ברגע שסיימנו את המסלול נכנסו לתוך עזה 'ערומים' – ללא כוונות מקצועיות, ללא אמצעים שונים לראיית לילה וכו', אספנו את מה שהצלחנו לפני הכניסה הרגלית ונכנסו פנימה".
כך הוא מצא עצמו שרוי בלחימה בתוך שטח בנוי בעיר ג'באליה שבצפון הרצועה, בזמן שכדורים חולפים מעליו ומצדדיו ופגזים נופלים לידו וליד חבריו לצוות. "רק שנים אחרי ועד היום אנחנו עדין מעלים זיכרונות ומדברים על מקרים שלא ידענו בכלל שקרו לנו, בכל מפגש צוות, חבר אחר מספר על זיכרון אחר שיש לו מהלחימה, זיכרונות שהדחקנו".
4 צפייה בגלריה
"כשחזרתי לארץ לאחר הטיול הרגשתי לא בטוח ללכת ברחוב כשחשוך, חשבתי שעוקבים אחרי כל הזמן". ניב יהודאי
האירוע המרכזי והמכונן ששינה את חייו של הלוחם הצעיר דאז, התרחשה בעת תקרית בה נפגע אזרח עזתי, תושב המקום. יהודאי מספר: "באחד מלילות הלחימה הצוות ואני ביצענו 'נוהל שכן'. נכנסנו לאחד הבתים, בניין הצמוד לבית מחבלים פעיל, בסלון ישבה בפחד משפחה מרובת ילדים ואב הבית ניגש אלינו, דרשנו את עזרתו".
ניב וחבריו המשיכו לנהל את הלחימה מתוך הבית הזה. "ביקשנו מהעזתי לצעוק דרך החלון לעבר המחבלים בבית ממול שיפסיקו לירות ויסגירו את עצמם. עמדנו בצמוד לאחד החלונות של הבית, כשהוא ניגש לחלון וצועק להם בערבית שיפסיקו לירות ויצאו החוצה. המחבלים החלו לירות לכיווננו, אחד הכדורים פגע ביד ימין של האב העזתי וחדר ישר לעורק שבבית השחי, מכאן התחילה סצנה ממש כמו בסרטים, ראיתי דם בכל מקום, צעקות ואדם חף מפשע שגסס לנו בידיים. אחיו שהלך להשיג עזרה חטף גם הוא כדור, שניהם גססו לנו בחדר, האבא לא שרד והשאיר בנו זיכרון כואב".
עם סיום שירותו נסע יהודאי למשך שנה לטיול הגדול אחרי הצבא בדרום אמריקה ושם הטראומה החלה לצוף. "אולי זה המראות, אולי השפה, אבל שם הכל התחיל והבנתי שמשהו לא תקין לגמרי, שמתי לב שאני בטראומה בכך שראיתי שהגוף מגיב לא טוב".
"כשחזרתי לארץ לאחר הטיול הרגשתי לא בטוח ללכת ברחוב כשחשוך, חשבתי שעוקבים אחרי כל הזמן וסלדתי מאוד מהשפה הערבית שאותה דווקא אהבתי ולמדתי". לאחר שהוכר כפוסט טראומטי על ידי המדינה פנה יהודאי בשנת 2013 לסיוע לעמותת נט"ל ושם טופל במשך שלוש וחצי שנים.
"אומנם לא החלמתי לגמרי, יש דברים שילוו אותך כל החיים, אך היום אני מרגיש הרבה יותר טוב ובטוח מבעבר. עברתי טיפול ארוך ומועיל עם מטפלת מדהימה מהעמותה, הטיפול היה מסובסד מה שהקל עליי מאוד כלכלית, ממליץ לכל מי שצריך לפנות אליהם לעזרה, לא צריך לסחוב חוויות קשות על עצמכם יש עם מי לדבר", מסכם יהודאי, כיום נשוי ואב טרי.
4 צפייה בגלריה
"גם אם חבל הטבור היחיד הוא החוט של הטלפון כמה טוב שאפשר לדבר". מוקד הסיוע של נט"ל - נפגעי טראומה לאומית
"אירועים חיצוניים יכולים להשפיע אנושות על נפש האדם"
פרופ' רבקה תובל משיח, פסיכולוגית קלינית, יו"ר ועדת ההיגוי המקצועי בנט"ל מסבירה כיצד השתנה היחס כלפי פוסט טראומה במשך 25 שנות העשייה של העמותה: "במציאות הישראלית שאנו מכירים, קשה לחשוב שעד לפני כמה עשורים השיח הציבורי בישראל ובעולם כלל לא הכיר בהשלכותיה של טראומה, והיחס לתגובות הנפשיות של לוחמים לאירועי קרב נע בין הכחשה והתעלמות לבין הוקעתם כפחדנים או כמתחזים".
"העשורים האחרונים מתאפיינים בשינוי פרדיגמטי של ההתייחסות לטראומה, ושל הבנה שבכוחם של אירועים חיצוניים, במיוחד כשהם מעשי ידי אדם, להשפיע אנושות על נפשו של אדם, ולגרום לשינויים מרחיקי לכת בתפקודו, אישיותו ומצבו הנפשי", מוסיפה פרופ' תובל משיח.
"ב-25 השנים האחרונות, מאז הוקמה נט"ל, השתנתה מאוד ההתייחסות לנפגעות ונפגעי טראומה, לא רק בהקשר הלאומי והצבאי אלא באופן רחב יותר. שינויים אלו קרו בזכות הידע הקליני והמחקרי הענף שנצבר בעולם החל מהתקופה שלאחר מלחמת ויאטנם, ובארץ החל משנות ה-80, על התמודדותם של לוחמים עם מוראות הקרב, ושל נפגעי טרור אזרחיים, ואנשים הגרים באזורים תחת אש. בשני צירים מרכזיים השזורים זה בזה התפתחו השינויים הללו - האחד הוא צמיחה בידע הקליני, בשיפור הבנת הצרכים של נפגעי הטראומה, אבחנה נכונה יותר של מצבם ובפיתוח מענים טיפוליים מגוונים ומותאמים לאוכלוסיות שונות, ובכלים שונים".
4 צפייה בגלריה
"ישנה חשיבות עצומה להכרה ולתיקוף הניתנים לנפגעים, להכרה בסבלם, ובמחירים שהם משלמים באופן יומיומי על החשיפה לטראומה, ולתמיכה בדרכם להחלמה ושיקום". פרופ' רבקה תובל משיח
"הציר השני הוא השתנות השיח הציבורי-חברתי, מהכחשה וסטיגמות לגבי הנפגעים, לשיח שיש בו היכרות והכרה - היכרות עם מושג הטראומה, עם התסמונת הפוסט טראומטית וביטוייה קצרי וארוכי הטווח, היכרות עם מושג החוסן, ומודעות לחשיבות החוסן האישי והחברתי בהתמודדות עם דחק טראומטי".
"בישראל, שבה החשיפה לטרור היא מתמשכת, בגלים שבין תקופות שקטות לסוערות, ושבה רבות ורבים משרתים בצבא בתפקידים החושפים אותם לסכנות, ישנה חשיבות עצומה להכרה ולתיקוף הניתנים לנפגעים, להכרה בסבלם, ובמחירים שהם משלמים באופן יומיומי על החשיפה לטראומה, ולתמיכה בדרכם להחלמה ושיקום", מסכמת פרופ' תובל משיח.
- חשים שאתם "סוחבים" טראומות מהשירות הצבאי או מאירוע טרור? מוזמנים לפנות לקו הסיוע של נט"ל בטלפון: 1-800-363-363.
