בשיתוף הסוכנות היהודית
ראש השנה הראשון שלנו בלי אמא. היינו אמורים לחגוג לה יומולדת 94 קצת לפני ראש השנה. בימים שלפני החג היא הייתה רוכנת על הסירים. מכינה את תבשילי החג. לאחר התכנסות המשפחה, הייתה מתיישבת בראש השולחן, סוקרת את כולם בעיני התכלת. רואה כל פרט, מעירה על כל חריג. מחבקת, מנשקת, מברכת ובאותה נשימה לא חוסכת את שבט ביקורתה. לפני שמתחילים בסעודת החג הייתה בוודאי מתבוננת בי ושואלת בעיניים שובבות "ומה שלום היושב ראש?".
שררה ותפקידים רמים מעולם לא הרשימו אותה. זאת הייתה דרכה לומר לי בעקיפין שהיא תמיד תשפוט אותי על פי מידת האנושיות שבי ולא על פי המעמד, הכבוד או רוממות הכיסא. כ-40 שנה עמדה בראש בית יד לבנים בראשון לציון, מאז נפילתו של ערן אחי במלחמת יום כיפור. חשה צורך עז, להיות שם בתוך תהומות הכאב שעטפו מאות משפחות. והיא שמעולם לא הזילה דמעה, חבקה אותן, דברה אל ליבן התמקדה בפרקטיקה של החיים כדרך מזור.
אם הייתה איתנו בראש השנה הזה, הייתי מספר לה על מקסים מולצ'נוב שנהרג כחייל במחסום מכבים כשהוא בן 20, באותו גיל כמו ערן אחי. מקסים שעלה ארצה מאוקריאנה בגיל 14, בלי הוריו, שלמד 4 שנים בכפר הנוער של הסוכנות היהודית, הדסה נעורים, שתרם מח עצם לילד בן 12 שכלל לא הכיר, רק כי היה בסכנת חיים. שהבאנו את הוריו ללוויה ושנעשה הכל לדאוג להם.
עלייה לישראל רתקה אותה. בתקופת המנדט הבריטי, כשהעלייה הייתה בלתי חוקית, יצאה בלילות חשוכים עם חבריה מהפלמ"ח למבצעי סימון חופי מעפילים. הייתי מספר לה על חזון קיבוץ גלויות שהסוכנות היהודית מובילה. על עשרות אלפי העולים שאנו מביאים לישראל, על 26 מרכזי קליטת עליה בארץ שהסוכנות היהודית מפעילה עם משרד העלייה והקליטה, כשבכל אחד מהם כ-400 עולים חדשים המגיעים אלינו מכ-40 מדינות שונות. משכילים, מוכשרים, חדורי מוטיבציה, כמו מקסים מולצ'נוב, מבקשים להיות חלק מהעם היושב בציון. לבנות כאן את עתידם. ממשיכים את ציווי "לך-לך" של אברהם אבינו, גם כאן במדינת ישראל. ללמוד עברית. למצוא תעסוקה מכובדת. לרכוש בית. להתמודד עם יוקר המחיה ופרנסת המשפחה. לחוש רצויים ואהובים. זה היה מדבר אליה. השפה הפרקטית. כמו שיחות הטלפון שלה עם דידי ופזית, הכלות, לפני החג, לסכם מה כל אחת מכינה.
ואז, רגע לפני תחילת ארוחת החג, הייתה מתבוננת לתוך עיני ושואלת "ומה עם חברת מופת שרצינו לבנות כאן? מה עם קרוב לבבות? מה ערן אחיך שנהרג בדרכו לתל סאקי היה אומר?"
"כן, אמא", הייתי אומר לה. "מתחוללת כאן רעידת אדמה חברתית. נפעל למענם, למען שני הערנים שלנו, ערן אחי וערן בננו, למען זכר הנופלים כולם, למען העם היהודי כולו על כל גווניו, אלו היושבים בציון ואלו שבתפוצות, להעניק להם אהבה אין סופית, כמו שלימדת אותנו. למעננו ולמען הדורות הבאים כדי להמשיך את החזון שלך ושל אבא. חזון מגילת העצמאות".
דורון אלמוג הוא יושב ראש הסוכנות היהודית, שירת בתפקידו האחרון בצה״ל כאלוף פיקוד דרום. ייסד את הכפר השיקומי ״עדי נגב-נחלת ערן״ בדרום הארץ לאוכלוסיות מיוחדות ופועל למען זכויותיהם.
בשיתוף הסוכנות היהודית
