בשיתוף הסתדרות המורים ובנק מסד
"חשוב לי שהתלמידים שלי יגשימו את החלומות שלהם"
יפה דנינו - מחנכת כיתה ו' ורכזת הכלה והשתלבות, אפיקים בנגב, באר־שבע
יפה דנינו, בת למשפחה ברוכת ילדים (11 במספר), המלמדת כבר 34 שנה ("אני נטענת כל בוקר מחדש"), שואבת השראה מאביה המנוח, רבי שמעון אבקסיס, ש"היה במרוקו רב גדול, תלמיד חכם מאוד, בעל משנה סדורה. באופקים אבא הפך לאב הבית בבית הספר. הוא היה נכנס לכיתות והרביץ תורה, לימד את פרשיית השבוע וחמשת חומשי תורה, וכמה חשוב להיות אנשים טובים. וכבר כשהייתי ילדה, אבא אמר לי: 'את תחנכי את ילדי ישראל'. והתחלתי לעשות זאת עם שתי הבובות שלי".
דנינו שרואה בעבודתה מפעל חיים והעמידה דורות רבים של תלמידים, משתדלת לחנך את הילדים ברוח הגישה והמשנה של אביה. "מורה צריכה לתת לתלמיד תוספת ערך וארגז כלים שילווה אותו כל חייו: ערכים ומידות – כיבוד הזולת, הבנת הסובב, שיהיה קשוב למה שקורה סביבו. אני רוצה שהתלמידים שלי יצליחו באשר הם. חשוב לי שהם יגשימו את החלום האישי שלהם".
את יכולה לשתף אותנו בסיפור על תלמיד שלך שהגשים חלום כזה?
"נסעתי לברית של הנכד שלי בארה"ב. בשדה התעופה פתאום הרגשתי יד שנוגעת בכתפי. 'המורה יפה, זאת את?'. פתאום קלטתי שזה תומר, תלמיד שלימדתי בעבר. תהיתי איך הוא זיהה אותי והוא אמר: 'איך אפשר לשכוח את הקול שלך?'. תומר הוציא כרטיס ביקור והזמין אותי אליו למיאמי. אחרי הברית נסעתי למיאמי לבקר אותו. לחצתי בפעמון, הגיע שומר שהכניס אותי פנימה. גיליתי שתומר הקים אימפריה של עיצוב שיער. הוא הזכיר לי שבסוף כיתה ו', שאלתי מה כל אחד רוצה להיות שיהיה גדול. אחד ענה רופא, השני קבלן גדול, ותומר אמר: אני אהיה ספר. וכולם בכיתה הסתכלו אחד על השני וצחקו. אני אמרתי לילדים: 'כל מלאכה מכבדת את בעליה'. אחרי שהזכיר לי את הסיפור, תומר חיבק אותי חיבוק עז ואמר: 'בזכות אותה שיחה, החלום שלי התגשם'. כל הסלבס של מיאמי באים להסתפר אצלו עכשיו. לא הפסקתי לבכות מהתרגשות".
"אני מציבה רף גבוה ולא מוותרת. עובדים אצלי קשה, אבל זה משתלם"
דנה אייזנברג - מחנכת כיתה ה' ורכזת שכבה והכלה בית הספר ע"ש עוזי חיטמן, פתח־תקווה
דנה אייזנברג היא מורה רבת פעלים. בין שלל מפעלותיה אפשר למצוא גם לימודי מגדר. "מדובר בתוכנית של משרד החינוך שנקראת 'שווה דיבור' והמטרה שלה להעלות מודעות לשיווין בין המינים. בשיעורים אנחנו מדברים ומדברות על דברים אקטואליים, שירים, פרסומות, תפקידים ושכר. כשההורים באים ואומרים לי: 'אנחנו לא יכולים יותר, הילדים והילדות כל הזמן מעירים לנו על דברים שאנחנו אומרים ש'זאת אמירה נורא מגדרית', אני יודעת שעשיתי את העבודה שלי".
אייזנברג, שעבדה בעבר בניהול מועדונית לילדים בסיכון, היא דור שני בהוראה. "אמא הייתה מורה לחינוך מיוחד ויצאה לאחרונה לפנסיה. כך שחייתי את המקצוע בבית. אמא משמשת לי דוגמה ומודל לחיקוי".
אייזנברג מעידה שבכיתה שהיא מחנכת "קורים דברים שלא קורים בכיתות אחרות. אנחנו משפחה לכל דבר. אני מחפשת את הטוב בכל ילד וילדה, וכשהם חווים קושי, אני שם בשבילם/ן. אני אומרת להם ולהן: 'אני יכולה להיות מאוכזבת, אני יכולה לכעוס, אבל אני אוהבת אתכם ואתכן ולא עוזבת. אני מכבדת את התלמידים והתלמידות ומדברת בגובה העיניים. מראה שאני אנושית וחושפת לפעמים את החולשות שלי. אני מציבה רף גבוה ולא מוותרת. עובדים אצלי קשה, אבל זה משתלם".
התלמידים והתלמידות שלמדו אצל אייזנברג, נשארים איתה בקשר. "הבוגרים והבוגרות באים לבקר אותי ומעלים זיכרונות, ואני מבינה שעשיתי משהו טוב והצלחתי לתת להם את התחושה שהם מאמינים בעצמם ושהן יכולות להגיע לאן שהן רוצות".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"מורים ומורות שיבואו עם לב ונשמה. השיעורים צריכים להיות פחות פרונטליים ועם יותר שיח. דגש על עבודת צוות וחללים פתוחים. בית ספר צריך לספק הזדמנויות לפרוח".
מסלול המורה המבטיח
"אני מאירה בפנס לילד מה הכישרונות שלו"
אלונה כ"ץ חזן - מחנכת כיתה ג' ומורה למיינדפולנס, בית ספר שחקים, אורנית
בגיל 50 ־ אחרי שלמדה פסיכולוגיה, עבדה כמנהלת לקוחות עסקיים בחברה סלולרית, ניהלה משרד חקירות והייתה מדריכת הורים וסייעת בגני ילדים ־ החליטה אלונה כ"ץ חזן לעשות שינוי. היא עברה הסבה והפכה למורה. "קיבלתי השראה מאבא שלי, שבגיל 4 עלה ממרוקו לתוך כלום, ויצר יש מאין. אוטודידקט שכתב את ספר זיכרונותיו. הוא ההוכחה מבחינתי שאפשר לעשות דברים בכל גיל ולהצליח".
הרצון להיות מורה נבע מתוך רצון להשפיע ו"לתת את המתנות שרכשתי לילדים שזקוקים להן, כדי שהחברה שלנו תהפוך לבריאה יותר, ושיהיה בה מקום לרגשות". שנתיים אחרי שהחלה ללמד, כ"ץ חזן היא מחנכת אהובה ומוערכת, שקיבלה שפע המלצות. "אני מורה מגניבה. כיף לתלמידים לבוא לבית הספר. אני משתדלת מצד אחד להגשים להם את החלומות, ומצד שני ללמד אותם על החיים בלי הנחות ובלי לייפות את המציאות. אני מלמדת העצמה נשית, אפילו מעבירה שיעור נינג'ה. חשוב לי שהילדים יכירו ויאהבו את האחר. אני לא מפסיקה להיות המנטורית שלהם גם מחוץ לכיתה".
כ"ץ חזן מעבירה גם שיעורי מיינדפולנס. "מעט מאוד בתי ספר בארץ משתמשים בתרגול הזה. אנחנו הסנוניות. מדובר בהתבוננות, כדי שנלמד להכיר את עצמנו יותר טוב ושנבטא את עצמנו ואת היכולות שלנו, וכך נהפוך לאנשים יותר שמחים. אני מאירה בפנס לילד מה הכישרונות שלו ולא מרשה לו לוותר על עצמו".
"אני פועל מתוך שליחות להפוך את העולם טוב יותר"
אסף כרמי - מחנך כיתה ו', בית הספר הירוק, כפר־סבא
במהלך תקרית לא פשוטה במלחמת לבנון השנייה, אסף כרמי, לוחם ביחידת מגלן חווה טראומה קשה. שניים מחבריו לפלוגה נהרגו ושמונה נפצעו. "סחבתי איתי דברים קשים, שרק אחרי כמה שנים פתאום צפו ומאוד השפיעו עלי", משחזר כרמי בן ה־36. "לקח לי הרבה זמן לעבד את מה שעברתי ולשקם את עצמי. התחלתי לאמן כדורגל ובעבודה עם הילדים מצאתי שקט. הבנתי שהכיוון שלי זה לחנך".
כרמי מלמד כבר שנתיים בבית הספר הירוק על שם שמעון פרס – מוסד בעל מודעות לאיכות הסביבה. "זה בית הספר הכי טוב שיכולתי לבקש להתחיל בו קריירה כמורה. עבודת ההוראה שיפרה לי את איכות החיים, מוציאה ממני קצת את המחשבות והחרדות ותורמת לי הרבה סיפוק עצמי והבנה שהעשייה שלי משמעותית וחשובה".
בזכות מה אתה מורה טוב?
"באמת אכפת לי מהילדים. אני עושה את התפקיד מתוך שליחות להפוך את העולם לקצת יותר טוב ונעים".
תחלוק איתנו סיפור מרגש מהעבודה שלך.
"בזמן סגרי הקורונה, אחד התלמידים התקשה לעמוד בקצב הזומים. במקום לצעוק ולהתעצבן, לקחתי אותו איתי לבית הספר בכל יום, כדי שיישב איתי ונעביר ביחד את הזום. רציתי לשמור אותו באיזושהי מסגרת ושהוא יידע שלמישהו אכפת".
"כשאני מצליחה לגעת בילד, אני עושה את השינוי"
רביד גד - מחנכת ט' ומורה לאזרחות והיסטוריה, חטיבת ביניים מו"ר, מודיעין־מכבים־רעות
רביד גד אף פעם לא חשבה שתהיה מורה. "הגעתי לחינוך במקרה", היא מתוודה. גד בת ה־46, שמלמדת שלוש שנים, עבדה בשירות מבחן למבוגרים, החלה לעשות תואר שני בשילוב ילדים עם לקויות למידה והתבקשה להוציא תעודת הוראה. אחרי שלימדה שנה, גד התאהבה במקצוע ובילדים והחליטה להישאר. "מרתק אותי לשוחח עם התלמידים, לשמוע מה עובר עליהם ואת נקודת המבט והחשיבה שלהם".
בזכות מה את מורה טובה?
"יש לי יכולות לייצור קשר אישי. אני אותנטית וכנה, מדברת איתם בגובה העיניים. אני מגשרת, מתווכת, מלטפת, מתפקדת כשוטרת. וכשאני מצליחה לגעת בילד, אני עושה את השינוי".
את יכולה לשתף בסיפור בו חוללת שינוי?
"אחד התלמידים אמר להורים בבוקר שהוא לא מוכן ללכת לבית הספר. האמא התקשרה אלי. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שזה קרה. התקשרתי לתלמיד והוא החל להתלונן ולספק תירוצים, השבתי: 'תקשיב חמוד, אני נותנת לך הזדמנות לקום ולהתארגן, או שאני באה ואוציא אותך. זה לא איום וזה לא עונש ולא סנקציות. יש חוק חינוך חובה. ואז הוא קם והלך לבית הספר. התלמיד ידע שאני לא עושה זאת מתוך שיפוטיות ושאני מתכוונת למה שאני אומרת".
מה החזון שלך?
"להוציא ילדים עם ערכים של נתינה וכבוד ולפתח בהם חשיבה ביקורתית".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף הסתדרות המורים ובנק מסד
