לאחר שנים של תכנון ועבודה מאומצת קיבלה העמותה "בל"ב רעננה" היתר בנייה והכינה מכרז קבלן להקמת בית ברעננה. בלב החזון והעשייה עומדת ההכרה שצעירים עם מוגבלות שכלית קשה זכאים בבגרותם לחיים מלאים, בסמוך למשפחותיהם, כחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בקהילה שבה גדלו.
ישראלה רינגהאם לוי, מובילת המיזם, מסבירה: "כשטומי שלי הגיע לגיל העשרה, שאלתי את עצמי: 'מה קורה כאשר אני ובעלי חולפים מן העולם? מה אז קורה עם הבחור?' וכשהתחלתי לראות מקומות, מודה שלא התלהבתי מהאופציות. לא אכנס לפרטים, אך התחושה הייתה שאפילו את העז שלי לא הייתי שולחת לגור שם. זה מה שהניע, אצלי לפחות, את הצורך בעשייה. הקושי לראות את בני האהוב במקומות אלו".
פיני ורות גולדברגר, הורים נוספים שלוקחים חלק במיזם, משתפים: "שמואל שלנו בן 28 היום. הוא עיוור בשתי העיניים ועם מוגבלות שכלית התפתחותית. אנו כבר סבים להרבה נכדים, כן ירבו, וכבר לא צעירים ובהחלט דואגים ליום שאחרי. אנו רוצים להיות שקטים שהוא נמצא במקום ראוי ובתוך הקהילה שלנו. אין לנו תקווה אחרת".
בניית הבית מחזקת מגמה של שילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה, שעד כה כמעט ולא יושמה באוכלוסיות הקשות ביותר. הכסף מגויס לטובת בניית בית שבו יגורו כ-18 דיירים ודיירות, צעירים וצעירות בעלי מוגבלות שכלית בינונית עד קשה וצורך סיעודי. מרבית הכסף כבר נאסף על ידי גורמים שתמכו: הבית יוקם על קרקע שהוקצתה ע"י עיריית רעננה שמגויסת לפרויקט. כמו כן מגויסים גם משרד הרווחה, קרן שלם וקרנות הביטוח הלאומי שמלווים את העמותה, אך חסרים כרגע כשלושה מיליון שקלים שבלעדיהם לא תחל הבנייה.
יובל קדר יו"ר העמותה, מסביר: "הילדים שלנו הם נפשות טהורות שכלואות בתוך גוף שאינו מתפקד. אנחנו כהורים מטפלים בהם במשך עשרות שנים והדאגה הכי גדולה שלנו היא מי ידאג להם אחרי שאנחנו כבר לא נוכל? מגיע להם מקום מכבד שהם יהיו בו מוגנים ומאושרים".
רינגהאם לוי מוסיפה: "הבית שאנו מקימים הוא לא עוד עסקת נדל"ן, ולא פתרון פרטני כזה או אחר. לאף אחד מאיתנו אין זכויות יתר. הבית שאנו מקימים הוא שינוי חברתי-קהילתי. חיפשתי פתרונות מגורים והזדעזעתי מהקיים. רעיון ההדרה וההרחקה מהקהילה זעזעו אותי. הרי מדובר בילד האהוב שלי. כן הוא מוגבל שכלית, אבל הוא לא מצורע. התחלתי מסע עבור הבן שלי וחבריו ונשמח שכמה שיותר אנשים יצטרפו אלינו".
