בשיתוף מפעל הפיס
משחקים באחריות - פורום דור העתיד
(צילום: סנטרל הפקות)
קורונה, מצב בטחוני מעורער ותכנים קשים שאורבים בכל מסך – בני הנוער בימינו נתונים להרבה מאוד לחצים, לצד אלה השגרתיים של גיל הנעורים הסוער. בפאנל מיוחד שהתקיים אתמול בפורום דור העתיד TeenTalkIL בחסות מפעל הפיס, המעניק מדי שנה כ-40,000 מלגות לסטודנטים התורמים לקהילה, נחשפו נתונים מדאיגים: על פי המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA), צריכת האלכוהול בקרב בני נוער זינקה מ-9% בלבד ב-2019 לשיעור מדאיג של 28% ב-2024. במקביל, המסכים הפכו למפלט העיקרי עבור בני הנוער, כשהם מבלים למעלה מ-90% מזמנם ברשתות החברתיות, ויותר מ-50% מהזמן במשחקי מחשב.
על הבמה התכנסו ספורטאים ומדריכים שהספורט שינה את חייהם, והיום הם מסייעים לבני נוער להתמודד עם טראומות ומשברים באמצעות פעילות גופנית. "אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, מצאתי את עצמי מתמודד עם המון סיטואציות לא פשוטות גם ברמה הנפשית, והספורט היה מפלט עבורי", סיפר המנחה טל מורד בפתיחת הפאנל.
5 צפייה בגלריה
ירין שריקי: ״אמרתי לעצמי - אין שום סיכוי בעולם שאני חי עם פוסט טראומה״
(צילום: דנה קופל)
"הטראומה היא חלק ממך, אי אפשר לברוח ממנה", שיתף ירין שריקי, ספורטאי נבחרת ישראל בג'יו ג'יטסו ושורד נובה. "אמרתי לעצמי - אין שום סיכוי בעולם שאני חי עם פוסט טראומה. אני צריך לקום בבוקר ולעשות את ה-200% שלי באימונים, בתחרויות, בהכל. רוב הנוער שיש להם משהו אישי בורחים לעישון, כשיש להם משהו בבית הם בורחים לאלכוהול. אני מצאתי את הבריחה שלי דרך הספורט".
שריקי, שפתח לאחרונה שני בתי ספר לאומנויות לחימה בגדרה ובבת ים, מספר כי שנת 2024, מיד לאחר אירועי נובה, הייתה דווקא השנה המוצלחת ביותר בקריירה שלו. "פתחתי את בתי הספר כדי שהדור הזה יקבל את כל המעטפת שבניתי להם. אני יודע מה הם צריכים לקבל בשביל לא לחיות עם קשיים בבית ספר ובבית".
"צריך רק להאמין"
סיפור מרגש במיוחד הציג אייל אמרן, שחקן ומדריך פוצ'יוולי. בגיל 13 מצא את עצמו ברחוב, לאחר שמשפחתו החרדית הוציאה אותו מהבית. "בטורניר אחד לקחתי מקום שלישי, ואני זוכר את עצמי יושב בחדר, שם את הגביע מעל הארון ובוהה בו. פתאום אמרתי לעצמי 'אייל, אני גאה בך'. זו הייתה אולי הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי גאווה בעצמי", סיפר אמרן, שכיום מדריך בני נוער במסלול דומה לשלו. "אני אומר להם שאני מאמין בהם ושהייתי בדיוק באותם מקומות. זה יהיה קשה, אבל אתם תצליחו. צריך רק להאמין".
יעל לוי, מנהלת מרחב מרכז בעמותת "הגל שלי", מובילה פרויקט ייחודי המשתמש בגלישת גלים ככלי טיפולי לנוער בסיכון ומתמודדי טראומה. העמותה, הגדולה מסוגה בעולם, מטפלת בלמעלה מ-5,000 בני נוער בשנה. "גלישה זה ספורט פשוט קשה, ומשום מה יש בנו תמיד רצון להמשיך לנסות", היא מסבירה. "אנחנו לוקחים את כל התסכול המטורף שגלים מתפוצצים לך בפנים, ובמקום לקחת את התסכול הזה ולעשן אותו או להרביץ, המדריך שואל 'מה שלומך? אתה מרגיש חרא, אה?' מדברים על הרגשות כמו שהם".
לוי חלקה את הסיפור המרגש של קהילת כפר עזה: "ממש בשבוע הראשון למלחמה הקמנו שם מרכז חירום עם מלגאי מפעל הפיס. לראות את כל הקהילה, עם כל האבדנים, יוצאת לים באופטימיות ומגלה את הכוחות שיש לה - זה משהו שתמיד הולך איתי".
נדב דיין, רוכב אופניים מקצועי ומדריך, הגיע לכפר הנוער נווה עמיאל כנער עם הפרעות קשב שלא הסתדר במסגרות קודמות. "הייתי ילד חסר ביטחון בקטע לא נורמלי. אצל בן אדם עם הפרעות קשב כל אי הצלחה היא אוטומטית 200% מבן אדם רגיל", הוא משתף. המפנה הגיע כשהתחיל לרכב על אופניים: "פתאום התחלתי לקבל מחמאות, וזה העלה לי חזרה את הביטחון. היום זה משהו שעובר איתי יום יום - לשים את המטרות מול העיניים, לקום בחיוך ולעשות את מה שאתה מאמין בו".
לוי מדגישה את החשיבות של ליווי מקצועי בתהליך: "אנחנו עובדים עם פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים, והרבה מאוד מלגאים של מפעל הפיס שעוזרים לנו. הקסם קורה כשמצליחים לחבר בין הספורט לתהליך הטיפולי". לדבריה, כל סיפור הצלחה מגדיל את תחושת האחריות להמשיך ולפעול: "אנחנו העמותה הגדולה והמובילה בעולם לטיפול בגלישת גלים ועדיין יש לנו עוד המון בני נוער להגיע אליהם".
"לא נתתי לטראומה להשתלט עליי"
עבור שריקי, הכוח היה היכולת לראות בטראומה הזדמנות לצמיחה: "כשאתה מגיע לאיזשהו מצב שהגוף שלך בפוסט טראומה, השאלה היא איך אתה לוקח את זה איתך. אם זה לא משנה מה - אם זה מהילדות, מהבית, מהשכונה, מבית הספר, חרם או התעללות - כל אחד ומה שהוא סוחב איתו בחיים. אני לא נתתי לטראומה להשתלט עלי, במקום זה חיבקתי אותה והבנתי שזה חלק ממני".
גם בשביל דין, דווקא הפחד והחשש, היו רגעים של הזדמנות לשנות פרספקטיבה: "המאמן שלי אמר לי פעם לפני תחרות, כשהיה לי לחץ מטורף ושאלתי 'מה אם אני אפסיד?' והוא ענה 'אז מה? אז תפסיד. לפחות אתה פה, ואנשים אחרים אשכרה יושבים בבית ולא עושים כלום. אתה פה ועוד שנייה בקו זינוק'. זה שינה לי את כל נקודת המבט בחיים".
הפאנל הדגיש את חשיבות הספורט ככלי להצלת חיים. "כל מורה והורה שרואה קושי של ילד צריך לקחת אותו לאיזשהו חוג - גלישה, פוצ'יוולי, אמנויות לחימה", מסכם שריקי. "הילדים מגלים שם דברים שהם לא מגלים על עצמם בחיים. בספורט אתה נכשל אלפי פעמים, ומי שלא ידע ליפול לא ידע גם איך לקום".
אמרן, שעבר כברת דרך מנער שנזרק לרחוב למדריך מוביל, מסכם: "העמותה 'ספורט גשר לחינוך' הוציאה אותי לקורס מאמנים, וכשהשתחררתי מהצבא קראו לי לבוא ולעבוד אצלם. אני משתדל כל הזמן להגיד לחניכים שלי שאני מאמין בהם. אני מזכיר להם שאני הייתי בדיוק שם, באותם מקומות. והנה אני כאן היום, המאמן שלהם. אין שום סיבה שהם לא יצליחו".
בסוף הפאנל, טל מורד פנה לקהל וביקש: "אם אתם מרגישים שאתם בעצמכם מתמודדים עם קושי, או שאתם מזהים חבר, חברה או בן משפחה שזקוקים לעזרה – תזכרו, וזה המסר החזק שייצא מהפאנל: ספורט לא רק מחזק את הגוף, הוא מחזק אותנו, פיזית ונפשית ויותר מזה - הספורט מציל מבריחה להתנהגויות לא רצויות".
לסיכום, אתם מזהים חבר, חברה או בן משפחה שנמצא בקושי, יש אפליקציה חדשה "שינוי כיוון" בשיתוף מפעל הפיס שיכולה ממש לעזור להם ולכם בהתמודדות עם הרגלים שלפעמים קשה להם איתם.
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 14:56, 06.01.25
