בשיתוף לקט ישראל
live
לקט ישראל: סיפורם של מתנדבים
(הפקה: אינטרוויזיה, בימוי ועריכה: אדם דויטש)
אבדות בנפש, שדות שרופים ואזורים שלמים שהיו תחת אש כבדה במשך חודשים רבים - מאות חקלאים ברחבי הארץ התמודדו ועדיין מתמודדים עם אתגרים חסרי תקדים מאז אירועי ה-7 באוקטובר. רבים מהם לא הצליחו להגיע לשדותיהם בשל המצב הביטחוני, מה שלא אפשר לקטוף או לקצור את היבולים, ולמעשה דן את התוצרת לאבדון. את המצוקה הזאת שמעו אנשי ארגון "לקט ישראל", שכבר 22 שנה מקיימת קשר שוטף עם החקלאים. בימים כתיקונם החקלאיםהם תרומי המזון הגדולים של "לקט ישראל", וכעת הרגישו בארגון שזאת ההזדמנות להחזיר להם בחזרה.
אמנם מחלקת המתנדבים של לקט ישראל קיימת כבר שנים רבות, אך כאן נדרש מערך סיוע ייעודי לחקלאים. וכך, מימיה הראשונים של המלחמה ועד היום, הוקם מערך סיוע ייעודי לחקלאים שכולל קבוצות גאופגרפיות וייעודיות של מתנדבים המסייעים בקטיף, בשתילה ובהצלת יבולים, שלולא ההתנדבות היו יורדים לטמיון. מידי יום יוצאים כ – 15 אוטובסים מכל רחבי הארץ ועליהם מתנדבים בכל הגילאים מלווים במורי דרך שמעשירים אותם במידע על האזור שאליו נוסעים להתנדב ואמונים על הקשר שבניהם לבין החקלאים. "בסך הכול, ב-2024, היו לנו 95 אלף מתנדבים שהגיעו לשטחים החקלאיים וממש הצילו את החקלאות במדינה", מסביר יואב דגן, רכז שטח דרום מתנדבים בארגון.
אחד החקלאים שקיבלו סיוע הוא זיו דגני ממשקי חבל עזה. " אני בן קיבוץ כיסופים, וב-7 באוקטובר נגרם נזק מאוד גדול לחקלאות ", הוא נזכר. "בחודשים הראשונים, לא יכולנו להגיע לשטחים. היו פה מלא בעיות עם המים והציוד".
היעדר כוח אדם הביא כאמור לסכנה ממשית של השמדת יבולים. "נוצר מצב שבו אלפי טונות של תפוקה חקלאית עמדה להיזרק לפח", ממשיך דגני. " ביטחון המזון הישראלי עמד בפני מכה מאוד קשה". אלא שאז, בזכות המתנדבים של לקט ישראל, המצב השתנה. "יש לנו הרבה שטח חקלאי, ככה שאנחנו צריכים לקטוף בזמן מסוים", הוא מסביר. "לכן, 'לקט ישראל' מאוד עוזרים לנו עם המתנדבים הנפלאים ".
"אני קוראת לזה המילואים שלי"
מאז תחילת 2024, ארגון "לקט ישראל" הציל 31,402 טונות של תוצרת חקלאית. 19,856 טונות מתוכן נאספו ישירות מהשדות, ו-11,546 טונות נרכשו על מנת לאפשר לחקלאים להמשיך להתפרנס גם בשגרת חירום וגם בכדי להמשיך ולדאוג לאספקה שוטפת של תוצרת מזינה לאלו הזקוקים לו. בקביל, הארגון הציל ורכש 2,083,787 ארוחות מבושלות מבסיסי צה"ל, שירותי הסעדה, מלונות ועוד. סך כל המזון שחולק בשנת 2024 עומד על 33,344,402 ק"ג. הנתונים הללו ממחישים את היקף פעילות הארגון, ואת תרומתה לשמירה על ביטחון המזון בישראל.
לצד הסיוע עצמו גם המתנדבים עצמם חווים תחושת שליחות עמוקה. לאה אלבאם, מתנדבת בעמותה, משתפת: "צריך לעזור לחקלאים. אנחנו מבינים את המצוקה שלהם. אני קוראת לזה המילואים שלי". רבקה לסנברג, מתנדבת גם היא, מוסיפה: "במשך כל המלחמה, מאז ה-7 באוקטובר הייתי רק בצפון, אז הרגשתי מאוד מנותקת מהעוטף, ונחמד להגיע לשטחים בעוטף ולעשות משהו אחר. אני מרגישה שאני יכולה לעזור".
גם עבור סוזי בן דוד, מורת דרך, שעבודתה הופסקה ברגע אחד בתחילת המלחמה והצטרפה למערך המתנדבים של לקט ישראל הפעילות מאוד משמעותית. "אין עבודה בתיירות עכשיו, ואני מרגישה מאוד מחוברת עכשיו לארץ ישראל ולאזור העוטף שלא נקשרתי אליו לפני כן", היא אומרת. "פעם, היינו נוסעים על הכביש ורואים פרדסים. 'מה זה? לא יודעת'. עכשיו, אני יכולה להסביר יותר. כשאני קונה את הפירות והירקות בסופר, אני ממש מעריכה את מה שיש".
אלבאם מספרת כיצד החוויה משפיעה גם על משפחתה: "גם הילדים שלי יוצאים להתנדב והם מחוברים. הם אומרים, 'אימא, אפשר לקחת יום חופש מבית הספר? אנחנו גם רוצים לעזור ולצאת לקטוף'. כל הקיץ, הם לא היו בקייטנות הם יצאו לבציר, יצאו לשתול, וגם עכשיו הם הולכים לסופר ומעריכים את האוכל. הם אומרים, 'אימא, הבנתי מה זה חסה'. זו לא סתם חסה – הם מבינים מאיפה היא מגיעה, וכמה עבודה יש בגידול שלה. בשבילי זה גם חלק מהסיפור – שנוכל לתרום משהו ולהעריך את מה שיש לנו".
סוג של נס
עבור רבים מהמתנדבים המלחמה הייתה מפגש ראשון של פנים מול פנים עם החקלאים ועבודתם המאומצת. "למדנו מה זו חקלאות ואיזו עבודה קשה זאת", אומר המתנדב עדי לוי. בשביל המתנדב דניאל לנסברג החקלאות היא עוד זירה חשובה לתרום בה לישראל: "תמיד כשאני בארצות הברית ואני מדבר עם אנשים על ישראל, אני אומר להם: 'תנסו לעזור לישראל בכל דרך שאתם יכולים' - אם אתם יכולים לתת כסף, תנו כסף. אם אתם יכולים לפעול במדיה החברתית, תפעלו במדיה החברתית. אם אתם יכולים להגיע לישראל ולעבוד בחקלאות ולעזור, זה עוד יותר טוב'".
בשביל החקלאים הפעילות של "לקט ישראל" היא חבל הצלה של ממש. "אני רואה אותם והלב שלי מתמלא כי זה סוג של נס. אפשר להגיד שזה סוג של נס", מצהיר דגני. איימי בן דב, מורת דרך שמתנדבת מסכמת: "אנחנו מגיעים למקומות, כמו שאנחנו נמצאים פה היום, ולא רק שאנחנו עושים את הקטיף, אנחנו בונים קהילה. אנשים שחיו לבד ולא היו שייכיםלקהילה, מצאו אותה פה בין השיחים והעצים. ממש נוצרה פה קהילה . אז נכון, אנחנו תורמים לחקלאים, אבל אנחנו, גם כן, בונים את עצמנו בחזרה בתור עם".
בשיתוף לקט ישראל
