אופיר,
עדיין לא פיצחתי איך אפשר לכתוב לך מכתב, כזה שמיועד לזמנים של 'אחרי שהלכת', כאשר הראש והלב עדיין לא מצליחים לעכל, שבגופך אינך כאן עמנו עוד.
"כל דבר שאנחנו עושים קורה פעמיים. פעם אחת כשאנחנו חולמים אותו ופעם אחת כשמגשימים אותו". זה מה שאמרת בפעם הראשונה שהכרתי אותך במרכז הצעירים, אי שם ב-2016. לימדת אותי פרק נוסף ב'אם תרצו אין זו אגדה'. כמעט שנתיים אחר כך, ביקשת ממני לכתוב לך מסמך בן עשר נקודות תחת הכותרת "מושב יכיני 2020", כשהעיקרון המנחה הוא - אין בעיות, אין מגבלות, אין שום חסמים, הכל אפשרי. שנה לאחר מכן נבחרת לראשות המועצה ואני למליאת המועצה. אפשרת לי לחלום, להרגיש שותפה, למדת מה הציבור מבקש - בענווה, במקצועיות, באנושיות וברגישות אין קץ.
4 צפייה בגלריה
"אפשרת לי לחלום, להרגיש שותפה". מורן חג'בי ואופיר ליבשטיין ז"ל במסיבת הברית של עוז דוד, בנה של מורן
(פרטי)
דיברנו הרבה על איך עבודה בשותפות היא אכן הדרך הנכונה שכולם בסוף מרוויחים ממנה; על איך בינוניות איננה גזירת גורל והקפדת לחזור ולשנן שכל גינון אגרסיבי ודורסני חייב להיות מחוץ למשחק. לימדת אותי, עקב בצד אגודל, על איך להביט רחוק, לראות רחב, לפעול מהראש ולא מהבטן, גם כשממש מעקצץ. לפעול ברגישות, לדעת לבלוע צפרדעים ועדיין לשמור על עמוד שדרה ופאסון. לימדת אותי לתרגם את האהבה והדאגה לעם ישראל כולו בארץ ובתפוצות, ולחתור לעשייה. כל רגע בחברתך היה רגע של למידה.
תמיד אמרתי שהיו לך מעט מדי שעות ביממה. לא נחת לרגע, פעלת 24/7, מסביב לשעון, למען כל המעגלים בחייך - המשפחה האהובה שלך, כפר עזה, שער הנגב, העוטף, מדינת ישראל, עם ישראל. לימדת אותי כמה חשוב שמנהיג יהיה תמיד האדם שזוכר כל תושב ותושבת ומכיר את סיפורם האישי. לימדת אותי במעשיך איך אפשר להיות ראש מועצה במוצב הקדמי המטורף של מדינת ישראל, ולהצליח כל הזמן לחלום ולהגשים גם למען העם היהודי בתפוצות.
אופיר, היית לי מפלט. החבר והמנהיג שכשהייתי צריכה שקט כדי לעבוד הרגשתי מספיק נוח 'להשתלט' לך על פינה במשרדך כשהיית בפגישות בחוץ. לבך ודלתך היו תמיד פתוחים. לבך ופיך היו תמיד שווים. בתקופה שלפני הבוקר בו איבדנו אותך זכיתי לשעות רבות במחיצתך. היום אני מבינה שחלק מהמפגשים היו מדויקים לקראת מה שעמד לבוא. זה היה זמן איכות של למידה מזוקקת.
אני זוכרת את הבוקר שבו נסענו ביחד ליום של נטעים בתנועה הקיבוצית. זה היה 100 אחוזים של למידה, הקשבה, חלימה ופרקטיקה. ימים ספורים לפני מותך הטרגי, נפגשנו באירוע הגדול והמרגש בחניון נבי מרעי. סיימנו בביתך בפגישה עם בני גנץ. ישבו שם במעגל אצלך בסלון האנשים הכי טובים שיש - שחר ואילן וטל, ועוד כל כך רבים שהלכו ביחד איתך. איזה אסון נורא נפל עלינו.
ידעת להעריך כל אדם באשר הוא אדם. תרמת מכיסך, הלכת לבדוק, פיזית, בעצמך, מה שלומם של תושבים שחוו קושי או משבר. כל תושב בתחומי המועצה הרגיש וידע שתמיד הוא יכול לגשת אליך, ותמיד תהיה בהקשבה
בכל מקום שיכולת עשית תיקון עולם
דרכך הנעימה, חוכמת החיים, הזיק בעיניים כשדיברת על פיתוח היישובים והמועצה שלנו, פיתוח האיזור, והרוך בכל פעם שדיברת על משפחתך האהובה, העוגן של חייך - ורד, הבנים, אמא, האחים.
חשת והפגנת אהבה כלפי מסורת ישראל, כלפי היהדות, וכמובן העשייה הציונית שלך, יום יום שעה שעה. דרך ארץ קדמה אצלך לכל. גם כשהדעות היו חלוקות, גם כשכעסת, ידעת לנהוג בנועם הליכות. בכל חג, בכל יום הולדת, בכל אירוע - תמיד זכרת, הגעת, בירכת. הפכת את יכיני לביתך השני, וגרמת לתושביו להרגיש ששער הנגב זה הבית שלנו. נכחת בכל שמחה, בכל שבעה, בכל מסיבה ובכל אזכרה. הגעת אפילו לברך את הילדים שעלו לכיתה א'. היכרת היטב את כל התושבים פה. בכל מקום שיכולת עשית תיקון עולם. בחצרות הבתים עדיין תלויים השלטים שלך.
המשפחה שלי אוהבת אותך אהבת אמת. איתן כל כך כואב את אובדנך. הוא לא מצליח להבין מדוע אתה ויהונתן האהוב שלנו, הסתלקתם באותו בוקר. הגעת אלינו הביתה בבוקר ערב ראש השנה רק כדי לתת חיבוק לזכריה, חמי, לחזק מכל הלב ולתת אהבה כמו שרק הלב הרחב שלך ידע לתת. 'את מה שזכריה שכח כולנו עוד לא למדנו', אמרת שוב ושוב. ידעת להעריך כל אדם באשר הוא אדם. תרמת מכיסך, הלכת לבדוק, פיזית, בעצמך, מה שלומם של תושבים שחוו קושי או משבר. כל תושב בתחומי המועצה הרגיש וידע שתמיד הוא יכול לגשת אליך, ותמיד תהיה בהקשבה.
אופיר, דרשת המון, לא עשית הנחות, קידשת מקצועיות, וכל הזמן בדרכי נועם ובחיוך רחב. הדבקת אותי ועוד רבים אחרים בתשוקה לעשות. לימדת אותי שבחיים חשוב לעשות משהו אחד שהוא העבודה היום-יומית ולצדו לעשות משהו נוסף, לנשמה ולנפש ולמה שהלב רוצה. בזכותך היכרתי חברים וחברות לחיים, הכי טובים מוכשרים וערכיים שאפשר לבקש. סיירת של ממש שבנית סביבך, מכל קצוות העולם.
אתה בטוח במקום ממש טוב עכשיו, כזה שמשפיע על קבלת ההחלטות, ממש כמו כשהיית פה. בבקשה תעזור למי שצריך עוד קצת בינה ודעת, להשיב את החטופים שלנו הבית. תעזור לנו לרכך את הלבבות הרעים שמחזיקים בהם בעזה, אנחנו חייבים אותם בבית
4 צפייה בגלריה
"אנחנו פה כדי להגביר את האור בתוך החושך הנורא שפקד אותנו". ורד ליבשטיין והילדים בהלוויתו של אופיר
(צילום: יאיר שגיא )
4 צפייה בגלריה
"כל עוד נשמה באפי אמשיך לעשות כל מה שצריך על מנת שהחלומות שחלמת יוגשמו". השר בני גנץ מנחם את מרים פרץ בהלוויתו של אופיר ליבשטיין
(צילום: יאיר שגיא )
95 אחוז גן עדן ואלף אחוזי גיהנום
אופיר היקר, חברי האהוב, נפלת בקרב ההגנה על קיבוץ כפר עזה ועל כולנו. אלוקים יודע למה אתה ממש בין הראשונים (ואולי הראשון) שנאלצנו להיפרד ממנו בשואה הזו, שהתרחשה עלינו ב-7 באוקטובר. ספק אם לבך הרגיש היה עומד בכאב הזוועות והמראות והחדשות מהיום הזה, במותו של ניצן, פיצי שלך, שלצערי הגדול הצטרף אליך.
אני נשבעת שוב, כי כל עוד נשמה באפי אמשיך לעשות כל מה שצריך על מנת שהחלומות שחלמת וחלמנו לטובת הקהילה ועם ישראל יוגשמו. פה בבית, ובכל המעגלים האחרים. הדרך ארוכה ואנחנו פה כדי להמשיך ולהגביר את האור, בתוך החושך הנורא הזה שפקד אותנו ועדיין לא הסתלק. אמרת לנו תמיד שפה זה 95 אחוז גן עדן, אבל דע לך שאלף אחוזי גיהנום פקדו את שער הנגב ואת השברים לפני חצי שנה, ורק עכשיו מתחילים לאסוף ולהדביק.
רק לפני שבוע העזתי להיכנס לראשונה ללשכה שלך, שנותרה סגורה והזמן בה עמד מלכת. כל כך לא הפתיע אותי לראות על השולחן שלך את טופס הצעת מועמדותך לבחירות ועליו, גלויה עם שיר ששמו "יש אהבה", ועל הלוח בלגן מסודר של שרבוטים שרק אתה הבנת, שעוסקים בחינוך בקהילה ובאדם.
אתה בטוח במקום ממש טוב עכשיו, כזה שמשפיע על קבלת ההחלטות, ממש כמו כשהיית פה. בבקשה תעזור למי שצריך עוד קצת בינה ודעת, להשיב את החטופים שלנו הבית. תעזור לנו לרכך את הלבבות הרעים שמחזיקים בהם בעזה, אנחנו חייבים אותם בבית. שמור על ורד והילדים, על אמא והאחים שלך. עזור לנו ברוחך להצליח להתרומם מהשבר שהקהילה שלנו עברה ועוברת.
היית קרן שמש לעולם הזה אופיר. האור והטוב שבך ימשיכו להאיר ויעמיקו שורשים. תודה על הזכות. היית חלק משמעותי בעולמי, בקץ הימים נפגש.
מורן
* * *
מורן חג'בי ממושב יכיני היא מנהלת שותפויות וקשרי חוץ בארגון השומר החדש, חברת מליאה והנהלת מועצת שער הנגב וממקימי עמותת עתיד לעוטף. חברה הקרוב, יו"ר המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין, יצא ב-7 באוקטובר חמוש באקדחו, להילחם במסגרת כיתת הכוננות של קיבוצו, כפר עזה, שלחמה במחבלים שפשטו על הקיבוץ. הוא נפגע ונהרג. גם בנו, ניצן לחם עם כיתת הכוננות של הקיבוץ, ונרצח. אופיר היה בן 50 במותו. השאיר אחריו רעיה, ורד, ועוד שלושה ילדים: אביב, עידן ואורי.
.
