עשרות תלמידי תיכון הלומדים במגמות קולנוע ותקשורת ברחבי הארץ, בחרו לקחת חלק בפרויקט קולנועי במסגרתו הם ליוו, ראיינו ותיעדו אחים ואחיות שכולים ממלחמת "חרבות ברזל", במסע השיקום ועיבוד האבל שהם עוברים - מרגע קבלת הבשורה הנוראה על נפילת האח או האחות, דרך הבחירות וההתנהלות שלהם במציאות הכאובה. התוצאה: סרטים תיעודיים דוקומנטריים מרגשים, המוצגים דרך נקודת מבטם של בני הנוער, שעבור רבים מהם זו הייתה הפעם הראשונה שבה פגשו את השכול מקרוב.
התלמידים שלקחו חלק בפרויקט המרגש, שנוסד על ידי עמותת "האחים שלנו" - הפועלת למען אחים ואחיות שכולים, ובשיתוף משרד החינוך - חיברו את התסריט, הפיקו, ביימו, ראיינו וצילמו את הסרטים. לאורך כל תהליך העבודה הם לוו על ידי מורי מגמות הקולנוע והתקשורת בהן הם לומדים.
לצפייה בסרטים - היכנסו ללינק
לפני כשבוע, הוקרנו 12 הסרטים שנוצרו במסגרת הפרויקט, בסינימטק תל אביב. בקהל צפו בהתרגשות רבה האחים השכולים ומשפחותיהם לצד תלמידי התיכון, שר החינוך ונציגי משרד החינוך וצוות עמותת "האחים שלנו".
12 צפייה בגלריה
אליסף פרץ, יו"ר עמותת "האחים שלנו" ומי ששכל את שני אחיו, באירוע הקרנת הסרטים
(צילום: פוטו נוריאל ניסני)
במהלך יום ההקרנה נערך גם פאנל מרגש של התלמידים היוצרים, ששיתפו בחוויה ובקושי הרגשי שחוו בתהליך יצירת הסרטים, לצד החיבור וההבנה עם מה נאלצים אחים ואחיות שכולים להתמודד ועד כמה האובדן משפיע על חייהם. בסיום האירוע התקיים טקס בו הוענקו לתלמידים היוצרים תעודות הערכה על ידי שר החינוך יואב קיש ויו"ר "האחים שלנו", אליסף פרץ.
רס"ל במיל' אלקנה ויזל (35) מבני דקלים, מפקד כיתה בגדוד 8208, חטיבה 261, נפל באירוע קריסת המבנים במרכז רצועת עזה ב-22 בינואר. אלקנה ז"ל הותיר אחריו את אשתו גלית וארבעה ילדים, הורים ושבעה אחים. לפני שיצא לקרב, הוא השאיר מכתב לבני משפחתו - והזכיר שאף שנפצע במבצע "צוק איתן", בחר לא להישאר בבית - אלא לצאת להילחם גם במלחמה הזו בעזה.
- יוצרת הסרט: זיו סיבוני, תלמידת כיתה י"א בתיכון "הראל" במבשרת ציון.
- לומדת ב: מגמת קולנוע עם המורה עדו ברגמן.
- יוצר נוסף של הסרט: רואי פלד
- האח המתועד בסרט: אורי ויזל, אחיו של רס"ר (במיל') אלקנה ויזל ז"ל שנפל בקרבות בעזה.
למה בחרת לקחת חלק בפרויקט?
זיו: "הדרך שלי בפרויקט התחילה כשעדו, המורה לקולנוע, ביקש ממני להצטרף למיזם שקשור ב-7 באוקטובר. הוא הסביר לי שזה נושא רגיש ונתן לי זמן לחשוב על התשובה. התייעצתי עם המשפחה ועם החברים, ואחרי זמן קצר חזרתי אליו ואמרתי שאני מסכימה לקחת חלק בפרויקט הזה, גם אם הוא עצוב וקשה להכלה.
"אני שמחה שלקחתי חלק בפרויקט, בעיקר כי מ-7 באוקטובר חיפשתי דרך לתרום לאלו שנפגעו באותה שבת ובמלחמה בכלל, והרגשתי שההצעה של עדו היא ההזדמנות שלי לעזור לאלו שאיבדו את היקר להם מכל במלחמה - להנציח את אהוביהם".
12 צפייה בגלריה
זיו סיבוני ואורי ויזל. "העבודה המשותפת גרמה לי להבין את הכאב שלו קצת יותר"
(צילום: מתוך הסרט)
איזה מסר ניסיתם להעביר באמצעות הסרט?
"התמקדנו בבחירה בחיים וברצון להמשיך למרות האובדן הבלתי נתפס והכאב העצום. לאורך כל הצילומים, אורי תיאר את אלקנה כאדם הכי שמח ומלא חיים שהוא הכיר. דרך הסרט, ניסינו להעביר את הרוח החיה הזאת שאפיינה את אלקנה עד נשימתו האחרונה.
"הסרט מתעד את אורי 'של אחרי' נפילתו של אלקנה. באחד מהריאיונות שערכתי איתו, הוא אמר לי משפט שלא אשכח עד סוף חיי: 'אחרי שאלקנה נהרג, הבנתי שכולנו תמיד מחכים שיקרה משהו. שנשיג את החלום, שנצליח, אבל לא צריך לחכות - החלום הוא כאן. לאלקנה היו חיים שלמים לפניו והוא לא הספיק לחיות אותם, אבל הוא נתן לי להבין כמה חשוב שאני אחיה את החיים שלי ב'כאן ועכשיו'.
"אני רוצה שהמשפט הזה יהדהד אצל הצופים כמו שהוא הדהד אצלי, ושהסרט יצליח להמחיש את האובדן, הקושי והכאב מצד אחד - ומהצד השני את התקומה, המאבק, ההנצחה והבחירה בחיים בכל יום מחדש".
איך העבודה על הסרט השפיעה עלייך ברמה האישית?
"אני מרגישה שדרך הריאיון שעשיתי עם אורי הצלחתי להתחבר אליו, ואולי אפילו להבין טוב יותר את הכאב שלו. המבט שלו כשהוא מסתכל על הקבר של אלקנה, השינוי בקול שלו כשהוא מדבר על הפעמים שבהן הוא נזכר באחיו ובוכה - כל אלו גורמים לי להתחבר לשכול שלו. אמנם לעולם לא אצליח להבין עד הסוף את מה שעובר עליו עכשיו, ואני מודה שניתנה לי ההזדמנות לעזור לו להנציח את אלקנה".
ומה בנוגע להיבט המקצועי? את מרגישה שהפרויקט עזר לך להתמקצע?
"תוך כדי העבודה על הסרט, למדתי כמה אני אוהבת ומתחברת לעולם הקולנוע, וכמה חשוב לי להעביר מסרים מהסוג שהעברנו כאן ולהוביל לחיבור בין אנשים. למדתי גם כמה זה חשוב להנציח את המתים, ויחד עם זה - כמה חשוב להמשיך בחיים ולא לחכות עם החלומות, אלא להגשים אותם כל עוד אפשר - כי אף אחד לא יודע מה יהיה מחר.
"ובעיקר, גיליתי שאני יכולה להכיל הרבה יותר ממה שנדמה לי, שיש בי עוצמות שלא הכרתי קודם ושאני יכולה להישאר מקצועית גם כשאני עצובה או כועסת. וגם כשהיו ימים שבהם חזרתי הביתה מיום צילום קשה והייתי עם דמעות בעיניים - היה לי ברור שבחרתי נכון כשהסכמתי לקחת חלק בפרויקט המרגש הזה. וכמובן שאני מודה גם לרואי ולעדו שיצרו את הסרט המופלא הזה יחד איתי".
עדיאל (עדי) טויטו ז"ל, שנרצחה במסיבה ברעים, הייתה אחת מהמתמודדות הבולטות ופיינליסטית העונה השנייה של תוכנית הריאליטי "המטבח המנצח MKR". עדיאל עבדה ב"קאופמן וכהן", בית הקפה והמאפייה החדשה של השף חיים כהן בהרצליה, ובמקביל גם בישלה ארוחות שף פרטיות.
טויטו, בת 32 במותה, הייתה במסיבת הטבח ברעים, והקשר עם משפחתה נותק עוד באותו הבוקר. במשך מספר ימים היא נחשבה כנעדרת, אולם לאחר כשבוע משפחתה קיבלה את ההודעה הקשה על דבר הירצחה. הסרט מתעד את ההתמודדות של לירז עם האובדן הפתאומי של אחותה.
- יוצר הסרט: עומרי זעפרני, תלמיד כיתה י"ב ב"אורט שפירא" בכפר סבא.
- לומד ב: מגמת ניו מדיה ופרסום עם המורה איתי אברמוביץ.
- יוצרים נוספים של סרט: סהר רון ובר בדולח.
- האחות המתועדת בסרט: לירז בלומנפלד טויטו, אחותה של עדיאל טויטו ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה.
למה בחרת לקחת חלק בפרויקט?
עומרי: "בעיקר בשביל לתת כבוד למשפחות השכולות שאיבדו את היקרים להן בטבח הנורא ובמקביל, לאפשר להן סגירת מעגל מסוימת. בנוסף, העבודה על הסרט אפשרה לי להתפתח וללמוד עוד על תחום הקולנוע, בעיקר איך לקחת נושא רגיש כל-כך כמו שכול, ולתרגם אותו לאחרים דרך נקודת המבט שלי".
איזה מסר ניסיתם להעביר באמצעות הסרט?
"התמקדנו בחיים; מי הייתה עדיאל בחייה ואיזה אישיות הייתה לה, וגילינו שהיא הייתה שמחה, חברותית ומצחיקה. דרך הסרט ניסינו להמחיש מי הייתה עדיאל ולהנציח אותה כך שלא תישכח, ושילבנו תמונות וסרטונים שלה - את חלקם היא צילמה וחלקם צולמו על ידי משפחתה", מסביר עומרי. "עדיאל גם השתתפה בריאליטי 'המטבח המנצח MKR', ולקחנו גם משם כמה קטעים שמציגים צד נוסף שלה".
איך העבודה על הסרט השפיעה עליך ברמה האישית?
"היא השפיעה עליי מאוד - בעיקר יום הצילומים שנמשך שמונה שעות רצופות, שבסופן הוא גם נערך - בו זכיתי להכיר את לירז המדהימה. באותו יום ראיתי איך למרות הכאב העצום שבה, היא מרגישה מחויבת לסרט ולעבודה עליו. גם העריכה שלו הייתה מאוד אמוציונלית, כי ניסינו להעביר את הסיפור של לירז, שביום אחד נורא איבדה את אחותה ואת הדרך שהיא עוברת מאז, וגם כאמור להנציח את עדיאל באופן הכי אמיתי שאפשר".
- יוצרת הסרט: אלין דנקנר, תלמידה כיתה י"א ב"אורט קרייזמן" גבעתיים.
- לומדת ב: מגמת קולנוע עם המורה טומי כהן.
- יוצרים נוספים של סרט: ליה סטיינברג, איתי ברששת, מאיה לוי ועופרי בן וליד.
- האחות המתועדת בסרט: נועם אלון, אחותו של סרן דור שדה ז"ל שנפל בקרב בכפר עזה ב-9 באוקטובר.
דור ז"ל היה מפקד מחלקה בגדוד "צבר" שבחטיבת גבעתי. הוא נפל בקרב מול מחבלי חמאס שפלשו לקיבוץ כפר עזה, תוך כדי שהוא מוביל את לוחמיו . דור היה צנוע, מצחיק וחבר אמת שנותן מעצמו תמיד קצת יותר.
למה בחרת לקחת חלק בפרויקט?
אלין: "חשוב לי להמחיש את ההתמודדות של משפחות החללים אחרי שאיבדו את היקר להן מכל, ואת האופן שבו האובדן הנורא משפיע על החיים של בני המשפחה".
איזה מסר ניסיתם להעביר באמצעות הסרט?
"את ההתמודדות של נועם עם האובדן של אחיה. היה לנו חשוב להתמקד בשינוי המקצועי והאישי שלה מאז שהפכה לאחות שכולה. עלילת הסרט מסופרת מהזווית של נועם, ומתמקדת במי שהיא הייתה לפני שאחיה נפל - לבין מי שהיא היום, וביחסים שלה עם הסביבה הקרובה וגם עם זו הרחוקה יותר.
"במהלך העבודה מאוד התחברנו לנועם. היא הכניסה אותה לביתה, דיברנו על הכול בפתיחות רבה והצלחנו ליצור אמון בינינו. לאורך כל הצילומים היה לכל אחד מאיתנו את המקום להעיר אם משהו נראה לי פחות נכון ומתאים, וכולנו נהנינו מאוד מתהליך היצירה, למרות האינטנסיביות והנושא המורכב שבו עסקנו".
איך העבודה על הסרט השפיעה עלייך ברמה האישית?
"את הריאיון עם נועם, האחות השכולה, צילמנו במשך ארבעה ימים. בנוסף, צילמנו בשלושה לוקיישנים שונים והקדשנו זמן רב לעריכת הסרט. לאורך הפרויקט למדתי המון על תהליך יצירת סרטים - החל מתפעול הציוד, דרך הצילום והעריכה ועד לאיך מראיינים אנשים שלא רגילים למצלמות".
"הדפיקה בדלת ששינתה את חייהם"
"מלחמת 'חרבות ברזל' לימדה אותנו להתבונן, להקשיב, לכבד ולחבק כל אחד ואחת. רבים הם הנופלים והנרצחים במלחמה הזו, וכל שנותר לנו הוא להיות שם בשביל אלו שהם הותירו מאחור", אומרת תמר עמיחי-דוד, מנהלת הפעילות בעמותת "האחים שלנו".
"האחים והאחיות השכולים שלקחו חלק בפרויקט מעלים זכרונות ילדות, מחברים למושג האחאות, מספרים על הדפיקה בדלת ששינתה את חייהם ובעיקר מדברים על ההתמודדות, על הדרך בה הם עוברים ועל הבחירה בחיים", מוסיפה עמיחי-דוד. "החיבוק שהתלמידים נותנים להם לאורך כל התהליך, הוא מרגש ומיוחד. האחים והאחיות מרגישים שרואים אותם ושומעים את קולם.
"הנוער של היום, ה-נוער של היום, יש לו כל כך הרבה לתת ואנו מודים לו על כך", היא מסכמת ומוסיפה: "אנחנו מזמינים אתכם לצפות בסרטים שיעלו ויהיו זמינים בערוצים השונים ובאתר עמותת 'האחים שלנו'".
לדברי ריבי ארצי, מנהלת מחלקת פיתוח, מינהל חדשנות וטכנולוגיה במשרד החינוך, "המיזם הקולנועי המרגש מעלה זיכרון וגעגועים לצד חיוכים, תקווה וניסיון להמשיך ולצמוח. האחריות שלנו היא לחבר ולאפשר מיזמים המרחיבים את היצירה האיכותית של הנוער הישראלי".
