שמי רות (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), אני בכיתה י"א ובעשר השנים האחרונות אני מתגוררת יחד עם שתי אחיותיי, באחת מפנימיות תנועת "אמונה" בארץ המוגדרות כפנימיית רווחה.
במהלך שנותיי כאן למדתי שעם סביבה בריאה, שרואה אותי, אני יכולה לעשות הכול. יש לי חלומות וכבר הגשמתי לא מעט מהם, יש המון אנשים טובים סביבי ואני מרגישה כאן שחיי ניצלו, אני אחת מתוך רבים שגדלים בפנימיה. לולא המקום הזה חיי היו אחרים לגמרי ורוב הסיכויים שגם ילדיי היו גדלים בפנימיה.
אך עם כל זה, עדיין יש לי בימים האחרונים קצת מחנק בגרון. למה? כי מאז הבחירות, וכמו בכל פעם אחרי הבחירות, אני עוקבת אחרי החדשות ושומעת את חברי הכנסת דנים ביניהם ומתווכחים איזה משרד כל אחד רוצה היה לקבל.
2 צפייה בגלריה
"יש צורך רב במישהו רציני וחזק שיבוא וינהל את המשרד, יילחם את מלחמותינו וידאג לצורכינו ולמימוש הזכויות שלנו בצורה המקסימלית ביותר".
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אני קוראת ושומעת שנלחמים על משרד הביטחון, על משרד האוצר, על משרד החוץ ואפילו על משרד החינוך. אבל משרד אחד אין איש דורש, המשרד שאחראי עלי ועל חבריי - משרד הרווחה. איך זה יכול להיות? ב-20 בנובמבר מדי שנה, מציינים את "יום הילד הבינלאומי", אולי תקדישו לפחות את היום הזה לילדים כמוני?
משרד הרווחה הוא לדעתי בין המשרדים הכי חשובים שיש בממשלה. משרד זה אחראי לאוכלוסייה רחבה מאוד בארץ, חברה שכוללת: ילדים, נוער, מבוגרים, בעלי מוגבלויות, ניצולי שואה ומשפחות שנתמכות ברווחה, כמו המשפחה שלי ולא מעט מחבריי.
אני מרגישה שעצם זה שאין מאבק ורצון של שרים לנהל את המשרד הזה והוא נתפס כמשרד לא נחשק במיוחד, הופך אותנו לשקופים ומוחלשים עוד יותר ביחס לחברה הכוללת.
לא רק מקפצה לתפקיד הבא
משרד הרווחה הוא משרד גדול מאוד שמטפל בלמעלה ממיליון אזרחים, שהם כ-12.2% מאוכלוסיית ישראל. בשנים האחרונות ובעקבות הקורונה, חלה עלייה משמעותית במספר נתמכי משרד הרווחה ובפניות השונות. אנשים רבים איבדו את עבודתם והצטרפו למעגל העוני ולתמיכת הרווחה, דבר שגרם להתפרצות בעיות נוספות כמו אלימות במשפחה, נוער שנושר ממסגרות הלימוד ומבוגרים שנותרו לבדם, ומאז אין שיפור והנתונים רק הולכים ומחמירים.
2 צפייה בגלריה
"כדי שלא יהיו בני נוער מסתובבים ברחובות, קשישים עריריים שמתים בבתיהם, ומשפחות שלא סוגרות את החודש".
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
בעקבות המצב שנוצר במדינה, יש צורך רב במישהו רציני וחזק שיבוא וינהל את המשרד, יילחם את מלחמותינו וידאג לצורכינו ולמימוש הזכויות שלנו בצורה המקסימלית ביותר. מישהו מסור ונחוש שמוכן בשעת משבר לעשות הכול למען השכבה החלשה באוכלוסייה. מישהו שמבין את החשיבות של השקעה במשרד הזה והשינוי השורשי שצריך לעשות בו, כדי שלא יהיו בני נוער מסתובבים ברחובות, קשישים עריריים שמתים בבתיהם, ומשפחות שלא סוגרות את החודש. אני לא רוצה מישהו שיקבל את המשרד הזה כפרס ניחומים ויראה בו רק מקפצה לתפקיד הבא, אני רוצה מישהו שיש לו חלום, כמו שאני חולמת.
כילדה שמוגדרת "נערה בסיכון", השאיפה שלי היא לגדול, להצליח ולצאת ממעגל המצוקה. אני רואה מדי יום כמה עולם הפנימיות זקוק לשר שחשוב לו לעשות שינוי, מישהו שבאמת אכפת לו ולא רק בשם הפוליטיקה, מישהו שמוכן לראות באמת את הנוער שגדל פה ולעשות הכול בשביל לראות אותם גדלים בצורה הטובה ביותר, יוצאים ממעגל הרווחה, מתפרנסים בכבוד ומקימים משפחות טובות ויציבות שבעתיד לא יצטרכו להיתמך ברווחה. מכירים מישהו כזה?
הכותבת, בת 17, מתגוררת באחת מפנימיות הרווחה של "אמונה".
