בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת משנה להקצאות קרקע בעיר רחובות, התקבלה המלצת הוועדה המקצועית: שלא לאשר בקשה של עמותה להקמת מבנה מקלט לנשים נפגעות אלימות שהן מהמגזר הדתי חרדי . שני הטיעונים המרכזיים של הוועדה היו: האחד, קיים מחסור בקרקעות בעיר והטיעון השני: שהמבנה עלול לשרת בעיקר נשים שאינן מתגוררות בעיר.
מצד אחד העירייות מגלות עניין ומבינות את הצורך לתת לדוגמא מבנה לאוכלוסיות מוחלשות, אך מצד שני הן היו מעדיפות שערים אחרות יעניקו את השירותים ומבני הציבורי לאותן האוכלוסיות. נכון הדבר גם לגבי תושבים המגלים סולידריות חברתית ואת החשיבות לשלב למשל בעלי מוגבלויות בקהילה, אך באותה נשימה דואגים שהמבנה עבורם לא יוקם מתחת לביתם, כדי לא "לפגוע חלילה בערך הנכס", מדובר בתופעה חברתית מכוערת ונפוצה בעולם כולו שזכתה לכינוי: NIMBY (Not in my back yard ).
להעניק גלגל הצלה לכל אישה הסובלת מאלימות
לנשים הסובלות מאלימות מומלץ להתרחק מהעיר שלהן, מחשש שבן זוגן יוכל בקלות לאתרן ולהגיע אליהן. רק בשנה האחרונה ניצלו חייהן של 16 נשים מהעיר רחובות, בזכות העובדה שזכו לקבל מקלט בירושלים ובית שמש.
עלינו כחברה מוטלת האחריות להעניק גלגל הצלה לכל אישה הסובלת מאלימות בין אם היא יהודייה, ערביה, חילונית או דתית. מרגע שיימצאו יותר מקלטים בערים נוספות לאותן הנשים, יופחת גם הנטל הקיים כיום במקלטים בערים האחרות. זאת בדיוק המשמעות של ערבות הדדית וחלוקה בנטל.
1 צפייה בגלריה
"רק בשנה האחרונה ניצלו חייהן של 16 נשים מהעיר רחובות, בזכות העובדה שזכו לקבל מקלט בירושלים ובית שמש".
(צילום: shutterstock)
עכשיו בואו נתאר לעצמנו, מה עלול לקרות אם רבים מאיתנו יאמצו חלילה את גישת "הנימבי", שמתעלמת מהערך ערבות הדדית והתחשבות בזולת. נניח שאתם יודעים שהשכנה שגרה ממולכם סובלת מאלימות בבית, תעדיפו למרות זאת לא להתערב? או אם חבורת ילדים בפארק מתנכלת לילד עם צרכים מיוחדים, תבחרו להתעלם ולהמשיך הלאה? או כשסבא (של מישהו) מועד ברחוב, תאמרו לעצמכם שהייתם עוזרים לו, אבל מאחר ואתם ממהרים לעבודה, תחליטו להותיר אותו להסתדר לבד? זה בהחלט תרחיש אימים שעלול לאיים על כל חברה השואפת להיות חברה בעלת מידות וערכים, אשר הפרט בה אינו רואה עצמו כאטום בודד אלא כאוסף של אטומים המחוברים יחדיו לשלם הגדול מסך חלקיו.
ללא ערבות הדדית אין לנו זכות קיום כקהילה וכחברה
אין לנו זכות להיקרא חברה או קהילה אם אין בה ערבות הדדית, אכפתיות ודאגה לאחר. ההוכחה הניצחת לכך השתקפה דווקא בתקופת הקורונה, שבה כל תושבי העולם חשו בשותפות גורל ובתקופה זו נולדו מחוות מרגשות ויפות בערים ברחבי העולם ובארץ, לצד פרויקטים התנדבותיים שהובילו עיריות למען נזקקים, בודדים, קשישים ועוד. בעיריית ירושלים למשל דאגו להעביר ארגזי מזון לתושבי מזרח ירושלים, ובעירי רחובות יזמו פרויקט התנדבותי מטעם "רשת הקהילות" בשיתוף עיריית רחובות:"בידוד ללא בדידות" ובכך סייעו לקשישי העיר.
שלטים נגד אלימות זה חשוב, אך מעשים עוד יותר
חשוב לברך לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים, את אותן ערים שדואגות להעלאת המודעות לנושא דרך שלטי הפרסום הפרוסים לאורכן ורוחבן של הרחובות בעיר. אך ייטב שלצד שילוט העיר במודעות, יפעלו העיריות במקביל עבור מציאת מבני ציבור שאינם בשימוש, לטובת מחסה וגג בטוח עבור אותן הנשים המצויות בסכנה ועלולות למצוא עצמן חלק מהסטטיסטיקה וקורבנות אלימות שבדיעבד היה ניתן להצילן.
בסיכומו של דבר: בזכות ערבות הדדית וסולידריות חברתית שנחוצה להתקיים בין אנשים בתוך הערים, תצמח התקווה הגדולה שלהערכתי, תוביל לשינוי השיח המתבהם והאלים שקיים כיום, וביתר שאת על רקע הבחירות האחרונות. הערים, שבהם מתנהלים הלכה למעשה החיים האמיתיים של כולנו, מספקות תשתית ופלטפורמה מצויינת לבנות ביחד שיח אחר המתחשב בכולם וגם באחר.
- הכותבת איטל בציר אלשיך היא חברת מועצה בעיר רחובות, עומדת בראש רשימת "רחובות חופשית מרצ", חברה בוועדת משנה להקצאות קרקע.
